סטיבן אפלבי. כדאי להכיר

האיש הזה הוא אחד הקריקטוריסטים הפעילים המצליחים ובעיניי גם הטובים באנגליה:

במקרה שלו אורח החיים קשור קשר אמיץ ליצירה שלו, ולכן הרשומה הזאת תהיה גם על חייו והרגליו, ובעיקר על הספר הזה שנמצא אצלי בספרייה:

אבל לפני כן כמה פרטים על האיש.

הוא נולד בינואר 1956 בניוקאסל, והוא זוכר ילדות מלאה בפעילות ספורטיבית והרבה קריאה, וכבר אז גילה עניין בקריקטורות והעריץ את רונלד סירל וצ'ס אדמס.

אמו הייתה קנדית ואביו אנגלי, שהיה טייס במלחמת העולם השנייה. בגיל צעיר נשלח לפנימייה וחילק את זמנו בין אמנות פלסטית למוזיקה. כשהיה בן 21 הגיע ללונדון ולמד ב"רויאל אקדמי". המורה שלו היה קוונטין בלייק.

בלייק, שהיה בעל יכולת רישום נדירה, גילה שלאפלבי אין כישרון רישום יוצא דופן ובוודאי שהוא לא וירטואוז, אז הוא עודד אותו במילים שאפלבי אוהב לצטט:

"אתה לא צריך להיות צייר מבריק אם לציורים שלך יש אישיות. אתה יכול לצייר מכונית ממש בצורה גרועה כל עוד לציור יש נשמה של מכונית".

והנה סרטון שבו אפלבי עצמו מדגים את הדרך שבה הוא מאייר.

קצת קשה להתווכח עם האמירה של בלייק, מה גם שהיא מזכירה לי אמירה מבריקה של חברי אבנר כץ:

"אני לא חייב לדעת איך נראה קרנף אלא איך לצייר קרנף".

הדגשתי את זה מכיוון שהקריקטוריסט הנערץ על אפלבי הוא רונלד סירל, שאומנם גם לו יש שפה אופיינית, אבל הווירטואוזיות שלו בולטת מאוד.

במשך כל חייו הבוגרים נהג אפלבי להתלבש בבגדי נשים, אבל הוא עשה זאת בסתר. באמצע שנות ה-90 יצא מהארון לפני משפחתו וחבריו. ב-2002 יצא מהארון באופן ציבורי דרך עבודותיו, והחל משנת 2008 חי כטרנסג'נדר.

לדבריו, ההחלטה לצאת מהארון עלתה כשהוא התחיל לכתוב את הרומן הגרפי שלו דראגמן:

כמו במקרים רבים, זה התחיל כרצועת קומיקס. כשהספר יצא הוא הוסיף לו אחרית דבר, שם סיפר על עצמו ועל ההתלבטות שלו לחשוף את נטיותיו.

כמובן שבעיני רבים זה היה ספר אוטוביוגרפי, למרות שגיבור הספר, אוגוסט קרימפ, לא היה ממש אפלבי. מדובר בגיבור שמגלה שכאשר הוא לובש בגדי נשים הוא מסוגל לעוף.

קרימפ גיבור העל נלחם ברוצח סדרתי שרוצח טראנסווסטיטים, ובסוף הוא מגלה לאשתו את נטיותיו, והיא מקבלת את זה כמובן – אבל מה שהיא לא מקבלת זה את העובדה שהוא גיבור על. וקרימפ, כדי להיות איתה, מוותר על יכולות העל שלו.

למי שמתעניין בקומיקס, הסיפור על גיבור העל שמצויר בקו של אפלבי עשוי להיראות קצת מוזר.

רוב הסיפורים על גיבורי העל מצוירים ברישומים הרבה יותר אנטומיים, ואפילו ריאליסטיים, ויש בזה סוג של דיסוננס שאהוב מאוד על אפלבי. גם בעלילה יש דיסוננסים, סודות ורמזים רבים.

ברשומה על הספר כותב גרג בורגס בין השאר:

"דראגמן הוא מבט מרתק ומורכב על מה גורם לאנשים לשמור סודות ומה קורה כשהסודות מתגלים ואיך אפשר לחיות איתם".

וכעת אגיע לספר גברים: האמת, שנמצא אצלי בספרייה.

אפלבי, שבספרים הרבים שלו הוא מייעץ כמעט בכל תחום, רואה את עצמו מומחה גדול בהבנת הגבריות, והוא מצליח, באמצעות קצת אמת וקצת אירוניה, להראות לנו לא רק מי הם הגברים אלא איך נשים רואות גברים.

שימו לב שבטקסטים עצמם אין טיפה של הומור ואת זה הוא מנגיד על ידי איורים מטורפים.

פרט לדף האחרון תרגמתי את הטקסטים לנוחותכם:

הקדמתי וכתבתי שאפלבי הוא יוצר פעיל, וכעת לעוד כמה מהעבודות שלו, כולל שיתופי פעולה.

הספר הידוע שלו הוא הפונדק הטוב:

זהו רומן גרפי, שבו שיתף אפלבי פעולה עם ג'וש פרנק הביוגרף של להקת הפיקסיז. הוא מספר על חייל צעיר שמשתחרר מהצבא בנסיבות מסתוריות ונקלע לסדרה של הרפתקאות אפלות.

עוד ספר שלו הוא זה:

אוסף של תצפיות, דעות ורישומים משנות ה-90 בניו יורק – ציורים של אנשים שעושים את זה עם מקררים, מגדלים קרניים במפשעה, מגלים את הבעיות של זרע ביתי, ומתלבשים כצרעות.

אפלבי מתייחס לעצמו כנציג ה"נורמליות" ומשתמש הרבה במילה "נורמלי".

הנה עוד ספר:

יש לו כמובן מה להגיד על אהבה:

את הסדרה שלו על המחשבות הסודיות הוא הפך לספר:

ספר זה מספק תובנה מאוירת הומוריסטית למחשבותיהם של גברים, נשים, חתולים, כלבים, תינוקות וקוראי הספרים הללו עצמם.

והנה עוד ספר, שלדעתו של אפלבי ילמד אתכם להתמודד עם הבעיות האישיות שלכם, בעיקר כשהוא מראה לכם את חוסר המזל של אחרים:

ויש כמובן גם את המדריך לחיים:

הבאתי כאן רק שמץ מהכמות העצומה של איור, קריקטורה, סאטירה וקומיקס ואם תרצו גם סוג של פילוסופיה של האיש, שהוא וירטואוז במחשבה ולא באיור.

ואסיים בכמה צילומים נוספים של אפלבי:

*הערה: הפוסט נכתב בלשון זכר. לדבריו לא משנה לו אם מתייחסים אליו בתור הוא או היא.