דבר אחר לילדים

דבר אחר, המוסף הסאטירי של דבר ומאוחר יותר של ידיעות אחרונות, לא היה מיועד לילדים.

החברים הוותיקים מבין חברי המערכת – כלומר אהרן שמי, יצחק בן-נר, יאיר גרבוז, שלמה ניצן ואני – זכרו היטב את דבר לילדים, שתרם לחינוך שלנו לא פחות מבית הספר. ומאחר שדבר אחר היה מעין פרודיה על עיתון, שיבצנו בו מדי פעם קטעים שהודפסו תחת הכותרת "דבר אחר לילדים", שהיו מנוקדים בדרך כלל.

ומדי פעם קיבלנו מכתבים זועמים מקוראים, שכתבו שהם הזדעזעו כשראו מה אנחנו כותבים לילדים. מכתבים כאלה היו משמחים אותנו. עורכים וכותבים של כתב עת סאטירי תמיד שמחים כשמתברר להם שהקוראים שלהם מזועזעים.

להלן כמה קטעים מתוך המדור דבר אחר לילדים, שהופיע בתוך דבר אחר.

הסיפור הראשון הוא התמהונים.

אתם ודאי זוכרים שכך היו מכנים את הטרוריסטים היהודים. הסיפור נכתב בעקבות כמה אירועים, כולל שרפת דלת דירתו של חברנו חיים באר.

הסיפור הבא נכתב במהלך אחת מהשביתות של עובדי הזבל, שפרצה בפורים (את האיור המצורף עשיתי היום והוא לא היה בדבר אחר):

הנה ביקורת על ספר חדש שהתפרסמה בדבר אחר לילדים:

מסתבר שפעם היו מי שראו בחשמל חינם לעובדי חברת חשמל נושא ראוי לביקורת סאטירית.

זוכרים מושגים כמו "רוטציה" ו"חוק החזיר"?

אז הנה להנאתכם אגדה חביבה:

והנה עוד אגדה על התנחלות ועל אבטלה:

והיו כמובן גם שירים. כמו זה למשל:

או השיר החביב הזה על החזיר (ילדים אוהבים חיות):

וגם המחווה הזאת לקדיה מולודובסקי:

לילדים שאוהבים שח, הייתה גם "פינת השח":

ואם אנחנו כבר בענייני שירים, הנה שיר, הפעם לא מדבר אחר, וגם לא שיר ילדים – שיר שכתב בימים האחרונים בני, אוֹרי קרמן:

מכורה שלי, ארץ נוי אביונה,

לדמוקרטיה אין בית, לצדק אין כתר.

רק שלושה ימים בחירות בשנה

הונאה וכזב כל היתר.

*

אך שלושה ימים הגנים נפתחים

ושלושה ימים השולחנות ערוכים,

ושלושה ימים חדרי הקלפי פתוחים,

וכל מצביעייך לוקחים מעטפה,

ופתק בוחרים על פי השקפה,

וכל מצביעייך – סחים.

*

עלובה שלי, אביונה ומרה,

לדמוקרטיה אין בית, לצדק אין כתר.

רק אחד מכולם הוא ראוי לבחירה,

ובוגדים, סייענים כל היתר.

*

ועל כן ילכו לכל קניון ושכונה,

ויתלו שלטים בכל רחוב ופינה,

ויבטיחו הרים וגבעות למדינה –

ובסוף הם יגיעו לכנסת.

ומגוש לגוש, מסיעה לסיעה

ינודו עם תיק ופתקי הצבעה

לחרבן עלינו מהמרפסת.

*

לה, לה, לה לה לה לה,

לה לה לה, לה לה לה, לה.

 

ומכיוון שכבר נכנסתי לתחום השירה, אז הנה עוד שיר, הפעם אחד ששלח לי השבוע ידידי אלי שרייבר (חתולי):

 

על רגל אחת

חסידה עומדת על רגל אחת

האם תמיד על אותה הרגל,

או שהיא מחליפה רגל ברגל

כשאף אחד לא רואה?

*

חסידה עומדת על רגל אחת,

באגם, בשלולית, במי אפסיים,

תמיד תמיד על רגל אחת,

על אותה אחת או על בת זוגה,

אך לעולם לעולם לא על שתיים.

*

אז שתעמוד לה על זאת,

שתעמוד על ההיא,

שתעמוד על איזה שהיא רוצה.

רק שלא תבוא בטענות,

ושיהיה לה מה לאכול ולשתות

ואם נמאס לה לעמוד, שתשכב,

אבל בלי להרעיש עולמות.

*

כך אני עומד על רגל אחת,

על הקצרה מבין השתיים,

זו שתקועה באדמה,

זו שפעם הייתה ארוכה

זו שהייתה ימין או שמאל,

קשה לזכור בימים אלה,

על כן, על רגל אחת ייאמר,

לאן כבר יש למהר.

בימים אלה, שיש זמן פנוי לקריאה, אני שב וממליץ על ספריו המצוינים של חתולי. אני שייך למועדון המעריצים של הסופר המקורי הזה ומציע גם לכם להצטרף.