*
אני עדיין נוסע באוטובוסים.
למרות שהמסלול שהאוטובוס עובר היום לא תמיד זהה לזה שהוא עבר אתמול. ולכן, כמו מוסדות רבים בארץ שבה אנחנו גרים, נסיעה באוטובוס היא הימור. לפני כל נסיעה אתה צריך לבצע את מה שנקרא "ניהול סיכונים". היום, כשאני עולה על אוטובוס בתל אביב, אין לי מושג לאיזו חברה הוא שייך וזה גם לא משנה דבר בהחלטות שלי.
פעם בתל-אביב שלטה חברת אוטובוסים אחת –
דן.
היא הייתה כל כך דומיננטית שהיה לה אפילו עיתון משלה:

לפי הידיעה בצד שמאל למעלה, אפשר להבין שהיה לה קריקטוריסט קבוע. זה הייתי אני, וכמו שאתם רואים הייתי אז יוצא די הרבה למילואים.
בין הידיעות, הרשימות והמאמרים שהיו ב"ידיעות דן" היה אפשר למצוא ידיעה כזאת:

בגיליון מרץ 1979 (הגיליון ה-101), איירתי עמוד עם הכותרת הזאת:

והנה ששת האיורים:






בשנת 1978 הוציאה המערכת גיליון מיוחד ובו 33 קריקטורות שהתפרסמו בתשע השנים שקדמו לו [לחצו להגדלה]:
הנה 12 מהן:












לימים, כאשר לחברת דן היה ביטאון חדש שהופיע בדפוס בצבע ונערך על ידי משרד הפרסום של חברי יורם אפק, היה לי שם מדור שנקרא תחנת אוטובוס. הנה שניים מהמדורים האלה:


וזה אוטובוס שצייר הנכד שלי שחר, חובב האוטובוסים הקטן:

***








כן ממש!!
וואוו לא ידעתי שיש כל כך הרבה חומר מקורי ומעניין בנושא. במשך שנים נסעתי באוטובוסים זו העדיפות שלי כי היא מאפשרת לי לקרוא המון ספרים. אבל בשנת 2014 קצו כל הקיצים ועברתי לנסיעה ברכב פרטי: האוטובוס היה מאחר, לא מגיע, מגיע עמוס, לא יכלתי לפעמים לעלות על האוטובוס בימי חמישי מהתחנה המרכזית, לפעמים עליתי ושעה ורבע עמדתי. זה הפך למסע בלתי אפשרי. חבל, כי זה שירות חשוב.
אהבתי את הבטאון עם התחרות, חשפנית מכורדיסטן LOL יש לך חוש הומור בריא 🙂
שבת שלום לך ולבני משפחתך, תשמרו על עצמכם
תודה סיון יקרה!!!
שחר בן השנתיים צייר את זה? בחיי הוא מאד מוכשר!