המאייר שהביא את הנובלה הגראפית לארצות הברית

באיור המודרני של ארצות הברית של ראשית המאה ה-20 היה אפשר לזהות כמובן השפעות אירופאיות, מהסיבה שחלק לא מבוטל מהיוצרים ששייכים לתקופה הזאת היו מהגרים או בני מהגרים, וגם רבים מאלה שנולדו בארצות הברית למדו באירופה.

מבין המהגרים אזכיר כמה:

ג'. ג'. לנקס

מאייר, בן להורים ממוצא גרמני, שנחשב לאחד המאיירים החשובים ביותר בתיאור הסצנות והנופים האמריקאיים, למרות שהושפע בעיקר מהתנועה Arts and Crafts של ויליאם מוריס האנגלי.

בוריס ארציבאשף

מאייר בעל שם, שהתפרסם באיורים הסוריאליסטיים שלו, בעיקר של מכונות ורובוטים אנושיים.

והשלישי שאזכיר כאן הוא אלכסנדר קינג, מאייר ממוצא אוסטרי עם סגנון אישי מקורי, שגם כמאייר אמריקאי אייר בעיקר קלאסיקה אירופאית. הנה איור שלו מסיפורי בוקאצ'ו:

והנה איור לספר הנפלא של אנטול פראנס, שבעברית נקרא בית המצלה של המלכה פדוק:

קינג היה גם מספר, מתרגם והומוריסט.

(יום אחד אכתוב רשומה על האיש האקסצנטרי הזה).

והיה גם נציג אנגלי, שהוא מרכז הרשומה הזאת, וכוונתי למאייר לינד וורד, כאן בדיוקן עצמי משנת 1930:

וורד נולד אמנם בארצות הברית למשפחה במוצאה ממוצא אנגלי, אבל את הכשרתו כמאייר רכש בעיקר בגרמניה.

הוא נולד בשיקאגו, ובילדותו חלה בשחפת, והמשפחה נדדה לכמה מקומות כדי שיחלים.

לדבריו הוא החליט להיות צייר לאחר שהמורה שלו לציור בבית הספר היסודי אמר לו שכאשר כותבים את שמו בהיפוך אותיות זה נקרא DRAW.

בשנת 1926 הוא התחתן עם מיי יונג מקניר, שלימים כתבה ספרי ילדים שאותם אייר. הם נסעו לאירופה והשתקעו בלייפציג, שם למד וורד אמנות באקדמיה הלאומית לעיצוב ואיור.

הוא למד תחריט אצל אלואיס קולב. הנה עבודה של קולב:

הוא הושפע בעיקר מהמורה שלו האנס אלכסנדר מולר, שגם הוא היגר לאמריקה והיה שם למאייר חשוב.

הנה איור של מולר לדון קישוט:

אבל חייו המקצועיים של וורד שונו כשנחשף לשמש – הנובלה הגראפית שבה 63 חיתוכי עץ ללא מילים של פרנץ מזרל.

וורד חזר לארצות הברית בשנת 1927, ובשנת 1929 יצא הרומן הגראפי הראשון שלו, שהוא גם הרומן הגראפי הראשון שיצא בארצות הברית – איש האלוהים:

העלילה מזכירה את פאוסט: אמן עושה הסכם עם השטן, הוא מוכר את נשמתו ובתמורה מקבל מכחול קסום שבעזרתו הוא פורץ ומצליח כאמן. מכאן מסתבכת העלילה ומסתיימת בכך שהוא נופל מצוק כשהוא מנסה לצייר את השטן.

הנה כמה איורים:

הנובלה הגראפית השנייה שלו, התוף של המשוגע, Madman’s Drum יצאה לאור ב-1930.

זהו סיפור על סוחר עבדים שרוצח אדם אפריקאי וגונב ממנו מסכה של שד, ואיך הרצח והגנבה משפיעים עליו ועל משפחתו. הנה איור מהספר:

הרומן הגראפי השלישי של וורד הוא צליינות פרא, שיצא ב-1932.

שם הוא משתמש בשני צבעים – הדמות בשחור והפנטזיה בכתום. מסופר בו על פועל בבית חרושת, שעוזב את מקום עבודתו כדי לחפש חיים חופשיים. אחרי מסע רווי הרפתקאות הוא חוזר לבית החרושת ומנסה להוביל מהפכת פועלים, שנכשלת. הוא מוצא את עצמו בקונפליקטים: חופש מול אחריות, יחיד מול חברה ואהבה מול המוות.

הרומן הגראפי הרביעי הוא פרליוד למיליון שנה, שיצא לאור ב-1933.

גם כאן הגיבור הוא אמן. העלילה היא על רקע המשבר הכלכלי באמריקה. מדובר במחאה חברתית מובהקת, בשונה מהספרים האחרים שלו שבהם היא מרומזת יותר.

היו לו עוד שתי נובלות גראפיות:

שיר ללא מילים (1936):

ו- ורטיגו (1937):

בנוסף לרומנים הגראפיים שלו, תחום שבו הוא נחשב חלוץ, הוא גם אייר ספרים רבים. הנה כמה מתוך שפע הספרים שאייר:

ב-1936 יצא פרנקנשטיין של מרי שלי עם איורים שלו:

בין השאר הוא אייר גם את הבלדה מכלא רדינג של אוסקר ויילד:

וורד כתב גם כמה ספרי ילדים. אחד מהם, הדוב הכי גדול, שזכה ב-1953 במדליית קלדקוט (בקרוב אעלה רשומה על המפעל הזה).

גם לילדים הוא פרסם ספר ללא מילים, הפוני הכסוף, שראה אור בשנת 1937: