הרומן של גרהם גרין ודורותי גלובר

בעבר כתבתי על ספרו של יאיר לפיד שאיירתי:

לאחר כמה שנים לפיד החליט להוציא את הספר מחדש עם איורים של יזהר כהן חברו (וגם חברי). וזאת בלי להגיד לי מילה.

הנה קטע מהריאיון שלו עם ורד לי במדור "ספרים" בעיתון הארץ, שם הוא לא מזכיר שהספר כבר ראה אור עם איורים שלי:

כבר אז הבנתי שהוא ילך לפוליטיקה.

וזה הביא אותי למקרה דומה משנות ה-50 של המאה ה-20, שעליו אני מספר ברשומה הזאת.

גרהם גרין (הסופר) שהיה אהוב עליי לא רק בגלל הספרים שלו אלא בעיקר בגלל הסרט האדם השלישי, היה נשוי כל חייו לאישה אחת.

אבל זה לא הפריע לו להתאהב ולקיים יחסים (כמו שקוראים לזה) עם נשים אחרות, כולל – כפי שמסופר בקורות החיים שלו – עם זונות רבות.

בתקופת מלחמת העולם השנייה, אשתו וילדיו גרו בסאסקס והוא היה רוב הזמן בלונדון ועבד ככבאי מתנדב בימי הבליץ.

בשנת 1939 גרין שכר דירה מגברת גלובר (Glover) ובתה דורותי בבלומסברי.

בתוך זמן קצר התפתח רומן בינו לדורותי, שהייתה מעצבת תלבושות לתיאטרון. גרין שכנע את דורותי להתחיל לאייר וכתב לה במיוחד כמה ספרי ילדים:

דורותי בחרה לעצמה שם עט, דורותי קרייגי, ובספרים הראשונים שמה הופיע גם כמחברת. על פי השמועה, גרין עשה את זה כדי שהיא תרוויח יותר. בעיני רבים זה נשמע תמוה, כי יש להניח שעם השם גרהם גרין כמחבר היה סיכוי טוב יותר למכירה.

השפה האיורית של דורותי גלובר הייתה מיוחדת. האיורים הצבעוניים נעשו בכתמי צבע ללא קווי מתאר, מה שהעניק את התחושה שמדובר בהדפס משי:

היא שיבצה באיורים שלה שלטים וסמלים מסחריים, ויש להניח שהיא וגרין גם קיבלו כסף מהחברות האלה.

הספר האחרון שהשניים עשו יחד היה הספר הזה:

הסיפור הוא על מכבש קטן בשדה התעופה, שמצליח לגלות ולתפוס חבורה של מבריחים.

הביוגרף של גרין מספר שבימי הבליץ היו השניים ישובים בבית וקוראים את מונסטון של וילקי קולינס, והאהבה המשותפת שלהם לספרות בלשית הולידה פרויקט שלא היה דומה לו – הם אספו וחקרו את הספרות הבלשית הוויקטוריאנית ואת מקורותיה.

צד מעניין ופחות מוכר של תקופת הבליץ היה חיטוט בחנויות שנהרסו בהפצצה, ובין החנויות היו חנויות רבות של ספרים.

זה היה המקור העיקרי לאוסף ולמחקר של גרין וגלובר.

גם לאחר שפרשת האהבים שלהם הסתיימה, כשגרין התאהב באישה הבאה, השניים גרו עוד כשנתיים יחד ועבדו על פרויקט הספרות הבלשית של העידן הוויקטוריאני, שהניב את הספר הזה:

גרין סיפר שגלובר הייתה הרוח החיה של הפרויקט, וכאשר השניים נפרדו, הספרים נשארו אצלה.

דורותי גלובר מתה ב-1971, כ-20 שנה לפני גרין, ואוסף ספרי הבלשים נמכר כנראה לאחר מותה לאיזה סוחר והיום בעצם לא קיים.

ב-20 השנים מאז שהשניים נפרדו, גלובר המשיכה לאייר ספרי ילדים, שכמה מהם היא גם כתבה בעצמה:

וכאן אני מגיע לסיבה שבגללה פתחתי את הרשומה בראש הממשלה שלנו: כשמתה גלובר, גרהאם גרין ביקש מאדוארד ארדיזונה שנחשב למאייר חשוב, לאייר את חמשת הספרים מחדש.

בעבר כתבתי רשומות שעסקו בארדיזונה, שבניגוד לגלובר, שהגיעה מתחום העיצוב, אהב מאוד את הקווים – גם כקווי מתאר וגם כקווי הצללה.

אבל קוראים שאהבו את איוריה של גלובר ואולי גם את סיפור אהבתם של גלובר וגרין, כועסים על ה"בגידה" של גרהם גרין ואוהבים לצרף אותה לשרשרת הארוכה של הבגידות שגרין בגד בנשותיו.