אנחנו תמיד יודעים מה צריך להגיד בזמן שזה שמולנו מדבר. אפשר לראות את זה היטב בעימותים טלוויזיוניים לפני מערכות בחירות.
גם בשיחות שאנחנו מנהלים בבית בין חברים (כשאין סגר) ברור לנו שזה ממש משעמם לדבר כשהשאר שותקים.
יותר מזה, אם נבדוק את הדברים בילדות או בינקות, כמו שהפסיכולוגיה אוהבת, יתברר לנו שככה בכלל מתחילים לדבר – כשהשני מדבר.
למדנו מהניסיון שיש אנשים שמסוגלים גם לחשוב וגם לדבר באותו זמן. לפעמים יש קשר בין שתי הפעולות האלה, ולפעמים אין.
יש אנשים, כמו הורים, שוטרים או שופטים, שיש להם כוח לאסור עלינו לדבר.
לאסור עלינו לחשוב – זה קצת קשה יותר. בשביל זה יש מנהיגים.
הסיבה שרבים חושבים שהמחשבות הן חופשיות יחסית לדיבורים היא פשוטה: לדבר אנחנו לומדים מחיקוי. אבל איך מחקים מחשבה? הרי לא תמיד רואים מה הזולת (לדוגמה ההורה) חושב.
אז ללמוד לחשוב זה לחקות מה שנדמה לנו שהזולת חושב.
וזה בדיוק מה שעושה את העולם מעניין.
לא רק את העולם, גם בספר מה הם אומרים וגם בפייסבוק הצגנו ציורים שבהם אתם אמורים לתת ביטוי למה שהדמויות מדברות, דהיינו: מה הם אומרים?
למשל כשראיתם ציור כזה:
אז הקורא כתב:
המשפט הזה הוא מה שנראה לקורא שהאיש הזה חשב, ואז אמר.
הפעם אני מביא לכם את האפשרות לדמיין לא רק מה שהדמויות חשבו ואמרו, אלא את מה שהן אמרו לחוד ואת מה שהן חשבו לחוד.
אם לא שמתם לב, זה שינוי מוחלט וקיצוני של חוקי המשחק.
הנה הציור שלעיל, אבל הפעם יש לא רק בלון דיבור, אלא גם בועת מחשבה:
אז ראיתם שבמקרה הזה יש קשר בין הדיבור למחשבה. אבל הנה משהו אחר, ואם אתם שואלים אותי, יותר מציאותי:
הדיבור מתייחס לסיטואציה, והמחשבה, כמו בדרך כלל, קשורה למה שבאמת מעסיק את האיש הזה עם הסנדוויץ'.
אבל יש גם אפשרות הפוכה.
שדווקא המחשבה קשורה לסיטואציה, ואילו הדיבור הוא משהו שנאמר בהיסח הדעת, כאילו לא מודע לסיטואציה.
אז אם עד היום נתתי לכם חיים קלים והייתם צריכים רק לכתוב מה הם אומרים, היום זה יותר מסובך: גם מה הם אומרים וגם מה הם חושבים.
זה יכריח אתכם לחשוב.
ואם אתם אוהבים את כיוון המחשבה הזה, תוכלו לקנות את הספר כאן.
ובינתיים, הנה עוד ציורים להפעלת הדמיון והמחשבה בתקופת הסגר, ובעצם בכל זמן.
אז מה אתם חושבים על זה?
תגובות פייסבוק