בשנת 1956 קיבצו וכתבו חיים חפר ודן בן-אמוץ את ילקוט הכזבים, שעותק שלו היה כמעט בכל בית.
בשנת 2008 הציע לי חברי אריה ניר להוציא מהדורה של ילקוט הכזבים מאוירת ומוערת.
הרעיון נראה לי מאוד. הכזבים האלה, שכבר אז היו קצת מיושנים, היו נושא מצוין לאיור.
אריה התחיל אז להתאהב ברעיון הספרים המוערים, אחרי שהוצאנו ביחד את "שלושה בסירה אחת" של ג'רום ק. ג'רום שתרגמתי, שכלל גם הערות ומסלולי טיול שהוספתי.
כבר באותו יום פניתי בטלפון לחיים חפר, שלשמחתי גילה ממש התלהבות לרעיון.
התחלתי לעבוד, וכמה שבועות מאוחר יותר פגשתי בשבוע הספר את ידידי ערן זמורה מהוצאת כנרת זמורה, שאמר לי משהו כזה: "חיים חפר אמר לי על הרעיון לילקוט הכזבים. זה נשמי נהדר – בוא נחתום חוזה".
הייתי קצת נבוך. "חיים לא הבין", אמרתי. "הרעיון היה של אריה ניר, והספר עומד לצאת בהוצאה שלו".
ערן היה מופתע, וכבר באותו ערב הפגשתי אותו עם אריה ניר. להפתעתי ולשמחתי השניים הסכימו ביניהם להוציא את הספר ביחד. שניהם אמרו מיד שזאת מחווה מיוחדת בשבילי.
כשהתחלתי לעבוד על ההערות פניתי באופן טבעי לשאול ביבר, שאז היה בין החיים. שאול – איש יקר, שהוא כמובן אחת דמויות המרכזיות בילקוט (עופר, למי שלא זוכר) – היה אוצר נפלא של ידע ורצון טוב.
כשהיה כבר מה להראות חיים חפר ביקש שאראה לו, וכשנפגשנו הוא היה מאוד מרוצה, עד שהזכרתי את שמו של שאול. "אני לא רוצה שתזכיר את שאול", הוא אמר בכעס.
ניסיתי להסביר לו שזה בלתי אפשרי, אבל הוא התעקש. הסכמתי בלית ברירה, ואכן שאול מוזכר בספר קצת פחות ממה שמגיע לו כמי שעזר לי כמעט בכל עמוד.
"מה קרה ביניכם?" שאלתי את שאול, והוא, בעל המזג הטוב, ניסה להתחמק מהתשובה, ורק אמר, "אני מקווה שעד שהספר יצא הוא יירגע".
גם אני קיוויתי שחיים לא ישים לב שעדיין שאול קיים בספר, ואכן הוא לא אמר לי מילה.
וכשאני אומר "לא אמר לי מילה" כוונתי בכלל שום מילה כשהספר יצא.
באחד הראיונות שהיו איתו כשהספר יצא, חיים אמר משהו כמו "אני לא מבין למה צריך להוציא ספר כזה גדול. הספר הקטן היה בהחלט מספיק".
ובעקבות המשפט הזה היו עוד כמה מבקרים שסברו שמדובר במגלומניה בלתי נחוצה.
גם הקהל לא השתגע על הספר.
אני אוהב אותו מאוד, והשקעתי בו עבודה רבה שגרמה לי הנאה מרובה.
אני מציג פה 12 כזבים עם האיורים הצבעוניים שלהם (בספר האיורים הצבעוניים הם על עמוד מלא) וכן כמה רישומים קלים:
והנה ההקדמה שכתבתי לספר:
גם אני אוהבת מאד את הספר.