תודה לעיתונאים – 3

בשנות ה-70, 80 ו-90 איירתי לכתבות של הרבה מאוד עיתונאים. מדי פעם אני מוצא בארכיון שלי עוד שמות שמזכירים לי את הימים ההם.

בעבר העליתי כבר שתי רשומות בהן הבעתי תודה לעיתונאים שאיתם עבדתי. זאת הרשומה השלישית, ונראה לי שתהיה גם עוד אחת.

כאן אזכיר 11 עיתונאים לפי סדר אלפביתי. האיורים המוצגים הם מתוך העיתון ובדרך כלל בהקשר הגרפי שבו פורסמו .

הראשונה היא אורלי אזולאי:

אורלי נולדה בראשון לציון ושירתה ככתבת צבאית בביטאון חיל הים. היא הייתה חלק מצוות הכתבים של "ידיעות אחרונות" והייתה כתבת בכירה בשליחות העיתון בכמה מדינות. בשנת 2021, לאחר 45 שנה בעיתון, הודיעה אזולאי שהיא נפרדת מידיעות ומתפנה לכתיבת ספרים.

היא כתבה ספר על שמעון פרס, האיש שלא ידע לנצח, וגם את האיש שניצח את עצמו, על המאבק הפוליטי בין בנימין נתניהו לאהוד ברק. כמו כן היא כתבה ספר על ברק אובמה וספר על ארצות הברית בימי נשיאותו של דונלד טראמפ.

בתקופה מסוימת היא כתבה הרבה על פשיעה ופלילים. האיור הזה הוא מאחת הכתבות בנושא הזה:

האיור הבא הוא לרשימה של חברי יהודה אטלס.

יהודה ואני מכירים עוד מבית הספר היסודי (אז זה נקרא "בית ספר עממי") בכרכור. יהודה הוא האיש שבזכותו בכלל הגעתי לעיתונות – קודם ל"במחנה נח"ל גדנ"ע" ומאוחר יותר ל"ידיעות אחרונות".

כשהגעתי לאייר ב"ידיעות" יהודה היה סגן עורך של "7 ימים", ואז הפך לעורך המוסף ושימש בתפקיד שנים רבות.

על שיתוף הפעולה שלנו בסדרת הספרים והילד הזה הוא אני כתבתי רבות.

גם בספר הסיפורים הזה היו לי איורים רבים:

למשל אלה:

אבל למרות שיהודה כתב במוסף טור על ספרות ילדים בשם ילד גדול במשך כשמונה שנים, דווקא לרשימות עיתונאיות שלו איירתי מעט.

האיור הזה הוא אחד הבודדים:

כמו שרואים, החתימה בו היא "קרמן/קרמן", כלומר הוא נעשה בימים שהסטודיו של בן-דודי אריק ושלי היה פעיל.

וכאן אני מגיע לעוד דמות שהפכה כמעט למושג – הדה בושס:

הדה בושס (2013-1925) הייתה שם דבר – עיתונאית ומבקרת תיאטרון, רדיו וטלוויזיה. הקוראים הוותיקים זוכרים אותה כמבקרת קטלנית.

אחרי הגליון השני של "דבר אחר" בשנת 1982, כתבה הדה בושס ב"הארץ" ביקורת קטלנית במיוחד על המוסף וציינה ש"אהרן שמי ודני קרמן אחראים לכל הרע והנקלה שיש בהומור הישראלי".

את האיור הזה עשיתי לרשימה שלה שהנושא שלה הוא "איך גברים רואים נשים, ולהפך":

אני ממש לא זוכר מתי עשיתי את האיור הזה (נראה לי אפילו שחלקו חסר) ואני אפילו לא יודע באיזה עיתון זה היה. סביר להניח שזה היה ב"הארץ", עיתון הבית שלה. רק שב"הארץ" היינו חתומים בדרך כלל "אריה דן", מה שמלמד אם כך שהאיור הזה שנעשה אחרי פירוק הסטודיו קרמן/קרמן.

וזאת עמליה ארגמן ברנע:

היא נולדה ב-1950 ולמדה בבי"ס מעלה בירושלים.

בין השנים 2003-1976 היא הייתה חברת מערכת ב"ידיעות אחרונות" וכתבה בין השאר ביקורות על ספרי ילדים. הכרתי אותה בעיקר דרך חבר משותף – יהודה אטלס.

עמליה גם כתבה כמה ספרי ילדים.

האיור הבא הוא לרשימה שבה ספרה איך הורים גרושים מנצלים את הילדים במלחמה שהם מנהלים זה נגד זה:

גם את הדמות הבאה אין צורך להציג – יוסי ביילין:

יוסי צעיר ממני בשמונה שנים, ואין לי שום קשר איתו. אבל הארכיון שלי מראה שאיירתי לכמה רשימות שלו. הנה איור מהימים שבהם הוא עסק בכלכלה. האם אתם זוכרים שהוא היה פעם "שר הכלכלה והתכנון"?

וכעת, מי זוכר את אביעזר גולן?

גולן היה לוחם אצ"ל שהפך לעיתונאי וסופר. הוא היה חבר במערכת "ידיעות אחרונות".

אביעזר כתב ספרים רבים, רובם על מלחמות ולוחמים. לצערי כמעט שאין זוכרים אותו. הוא התאבד במהלך מחלה בשנת 2001, כשהיה בן 79.

את האיור הזה עשיתי לכתבה שהוא שלח מניו יורק:

בשנות ה-70 המוקדמות איירתי באופן קבוע את הטור שלו שנקרא חיי אדם:

עוד דמות מהגווארדיה הוותיקה הוא אברהם טל. לצערי לא מצאתי צילום שלו. טל הוא יליד 1933 ועלה לארץ ב-1936. הוא למד כלכלה ומנהל ציבורי. בשנים 1961-1958 היה מנהל לשכת מבקר המדינה ומאוחר יותר הצטרף לעיתון "הארץ" והיה בעל טור וחבר מערכת עד שנת 2006. בתקופה מסוימת התפרסם מאוד כשהיה עורך ומגיש את התכנית שעה קלה על כלכלה בגלי צה"ל.

לא הכרתי אותו אישית. הנה איור אחד שאיירתי לרשימה שלו:

גם את הכותב הבא לא הכרתי, למרות שציירתי עטיפה לספר שכתב:

שמו בנימין כהן, וכך נכתב עליו בעיתון:

מסתבר שיש לו זכויות רבות, והוא איש רב פעלים. הנה האיור:

העיתונאי הבא שעבור רשימותיו איירתי כמה פעמים הוא דמות כמעט מסתורית בעיניי. מדובר בישעיהו (שייקה) לויט. הסיבה שהשתמשתי במילה "מסתורית" היא כי ייתכן שהיו באותו זמן יותר מ"שייקה לויט" אחד בארץ.

עוד כשהייתי נער קראתי סיפורים והמון תרגומים של אחד שייקה או ישעיהו לויט, וכאשר הגעתי לעיתון "ידיעות" ופגשתי בו, לא הצלחתי להבין אם אכן מדובר באותו אדם.

מכל מקום, שייקה לויט שהכרתי ב"ידיעות" היה אדם מקסים שלא היה אפשר שלא לחבב אותו.

אם להאמין ל"ויקיפדיה" הוא חי בין השנים 2014-1929.

הנה האיור לרשימה של שייקה היקר:

האיור הבא הוא לרשימה של נתן ילין מור:

למי שלא מכיר את שמו אומָר רק שתקצר היריעה מלספר כאן על מנהיג בסדר גודל של ילין מור. הוא עבר מחברותו בלח"י לאגף השמאלי בכנסת, ואני משאיר לקוראי לחפש פרטים על האיש המרתק הזה, שהקשר היחיד שהיה לי איתו היו שלושה או ארבעה איורים שעשיתי לכתבותיו.

האיור לרשימה של ילין מור הוא בנושא "הפנתרים":

ועוד מישהו שחיבבתי מאוד הוא טוביה מנדלסון, שהיה חבר מערכת המוסף "דבר השבוע". נדמה לי שבשלב מסוים היה גם סגן עורך ואולי גם עורך. הוא היה אדם מיוחד עם הומור מצוין (לא מצאתי תמונה שלו).

בארכיון שלי אין הרבה איורים שעשיתי לו. האיורים האלה נעשו לרשימה בשם ההרצאה מימי מלחמת לבנון. טוביה ידע לתאר פרטים קטנים בצורה מבריקה. הנה קטע קצר מגוף הרשימה:

והנה חמישה איורים שעשיתי לרשימה הזאת:

עם העיתונאי הבא שאני מציג היו לי קשרי ידידות מאחר ששנינו שירתנו באותה יחידה צבאית. כוונתי לאילן נחשון. לצערי לא מצאתי תמונה שלו. אילן הוא עיתונאי, מבקר אמנות וצייר מחונן. במשך כמה שנים הוא היה הכתב של "ידיעות אחרונות" בלונדון והיינו נפגשים שם לעיתים קרובות.

את האיור הזה עשיתי כחיקוי של חיתוך עץ ובניתי אותו מדמות אחת שהכפלתי:

כן, הוא צדק, "המהפכה הרוסית" אכן הגיעה…

קישורים לרשומות הקודמות בסדרה, הראשונה והשנייה.

***