החיים נותנים לימונים

כשהחיים נותנים לך לימון:

תעשה מזה פרצוף:

זה אולי לא יעשה מכם אמנים גדולים, אבל זה בהחלט ילמד אתכם להסתכל על הבית שלכם באופן קצת שונה.

אני בטוח שכל אחד מכם שמביט על איזה פרט בבית, זה מזכיר לו משהו.

הנה, התקע הזה עם החוט:

לא מזכיר לכם פיל?

ואם כבר פיל, אז בעזרת הספר שלי רודולף התנין מכרכור הפכתי את זה לסיפור הידוע של רודיארד קיפלינג בן הפיל (או בשמו העממי מה אוכל התנין לארוחת הצוהריים).

ואז ראיתי שאני יכול לצלם גם את זה:

וזה מספיק, בלי להוסיף כלום.

נראה אתכם לא חושבים שהתקע הזה הוא פיל.

אז הרשומה הזאת מוקדשת לכל מיני פינות בבית שלי שאותן הפכתי לדמויות ובעלי חיים.

כמובן שלא אני המצאתי את הרעיון הזה להוסיף קווים על צילומים. סול סטיינברג, שהיה מגדולי ההומור החזותי במאה ה-20 לימד אותנו לעשות יצירות כאלה:

ובעבר הצגתי כאן כמה יוצרים נוספים, ביניהם כריסטוף נימן (Christoph Nieman):

העבודות שעשיתי לאחרונה מתחילות לא ב"מה אני יכול להוסיף לצילום" אלא ב"מה הפרט הזה מזכיר לי". וזה בעצם מבוסס על תופעת פראידוליה.

הביטו במפסק החשמל הזה:

צריך מעט מאוד כדי להפוך אותו לפרצוף:

אבל עם קצת יותר קווים אפשר לתת לו אופי:

ואם אנחנו עדיין בעסקי חשמל, מה יותר פשוט מאשר להפוך את שני השקעים האלה לזוג:

ואת חור המנעול מזוג לשלישייה

שימו לב שהילדה כנראה לא מרוצה ממשהו, כי היא מטה את הראש.

הצילום הבא הוא בסך הכול מגירה בתחתית הארון בחדר השינה שלי:

אפשר להוסיף לו רק עיניים, במקרה זה מעין קולאז':

אבל עם עוד כמה קווים אפשר גם אותו להפוך לגיבור ספרותי:

ואם כבר מדברים על גיבורים ספרותיים, ליד המיטה שלי יש מראה ומתחתיה שלושה פרצופים מתוך מועדון הפיקוויקים של דיקנס:

עם קצת אונס הפכתי אותה לדמות דיקנסית, הפעם דמותו של מיקובר הידוע מהספר דייוויד קופרפילד, שדיקנס הודה שבנה אותה קצת על יסוד דמותו של אביו:

אולי שמתם לב שבצילום המקורי מצד ימין למטה יש מנורת חירום למקרה של הפסקת חשמל, ולידה גליל של נייר טואלט. הנה ככה זה בהגדלה:

אז הפכתי אותם לזוג (שתי וריאציות):

אם תרצו יש פה גם מסר – ששניים כל כך שונים, גם בתפקיד שלהם וגם במורכבות הצורנית שלהם, יכולים להיות ביחד.

עד עכשיו הצגתי צילומים שלא בוימו או תוכננו. את הצילום הבא ממש ביימתי. מדובר בזוג נעליים ומברשת:

מראש לא חשבתי האם המברשת תהיה שפם, במקרה הזה של גבר:

או שיער, במקרה הזה של האישה החנונית הזאת:

שלא לדבר על האפשרות שהמברשת תהיה אף:

כרגע אתם כבר יודעים שכל דבר שהוא קצת בולט יכול להיות אף.

למשל הידית הזאת של הקומקום:

יכולה להיות אף של הכעסן הזה:

או של הנחמד הזה:

ואפשר גם לאנוס את הידית ולהפוך אותה לאוזן של המוצץ הזה:

ואם אנחנו כבר אונסים, אז תראו מה עשיתי מהצילום הזה שצילמתי ממש במקרה, כשלא שמתי לב שהמצלמה בטלפון פועלת:

והפעם כשאני אומר אונס מדובר בטיפול מקיף, כולל חיתוך, קווים וקולאז':

*הערה: בכוונה אני משתמש במילה הקשה "אונס" כדי להדגיש את מה שאני חוזר ואומר תמיד, שההבדל בין אמנות לחיים הוא שכמעט כל דבר שבחיים הוא שלילי, באמנות הוא חיובי ואפילו הכרחי.

כמו כן, השתמשתי גם במילה "אמנות" בהגדרה העממית שלה, שכן מה שאני מציג ברשומה הזאת הוא ממש לא אמנות, ולכן כדאי אולי להרחיב ולכתוב "יצירה".

עוד טיפול מקסימליסטי ערכתי בסולם שלי:

שהפכתי לרופא:

שבא לביקור אצל הקליפס הזה:

שהפך לילד:

ושכנע אותו לקחת גלולה מרה, כמו שדוקטור קושניר נתן לי כשהייתי ילד בכרכור. בערך בגיל הזה:

וזהו דוקטור קושניר, בתמונה ששלח לי אבישי ליוביץ'. תודה אבישי!

אני מפסיק כאן, אבל מקווה שהבנתם שבעזרת כמה קווים ואולי איזה קולאז' קטן אפשר להחיות כל פינה בבית שלכם.

בהצלחה.