איורים מאחורי הקלעים – ארכיון התהליכים

מי שמתעניין באיורים בספרים לילדים, ובמיוחד במאיירים אנגלים, ישמח לדעת שבניוקאסל (שפעם הכרנו את זה בתור מחלה של עופות, אבל בעצם זאת עיר באנגליה), יש ארכיון שאוצר בתוכו אוריגינלים של מאיירים רבים, ומה שמעניין אף יותר זה שהאוסף הזה כולל גם סקיצות ותהליכים. המקום נקרא Seven Stories.

אני מנצל את זה שגיליתי את הארכיון הזה כדי להציג כאן כמה מאיירים ומאיירות, ובעיקר את התהליכים והסקיצות שעשו במהלך עבודה על ספרים.

כמו במקרים רבים אחרים, אז גם פה דווקא רבים מהמאיירים החשובים לא נמצאים. אבל בכל זאת מוצגים כאן גם כמה מצוינים, והבולט בהם הוא אדוארד ארדיזונה.

ארדיזונה רצה שהקונטור שלו יהיה חד אז הוא אייר את הבסיס בצבעי מים ואת הרישום בנפרד:

וכך נראית התוצאה הסופית

פיית ז'אק מתה בשנת 1997 בגיל 74. היא התחילה את דרכה כמאיירת לעיתונות ורק בשנות ה-60 עברה  לספרי ילדים, בשנים שבאנגליה הייתה פריחה בתחום זה.

ז'אק הכינה איורים למהדורה הראשונה של צ'רלי בממלכת השוקולד.

לאחר שהספר יצא, התברר לה (מה שקרה גם לי הרבה פעמים) ש-45 האיורים שעשתה לספר, אבדו (או שמא נגנבו) בבית הדפוס אחרי שהספר יצא לאור.

אבל הסקיצות נשארו.

הנה שתי סקיצות של הילד אוגוסט גלופ (שעברית תורגם ל"שלוק"), הילד הראשון שמצא את כרטיס הזהב בספר צ'רלי בממלכת השוקולד:

בספר מתואר הילד כך:

וכך נראה האיור הסופי (שנעלם):

עטיפת הספר שעשתה ז'אק נראית כך:

המהדורה העברית הראשונה של צ'רלי והשוקולדה יצאה במסגרת סדרת מרגנית ואיירתי לה את העטיפה. אני לא כל כך גאה בתוצאה, אבל הנה היא:

כפי שאתם רואים העתקתי ממש את המכונה מהאיור של ז'אק ולא המצאתי מכונה חדשה, וזאת כדי שהאיור בעטיפה יתאים לאיורי הפנים. הבעיה הייתה שבפנים הספר בחר המו"ל הישראלי להדפיס איורים אחרים של אחד יוסף שינדלמן, ואצלו המכונה נראתה כך:

המאיירת הבאה היא בת גילה של ז'אק, ולשמחתנו היא עדיין איתנו. שמה ג'ודית קֶר והיא זכתה בעבר הלא רחוק לתערוכה גדולה במוזיאון היהודי בקמדן שבלונדון.

קר היא ילידת גרמניה, בתו של הסופר והמבקר אלפרד קר, שהיה בין הסופרים שספריהם נשרפו בברלין. אלפרד וג'ודית הצליחו לברוח מגרמניה וקר הפכה באנגליה לסופרת ומאיירת ידועה ונחשבת של ספרי ילדים.

הספר שפרסם אותה היה הטיגריס שבא לתה:

אני לא יודע אם ג'ודית קר הכירה את הסיפור האורח ביום הולדת של לאה גולדברג, שנכתב כ-50 שנה לפני הטיגריס שבא לתה, אבל יש דמיון מסוים. הנה איור שלי מתוך האורח ביום הולדת, שיצא כספר רק ב-2008 בהוצאת הקיבוץ המאוחד:

בארכיון של Seven Stories שמורים איורים מקסימים של ג'ודית שהייתה בת עשר. הנה אחד מהם:

ג'ון לורנס הוא אחד המאיירים האנגלים שממשיך גם היום לעבוד בתחריט העץ, טכניקה שבה הדפיסו ספרים במאה ה-19.

ברישומים שלו מזכיר לורנס את ארדיזונה, המאייר הנערץ עליו.

אבל עיקר כוחו כאמור בתחריט עץ. הספר המפורסם שלו, אותו הוא גם כתב, הוא זה:

לורנס נוהג להכין סקיצות בצבע לאיורים שלו:

ואז להכין את התחריט, להדפיס אותו בשחור ולצבוע אותו ביד.

שרה גרלנד היא מאיירת וסופרת פעילה שאיירה כ-50 ספרים. אחד הספרים נקרא בילי ובל:

הנה סקיצה לספר, כשהשם שלו היה "בילי ופרל":

בארכיון נמצאים רישומים לספר הזה.

הספר הוא על שני ילדים שאמם מחכה לילד נוסף. ההורים הם אישה לבנה ואב שחור.

אחד האיורים שעשתה שרה הוא האיור הזה, של הזוג במיטה:

ההוצאה ביקשה ממנה שתשנה אותו. "לא נצליח למכור את זה בדרום אפריקה, בדרום ארצות הברית ואפילו לא בצרפת ובסקנדינביה", אמרו אנשי השיווק, שלא הזכירו את אנגליה כלל (הספר יצא ב 1992).

שרה התעקשה והציור הודפס כפי שהוא, והתברר שהמשווקים צדקו. הספר לא הצליח (גם לא באנגליה). האם זה בגלל עירוב הגזעים?

אני חייב להגיד שאיור כזה של זוג במיטה לא היה עובר בספר ילדים בארץ, גם אם ההורים היו בני אותו גזע.

המאיירת האחרונה שאציג כאן מתוך הארכיון היא יסמין איסמאיל, מאיירת צעירה ומבריקה, ובעיני היא אחת המאיירות המצוינות, שעובדת באנגליה למרות שנולדה בדבלין.

איסמאיל קרובה ללבי בגלל הגיוון הרב בעבודות שלה. היא עבדה שנים רבות כאנימטורית ולכן היא שולטת היטב באפשרויות הדיגיטליות, והיכולת שלה לשלב איורים חופשיים בצבעי מים עם פרטים במחשב, היא נפלאה.

הנה כמה איורים שלה:

הספר הידוע שלה, שעליו גם קיבלה פרס "ויקטוריה ואלברט" לספר הילדים המאויר הטוב ביותר, הוא זמן לישון, פרד:

בארכיון שמורים המון סקיצות וניסיונות שעשתה איסמאיל להגיע לדמות של הכלב פרד: