פארק על שם רות בונדי בפראג

ביום שישי האחרון אחרי הצהריים נחנך בפראג פארק על שם רות בונדי.

בתה של רות, טלי בשן, כתבה לי כמה דקות לאחר הטקס:

דווקא בעיצומם של הימים הקשים האלה, חווינו רגעים מרחיבי לב, עם חנוכת פארק על שם רות בונדי ברובע וינוהרדי, סמוך לבית ילדותה של רות.

היוזמה הייתה של  אנה אזרי, שגרירת ישראל  בפראג, בשיתוף פעולה נפלא של עיריית פראג 10. הפארק נמצא ברחוב רוסקה, מול הספרייה הציבורית.

בארץ אין שום ציון לזכרה, אבל בפראג, שם רות בונדי היא דמות נערצת, נחנך הפארק לציון 100 שנים להולדתה.

"בשבילנו רות בונדי היא סמל אייקוני", אמר ראש עיריית פראג 10, מרטין וולוביץ.

כאן הוא בצילום עם טלי:

"וכשפנו אליי מהשגרירות עם הרעיון, הסכמתי מייד", הוא הוסיף.

רחבת הפארק שופצה ופוזרו בה 20 ספסלי עץ, על כל אחד מהם יש ציטוט נבחר מספריה של רות.

הכוונה היא שהמקום ייהפך לפינת קריאה.

בצד אחד של הרחבה הוצגה תצוגת קבע עם ציטוטים מספריה ואיורים מחייה שיצרו סטודנטים במחלקה לאמנות באוניברסיטת קארל.

למשל, כאן מתוארת פגישה של רות בונדי עם הסופר בוהומיל הראבאל:

מטעמים ביטחוניים הטקס נערך בפורום מצומצם.

אני הייתי שם עם ילדיי כרמל ודור.

הנה טלי, כרמל ואנה אזרי השגרירה:

והנה נכדיה של רות, דור וכרמל, בפארק:

תודה לטלי בשן על הצילומים.

חלקכם מכיר את הקשר שהיה לי עם רות. במשך שנים איירתי למדור שלה ב"דבר השבוע", ולמרות פער הגילים הייתה לנו ידידות אמיצה.

בשנת 2013, כשרות הייתה בת 90, פרסמתי רשומה שנפתחה כך:

רות בונדי בת 90.

הרפובליקה הצ'כית העניקה לה את כל תארי הכבוד שאפשר לתת לאייקון תרבות.

גם את יום ההולדת ה-90 שלה חגגו בביתו של השגריר הצ'כי, בלי קלינטון וסטרייסנד. אבל גם בלי ביבי ושרה. למרות שהיא מתאימה לקבל את פרס ישראל לפחות בארבע קטגוריות, הפרס הזה טרם הוענק לה. היא עצמה אפילו לא חושבת על זה, ובכלל קשה לה לשמוע מחמאות.

עוד לפני שמוסף שבועי היה אוסף ענק של מודעות פרסום, שביניהן יש טורים של כמה זמרים, היה "דבר השבוע". העורך היה אהד זמורה, שהיו לו תכונות רבות, אבל אפשר לתמצת אותן ב: חכם, אינטליגנטי, סקרן וג'נטלמן.

המוסף המצוין הזה, שנערך ונעשה בשני חדרים לא גדולים בבית "דבר", שהיום פינה את מקומו לבית דירות יוקרתי, היה בית גידול לעיתונאים וסופרים כמו יאיר גרבוז, דורון רוזנבלום, חיים באר ונחום ברנע (רשימה חלקית ביותר). כתבו בו כמה מבחירי העיתונאים בארץ, בימים שעיתונות ותרבות נחשבו למילים נרדפות. ואם לתת לזה ביטוי ציורי יותר – בימים שעיתונאים לא כתבו בשגיאות כתיב (ואם חלילה זה היה קורה, הייתה שם המשכתבת האגדית דקלה גולומב, שהפחידה את כולם).

אזכיר רק שני ענקי עיתונות: נחום פונדק, שחילק את זמנו בין כתיבה לדבר השבוע לעריכה של ה"פוליטיקן" הדני, ורות בונדי.

מי שרוצה להכיר את רות, ובעיקר את הצניעות שלה, יוכל ללמוד זאת אגב קריאה בספר האוטוביוגרפי שלה שברים שלמים.

את זה כתבתי כאמור לפני עשר שנים, וכעת, לכבוד חנוכת הפארק נברתי בארכיון שלי ובחרתי 20 איורים שעשיתי בעבר לרשימות של רות.

בחרתי באיורים שלא העליתי ברשימות שלי עד היום, פרט לראשון, שהיה תלוי בחדר האמבטיה של רות:

הנה האחרים: