למרות שכתבתי כמה מדריכי נסיעות…
אני אף פעם לא מציג את עצמי כ"כותב מדריכי נסיעות".
זה התחיל מהאהבה שלי ללונדון (זה היה מזמן). ואז הוצאתי את הספר הזה:
ומאז כתבתי גם, ככה על הדרך, את שעה מלונדון.
ואז כתבתי גם מדריך לפראג, אבל בגלל שהעורכת עשתה בו שינויים שלא היו מקובלים עליי, ביקשתי ששמי לא יהיה עליו.
אחר כך כתבתי חמישה מדריכים לילדים, לחמש ערים באירופה:
גם בספר שתרגמתי שלושה בסירה אחת, יש חלק שבו אני מדריך טיולים לאורך התמזה, כך שגם הוא בחלקו מעין מדריך נסיעות.
בשנת 2007 הוצאתי בעידודו של חברי המנוח אריה ניר את הספר הזה:
בעיניי הוא מדריך הנסיעות החשוב ביותר שכתבתי מעודי.
אבל אז בשנת 2012 כתבתי ספר על ביקור בברלין:
הספר הזה ממש לא היה מדריך. וכדי שהקורא לא יטעה לחשוב שזה מדריך, הטקסט בגב הספר (שכתב אפרים סידון) היה כלהלן:
זהו ספר שכתבתי ברוחו של ג'רום ק. ג'רום, בו סיפרתי איך תומר ואוֹרי בניי משכנעים אותי לבקר בברלין, חוויה שמנעתי מעצמי עד אז מסיבות ידועות.
ודווקא שם, בספר הזה, הקדשתי פרק מיוחד שבו הסברתי איך כותבים מדריך נסיעות.
כשבחרתי להעלות כאן את הפרק הזה, נברתי בארכיון שלי וחיפשתי איורים שעשיתי בעבר בעיתונות, איורים שקשורים לנסיעות, תיירות וטיולים בעולם.
שיבצתי אותם בטקסט להלן בלי שום קשר אליו:
*אגב, הציור הזה למכירה כאן*
ואלה שאומרים לך שלא שווה לנסוע ל[ כל יעד] אחרי שסגרו בו את המקום הכי אותנטי שהוא [המספר] ביקר בו יום לפני הסגירה, והיום כל היעד הזה מלכודת תיירים, שומר נפשו ירחק. לעולם לא תוכל למצוא כזו שכיית חמדה, כמה חבל שפספסת, רק הוא יודע למצוא את המקומות האלה ובכלל הוא מאד אנין.
לקיומך, בקיצור, אין תכלית.