קריקטוריסטים במאסר ובעיקר על
את הרשימה הזאת כתבתי כשראיתי את מעשה הגבורה של המשטרה כשעצרו את שושקה.
הזמן שזאב אנגלמאייר בילה במשטרה, וההשפלה שספג, שמקורה לא רק ברשעות אלא גם בטיפשות (קומבינציה מנצחת), מכינים אותנו לעידן שבו קריקטוריסטים יבלו בכלא גם בארץ.
במרכז הרשומה הזאת סיפורו של מאייר וקריקטוריסט פולני בשם אנדריי צ'צ'וט (Andrzej Czeczot), שאני חושב שראוי להכיר את עבודותיו.
הנה כמה מקרים שיזכירו לנו שגם בעבר וגם בימים אלה קריקטוריסטים רבים הוכנסו ומוכנסים לכלא:
אונורה דומייה, שנחשב לחלוץ הקריקטורה המודרנית –
נכלא בשנת 1831, בימיו של המלך לואי פיליפ, בגלל הקריקטורה הזאת:
בקריקטורה נראה המלך בדמותו של גרגנטואה, גיבור ספרו של פרנסואה רבלה.
דומייה ישב כשישה חודשים בכלא ושוחרר בזכות הקשרים שהיו לו בחוגי המשפט.
ברשומה הזאת סיפרתי על קריקטוריסט רוסי בשם קונסטנטין רוטוב,
ועל הציור הזה:
הנה מה שכתבתי שם:
בשנת 1934 הראה הקריקטוריסט קונסטנטין רוטוב את הרישום הזה לחבריו בעיתון הסאטירי “קרוקודיל” (ראו להלן). העורך רצה להדפיס אותו, אבל רוטוב חשב שהוא קצת וולגרי והרישום לא הודפס.
עברו כמה שנים, ובעקבות חיפוש שעשו השלטונות בביתו של רוטוב נמצא הציור ורוטוב נעצר באשמת “פגיעה בסחר הסובייטי ובשיתוף הפעולה הסובייטי”. הקריקטורה הוגדרה כ”אנטי סובייטית” ורוטוב הוגלה לגולאג והיה שם 15 שנה.
והנה רשימה קצרה (מתוך רשימה ארוכה) של קריקטוריסטים בני זמננו שישבו, וחלקם עוד יושבים, בכלא:
האדי היידארי, קריקטוריסט מטהרן בן 39, נכלא בשנת 2015 בגלל הקריקטורה הזאת:
העילה: העלבת הממשלה.
הקריקטוריסט הפוליטי המלזי הידוע בשם זונאר, בשמו המלא Zulkifi Anwar Haque, ממתין למשפט, שבו יעמוד לדין על תשעה אישומים, והוא עלול לקבל עונש מאסר של עד 43 שנים, בין השאר בגלל הקריקטורה הזאת:
ובגלל קריקטורות נוספות שמדברות נגד הכוח המוגזם שמפעילים השלטונות. המשטרה נתנה הוראה למנהל האתר שלו לתת לה את רשימת האנשים שקנו את ספריו.
קריקטוריסט טורקי בשם נורי קורצבה Nuri Kurtcebe נשלח לכלא ל-15 חודשים בגלל קריקטורה ש"העליבה את הנשיא ארדואן". תוכלו לקרוא עליו כאן.
באוגוסט השנה נעצר בירדן הקריקטוריסט הירדני החשוב עימאד חג'אג'. הוא הואשם בהעלבת האומה הערבית. כותרת הקריקטורה שלו:
ישראל בקשה מארה"ב לא למכור לאמירויות מטוסי אפ-35
*אם התרגום לא נכון או לא מדויק אשמח אם תעירו בתגובות ואתקן.
גם הקריקטוריסט המצרי איסלם גאוויש, בן 26, שיש לו שני מיליון עוקבים בפייסבוק, נעצר בפשיטה משטרתית ב-2016.
וכעת למאייר שבחרתי להציג לכם היום, אנדרי צ'צ'וט, שמת לפני שמונה שנים, כשהיה בן 79.
הוא נולד ב-1933, שנתיים אחרי טומי אונגרר. הזכרתי את אונגרר כי שיש משהו דומה בשני היוצרים האלה, בעיקר בצד המקברי, ובעיקר ביחסים בין גברים ונשים כפי שהוא מתבטא ביצירות שלהם. הנה עבודה של אונגרר:
והנה עבודה של צ'צ'וט:
פרט להיותו מאייר וקריקטוריסט, הוא היה גם מעצב. חוליה מפוארת בשרשרת המעצבים הפולנים הגדולים. האיורים הראשונים שלו הופיעו בעיתון הסאטירי החשוב "שפילקי" כשצ'צ'וט היה בן 22:
ומאז הופיעו איורים שלו במגזינים רבים בעולם, ביניהם בניו יורקר, ובניו יורק טיימס:
בראיון ל"גרפיס" סיפר צ'צ'וט: "לא התכוונתי להיות סאטיריקן, רציתי להיות מאייר ומעצב ספרים, ואפילו קיבלתי פרס על האיורים שלי לספר החייל האמיץ שווייק.
"אבל לצערי, היום אין כמעט איורים בספרים למבוגרים ובספרי ילדים אין הרבה דברים שמעניינים אותי".
בשנת 1976 תבע אותו שחקן תיאטרון בשם רישארד פיליפסקי (Filipski) בגלל ציור שלו שפורסם באחד המוספים הספרותיים (לצערי לא מצאתי את הציור הזה).
בציור נראתה דמות חבושה בכובע יושבת ליד שולחן. על השולחן אקדח וקופסא עם ציקלון B. ברקע הייתה כרזה של התיאטרון העממי בנובה סטילוורקס, שפיליפסקי היה המנהל שלו, שמציג את ריצ'רד ה-4.
אגב, הציור הזה היה גרסה מוחלשת. בציור המקורי, אותו החליט צ'צ'וט לא לפרסם, נראה פיליפסקי – או לפחות מישהו דומה לו – מוליך קבוצה של אנשים למבנה שנראה כמו קרמטוריום שעליו שלט התיאטרון.
פיליפסקי היה יקיר הממשל, ועוד לפני המשפט צ'צ'וט פוטר מעבודתו בעיתון הספרותי וסבל הכפשות גם מצד הציבור וגם בתקשורת.
במשפט טען אחד העדים שצ'צ'וט אמר שהיו אלה הציונים שהשפיעו עליו לצייר את הציור המעליב, והתובע ניסה להוכיח שצ'צ'וט הוא אנטישמי למרות שצ'צ'וט טען שהוא ניסה להאשים את התיאטרון ומנהלו באנטישמיות…
הוא אמנם לא קיבל עונש מאסר, אלא רק מאסר על תנאי, אבל נאלץ להתייצב במשטרה ארבע פעמים בשבוע ולשלם את הוצאות המשפט.
בשנת 1982 נסע צ'צ'וט לארצות הברית ופרסם שם בכל העיתונים החשובים.
בארצות הברית הוא התעייף קצת מעולם הסאטירה והצנזורה והתחיל קריירה חדשה כצייר.
ב-1997 חזר לפולין וב-2002 יצא למסכים הסרט שלו עדן, סרט אנימציה באורך מלא: סיפור אגדה אירוני על מצבה של התרבות. (כאן אפשר לראות קטע קטן מהסרט). כשהסרט יצא הפצתו שלו נאסרה. אבל לאחר שאישרו את הפצתו הוא זכה בפרס בפסטיבל הסרטים הפולני בגדניה. את המוזיקה לסרט כתב המוזיקאי מיכל אורבניאק.
בשנת 2008, ארבע שנים לפני מותו, הוענקה לו מדליית זהב מטעם משרד התרבות על תרומתו לתרבות פולין.
צ'צ'וט היה יוצר פורה. הוא השאיר אחריו 30 סרטי אנימציה קצרים, כ-200 ספרים ומעל 450 עטיפות לספרים.
והנה עוד כמה עבודות שלו:
*
ועכשיו לשיר השבועי של חתולי:
תודה רבה! הוא מצויין, והסרטון [הקטע ממנו] דורש כמה צפיות והפסקות בכל כמה שניות כדי להבין את הכל.
יופי של חומר לקרוא .