ביום שני האחרון הלכה לעולמה חברתנו איילת כץ.
בלוויה שלה אמרתי את הדברים הבאים:
איילת האהובה הייתה לא רק אימא של אפרת, אראלה ואיה. היא הייתה האימא הדואגת והחכמה של כל החבורה שלנו. וכוונתי לחבורה שבעצם כבר לא קיימת.
לא היית תופס אותה בלי שתהיה לה דעה בכל רגע על כל דבר, ולא היה טעם לנסות ולשנות את הדעה הנחרצת שלה. בהרבה מקרים, כשרציתי לדעת מה דעתי הייתי שואל את איילת.
סיפור החיים של איילת הכיל כמעט את כל הרכיבים שמהם יכלה להתבגר ולגדול כאישה חכמה שיש לה דעה על כל דבר.
כמעט אף אחד מבני הגיל שלנו לא חווה חוויית גירושים של הוריו. במשפחה של איילת היה כמעט הכול. על רקע הגירושים והחיים בפנימייה ובקיבוץ קל להבין איזו אהבה ענקית היא העניקה לאבנר ולבנות.
לנו החברים הייתה הזדמנות לחוות את איילת בזוגיות הנפלאה שלה עם אבנר וגם לראות איך היא טיפלה בו כשחלה, כשהיא עצמה הייתה חולה בסרטן. והיינו איתה גם כשהפכה לאלמנה וכל מה שרצתה היה להמשיך להיות עד שתהיה לאבנר תערוכה גדולה.
כמה אהבה היא השקיעה בארכיון של אבנר.
איילת היתה נציגה בולטת של דור הולך ונעלם וכוונתי לדור קוראי הספרים. אני זוכר חוויה מהימים שהיא עבדה בחנות ספרים. סגנית מנהל הבנק שלי אמרה לי פעם: "אתמול הייתי בחנות ספרים ופגשתי שם את האישה הכי חכמה שהכרתי. היא במקרה המליצה לי על ספר שאתה איירת והבנתי שאתם מכירים. קוראים לה איילת כץ".
כל מי שהכיר אותה ידע שהיא הייתה אשת שיחה מרתקת.
זאת הזדמנות נוספת להודות לה על כל ימי ההולדת שהיא חגגה לי בארוחות ערב נפלאות ועל שאר הארוחות המצוינות שהיא הכינה לנו. כל אחד מאיתנו החברים קיבל בארוחות האלה בדיוק את מה שאהב.
מהניסיון שלי למדתי שְלָמות זה ממש לא רעיון טוב. אבל מי שהכיר ואהב את איילת, וכאמור היו המונים כאלה, ראה בהערצה איזו טבעת של אהבה הייתה מסביבה. כשאבנר מת נוכחנו לראות אילו אחים נפלאים יש לה. הם טיפלו בכל דבר בבית ובגינה בלי שאיילת אפילו ידעה.
והייתה גם לוֹטה, שזאת הזדמנות להגיד לה תודה ענקית.
ומה שהבנות, אפרת, אראלה ואיה, עשו כדי להקל על איילת הוא מופת שאין דומה לו. בשם כל מי שאהב את איילת, תודה גם לכן וגם לנכדים.
אני מקווה שהקיר במטבח עם ציורי המשפחה שאבנר עשה לאיילת בכל יום שנה לנישואים שלהם יישאר באיזה מקום כזיכרון נפלא למשפחה הנפלאה הזאת.
לגעגועים הרבים שלי לאבנר נוספים גם כעת געגועים עזים לאיילת.
כולנו הכרנו את אהבתה לספרים ולקריאה.
כשהייתה בת 80 הכנתי לה ספרון ובו איורים רבים בנושא "ספר". העליתי אותם כאן אז, ואני מביא אותם גם היום:
יהי זכרה ברוך