קול שלא הכרתי צלצל אליי.
"כאן מדבר יוסי קלמנוביץ' ".
"תזכיר לי מי אתה", אמרתי.
ואכן יוסי הזכיר לי שהיינו יחד בטירונות… ומייד נזכרתי…
יוסי שאל אם הוא יכול להשיג את הספר הזה:

שמחתי לבשר לו שיש לי עותק עודף ונתתי לו.
אחרי שבוע הגיע יוסי (שהוא מדריך טיולים ונהג מונית מירושלים) ונתן לי את הספר הזה:

חשבתי שאני מכיר את כל הספרים שבהם רוכזו פתגמים ואמרות באידיש עם תרגומים לעברית והתברר לי שכרגיל טעיתי.
הנה השער הפנימי:

ממנו למדתם שמי שערכה והוסיפה מקורות וסיפורים היא רחל רוזמרין לבית סנקביץ.
את ההקדמה כתב מישהו בשם א. מרגלית.
והנה השורות הראשונות של ההקדמה:
כולנו גדלנו על אמרות החוכמה הדשנות של בית אימא, האמרות הקורנות בברק הקריצה המרמזת, המלאות צוף ניסיון החיים, המנוסחות בלשון חסכנית והעמוסות משמעות : בתוך השורות, אך בעיקר – בין השיטין.
כולנו התבשמנו בימי ילדותנו ונעורינו מאותו ניחוח מְשַׁכֵּר של פתגמים, היודעים לקלוע למטרה בכל זמן, בכל מקום ובכל מצב.
כולנו קנינו, קניין עולם, את אמרות השפר החכמות, המתבלות בחריפותן את השגרה, מקיצות את החושים הרדומים ושמות רטייה על מקום הכאב – וכולנו, אכן, חוזרים ומשתעשעים באמרות האלה, חוזרים ונושמים אותן אל תוכנו, הנמס כאילו מן החום הקורן מהן. כולנו, אוהבי מתק תנובת החוכמה הזו, צרכניה המזדמנים – אבל הגב' רחל רוזמרין, מחנכת ועורכת, קמה וגם עשתה. נתנה לפתגמים אכסניה של קבע וגאלה אותם מן העראי והשכחה.
רוזמרין הוסיפה שתי רשימות על אימה: בפתיחת הספר נר תמיד וגם אחרית דבר שנקראת לדמותה של אימי. הנה הקטע הראשון:
אימי, הרבנית חיה פריידא סנקביץ ע"ה, נולדה בא' באלול תר"ס, ונפטרה בשם טוב בכ"ז באדר תשמ"ז.
חסד עשה עמי הגומל חסדים טובים, ובימים שלאחר פטירתה, ימים של אבל והתבוננות, צפו ועלו בי, עם מכלול הזכרונות, אמרות של חוכמה ודעת אשר שמעתין במשך עשרות בשנים בבית אימי ובחדר הורתי, אמרות שלא הועם זהרן וטעמן לא נפגם.
ביודעי עד כמה יקרות הן, הזדרזתי ללקטן ולהעלותן על הכתב. כעבור תקופה קצרה היו באמתחתי מאות אמרות אשר התנגנו בפי אימי בצלילן הערב לאורך שנות חייה. נוהגת הייתה אימא ע"ה לפזר בנדיבות לב את פתגמיה ולשזרם בין הוויות המציאות ואירועיה. כך העבירה מסרים מתוך הסתכלות רחבה ומנותקת מנגיעות, מסרים שהיה בכוחם גם לפקוח עיניים וגם לחדור ללבבות… תורה וגדולה התאחדו בחוכמתה, בהיותה אשת חבר לאאמו"ר הגאון רבי יעקב חנוך סנקביץ זצ"ל, ראש ישיבת "שפת אמת", ובת נגידים – בתו של הרה"ח ר' יהודה לייב פרייבום הי"ד. לימים, כאשר אספנו בעצב את חפצי בית הורינו, נדמה היה שכל חפץ בבית זה ספוג בדבריה של אימא ע"ה, דובב אמרות חוכמה ממְדַבְּרותיה במתיקות ובחן, ומזמין להתרפק עליו בגעגועים…
הספר יצא בהוצאת ספרים "פלדהיים" בירושלים בשנת תשנ"ז.
רחל רוזמרין עשתה עבודה יסודית. היא הביאה את הפסוק באידיש ומתחתיו את המשמעות בעברית. בחלק מהמקומות היא הוסיפה גם סיפור, בדרך כלל חסידי, ובשוליים הצבעוניים בצידי הדף הביאה ציטוטים רלבנטיים מהמקורות אם יש כאלה.
הנה עמוד לדוגמה:
![בלוט איז נישט קיין וואַסער דם אינו מים משמעות - בהשאלה ביטוי המסביר רגשי אחוה ומסירות הדדיים שבין קרובי משפחה מתעוררים. במקורות על הארץ תשפכנו [את דם החיה והבהמה] כמים. (דברים יב; טז] שפך דם האדם באדם דמו ישפך. [בראשית ט; [מכאן שמיוחד דם האדם מדם החיה, הנשפך כמים, וייחוד זה מתבטא בטיב הקשר שנוצר בין קרובים קרבת דם בבני האדם.] * זכות אבות איז קיין קאַטאָוועס זכות אבות אינה דבר של מה בכך משמעות ראה במקורות שבצד. בסיפורי חסידים בן שבע עשרה היה רבי שמחה בונים מאוטווצק כשנפטר אביו רבי מנדל מוורקא, והחסידים ביקשו להכתירו כממלא מקום אביו. קם רבי שמחה בונים, ונסע אל רבי יעקב אריה מרדזימין, שהיה מזקני האדמו"רים בדורו, כדי שיסמוך ידיו עליו. בא ועמד בתור בין שאר החסידים. כשהגיע תורו, אמר לו הרבי מרדזימין: את סבך, רבי יצחק מוורקא, הכרנו. על אודות אביך שמענו. והיום מה ? נענה האברך הצעיר ואמר: אברהם אבינו חפר בארות, גם יצחק חפר. והנה אצל יעקב אבינו לא מצאנו עוד חפירת בארות, שאחרי שחפרו אבותיו בארות מים חיים - יכול היה הנכד לגשת אל הבאר בקלות... לשמע התשובה, הושיט הרבי את ידו וקרא: "שלום עליכם, הרבי מוורקא! במקורות אשריהן לצדיקים, לא דיין שהן זוכין, אלא שמזכין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. [יומא פז.] ועשה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי מצותי. [שמות כ;] כל פרגמטיא שישראל עושין ומצליחין בעוה"ז - בזכות אותו האבק של אבינו יעקב. [שיר השירים רבה ג] כיון שהזכיר משה זכות אבות, מיד אמר לו: סלחתי כדברך. [דברים רבה ג] לעתיד לבוא...אני מדלג על הקץ בזכות אבות. [תנחומא, במדבר יד]](https://dannykerman.com/wp-content/uploads/2026/04/06.jpg)
יש בספר גם רישומים, ובעמוד הזכויות כתוב שהמעצב חיים א. כהן הביא אותם מ"גנזך קידוש השם בני ברק".
בחלק מהם יש חתימה שנראית כך בהגדלה:

האם מישהו מכיר?
שיבצתי כמה מהם ברשומה. וכמובן לכל אמרה הוספתי איור שלי בצבע.
האמרה הראשונה היא מהפרק:

והנה היא:
![. צו וואָס מ'געוויינט זיך אין דער יוגנט בײַ דעם בלײַבט מען אויף דער עלטער הזקן מחקה את עצמו ונוהג כדרך בַּהֶרְגְלִים שקונה אדם בצעירותו ולכן חנוך לנער על פי דרכו' - חנכהו דָּבֵק הוא אף לעת זיקנתו לעמול ולהשלים את עצמו, ואז גם משמעות - בדברי גדולים כי יזקין לא יסור ממנה', מדרכו, אלא יוסיף לחנר עצמו אף לעת זיקנתו. [רבי מנחם מנדל מקוצק] במקורות חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה. [משלי כב; ו] אשרי ילדותנו שלא ביישה זקנותנו. [סוכה נג.] בדברי גדולים כדרכו של קוף שמחקה בני אדם, אף שנהג לפני שהזקין כשאדם מזקין, אף שתש בו כוחו הגופני - לא תש כוח תאוותו, כי לעומת חולשת הזיקנה - מתגבר והולך בו כח ההרגל. [רבי פנחס מקוריץ]](https://dannykerman.com/wp-content/uploads/2026/04/09.jpg)
וזה האיור שלי:

מהפרק הזה גם האמרה הבאה, שאין כמוה יפה לזמננו:
![די אייער ווילן זײַן קליגער פון די הינער הביצים שואפות להחכים יותר מן התרנגולות משמעות - בהשאלה אי דרכו של עולם, עדיף כח המוליד על כוחו של הנולד, עד שיגדל להיות כמוליד. לפי זה יש לקרוא הפתגם בתמיהה; היתיימרו הצעירים להבין יותר מן הבוגרים?! משמעות - בהשאלה ב' פעמים אכן גדול כח הנולד על כוחו של המוליד, ומחכים הוא יותר ממנו. לפי זה יש לקרוא הפתגם כקביעת עובדה; הצעירים שואפים ויכולים להחכים יותר מן הבוגרים. במקורות א' תפיק מינך טעמא מלפך! (היוצא ממך מחכים אותך) ןיבמות סג.] ב' יפה כח הבן מכח האב. [שבועות מח.]](https://dannykerman.com/wp-content/uploads/2026/04/11.jpg)

כשאני רואה את חברתי אלה קונה מדי יום טרקטור לזוהר, נכדה, אני מייד נזכר בזה:


האמרה הבאה אהובה עליי במיוחד ונהניתי לאייר אותה. אתם יכולים להשתמש בה גם בוויכוחים פוליטיים:


בפרק הזה:

אפשר למצוא את האמרה הזאת, שאני מקדיש אותה לחבריי הרופאים:
![פרעג נישט דעם דאָקטער, פרעג בעסער דעם קראַנקן אל תשאל את הרופא, מוטב שאל את החולה משמעות החולה ייטיב להגדיר את מצבו האמיתי על פי הרגשתו, מהרופא שיגדירנו על פי ידיעותיו... בהשאלה הסובל יודע את מצבו יותר מן האמורים לדעת אותו. במקורות לב יודע מרת נפשו. (משלי יד: י) חולה אומר: צריך, ורופא אומר: אינו צריך - שומעין לחולה. [יומא פג.]](https://dannykerman.com/wp-content/uploads/2026/04/17.jpg)

וגם את האמרה הזאת, שאומנם נכתבת באידיש, אבל במקור הגיעה מפולניה:
![מ'זאגט די טאכטער און מ'מיינט די שנור
אומרים לבת, ומתכוונים - לכלה
משמעות
ישנם דברים שעלולים לפגוע
במרקם היחסים העדין בין החמות לכלתה. בעת הצורך, תשמיעם החמות באוזני בתה, ותתכוון שיכנסו באוזני כלתה...
בהשאלה
תאור לאומר באוזני האחד,
ומתכוון שיכנסו הדברים באוזני האחר.
במקורות
ויקצף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן' - מפני כבודו של אהרן הפך פניו כנגד הבנים וכעס.
[רש"י לויקרא י; טז]](https://dannykerman.com/wp-content/uploads/2026/04/19.jpg)

בפרק הזה:

אנחנו למדים על מקצוע מעניין: "השיקסע של הרבי":
![אַ שיקסע בײַ אַ רב קען אויך פסקנען שאלות
בבית הרב, גם הגויה המשרתת לפסוק הלכות מסוגלת
בהשאלה
אדם לומד מסביבתו, אף אם אינו מתכוון לכך.
במקורות
אמר רבי שמעון:
מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה ישן תחת המיטה, ואמר להן רבן גמליאל לזקנים: ראיתם טבי עבדי, שהוא תלמיד
חכם ויודע שעבדים פטורים מן הסוכה, לפיכך ישן הוא תחת
המיטה… [סוכה כ:]](https://dannykerman.com/wp-content/uploads/2026/04/22.jpg)

הרבה אמרות יש על עשירים ועניים, ובפרק הזה:

אפשר למצוא את זה למשל (נראה לי שאת האיור שעשיתי לאמרה הזאת כבר עשיתי בעבר…)
![אַ זאַטער קען דעם הונגעריקן נישט פאַרשטיין
השׂבֵעַ לא יבין לנפש הרעב
משמעות
מי שמצוי במצב של רווחה אינו מסוגל להבין את מצוקת הסובל.
בסיפורי חסידים
ליל חורף מקפיא. גשמי זלעפות ניתכים ארצה. רבה של לודז', רבי אליהו חיים מייזל, מבוסס בבוץ העמוק
בין בתיהם של נדיבים, ואוסף כסף כדי להחם את עניי העיר הנמקים בקור העז. בהגיעו למעונו של הנגיד פוזננסקי, מקדם משרת את פניו ומזמינו להכנס פנימה. אך הרב נותר עומד על מפתן הבית, מסרב בעקשנות להיכנס אל הבית המוסק היטב. באין ברירה, נאלץ הנגיד, שהיה לבוש בחלוק בית קל, לקום ממקומו ליד האח החמה, ולשוחח עם הרב ליד הדלת הפתוחה, תוך שהרב גורר אותו כמבלי משים החוצה, אל הסופה המשתוללת.
משרחפו עצמותיו של המארח מן הקור המקפיא, הציג בפניו האורח את מבוקשו, ואף קיבל ממנו תרומה הגונה.
עתה ההין הנגיד ושאל:
מדוע זה סרב כבודו להכנס פנימה, אל הבית המוסק, ולהציג שם את מבוקשו ?
אמנם, רועד אני מקור, ענהו רבי אליהו חיים,
אך אלמלא עמדת אתה בחוץ שעה ארוכה בקור המקפיא • לא יכול היית בשום אופן להבין את מצוקת העניים…
במקורות
אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. [אבות ב; ד)
מי שנתון בחושך רואה מה שבאור, ומי שנתון באור אינו רואה מה שבחושך.
[תנחומא, תצוה]
בדברי גדולים השבע לא ירגיש בצער הרעב. רבי שם טוב מפלקירה, אגרת המוסר לא תגיד יגונך לאשר לא יגונים לו.
[רבי שמואל הנגיד]](https://dannykerman.com/wp-content/uploads/2026/04/25.jpg)

וגם באמרה הזאת, שהיהודים אוהבים מאוד:
![יעדער איך האָט זיך זײַן פּעקל
לכל יהודי ה"צרור" שלו
בהשאלה
לכל אחד נקצב והותאם "צרור יסורים" - מכסת הייסורים שעליו להתמודד עימה כדי להשלים תפקידו בחייו.
במקורות
אין לך אדם בלא יסורין. (ב"ר צג]
אין יסורין באין על ישראל אלא לטובתם ולאהבתם של ישראל.
[תדבא"ז יא]
כדברי גדולים
אילו יכולנו לתלות את צרורות היסורים של כולנו על מסמר, וכל אחד מאיתנו
היה בוחר את הנראה לו, סבורני שכל אחד
היה חוזר ולוקח את שלו... אלה היו נראים כמתאימים לו,
השאר - כקשים יותר...
[רבי נתן דוד מפרצוכה]](https://dannykerman.com/wp-content/uploads/2026/04/27.jpg)

הנה עוד פרק:

אין לי מושג למה המשפט הבא נכנס לפרק הזה:


ובכלל אין לי מושג איך המשפט הנפלא הזה נכנס לאידיש, אבל מילדות אני אוהב אותו.
הנה עוד פרק עם האיור של המאייר (או המאיירת) האלמוני/ת:
![אין וועלכע שול מ'איז דאָ, אַזאַ קדושה טאַנצט מען
לפי מנהג בית הכנסת בו נמצאים מתרוממים באמירת "קדושה"
הוראה בהשאלה
התאם עצמך לנהוג בציבור בו אתה מצוי, ואל תפרוש ממנו.
בסיפורי חסידים
שנים אחדות אחר פטירת רבי צבי הירש מצ'ורטקוב, הזדמן רבי לוי יצחק מברדיצ'וב לשבות בצ'ורטקוב, והתפלל בקלויז שבו רגיל היה רבי צבי הירש להתפלל. בבית כנסת זה נהוג היה להתפלל בנוסח אשכנז, כי כך נהג רבי צבי הירש.
ה"קדושת לוי" עבר לפני התיבה, והתפלל, כהרגלו,
בנוסח ספרד.
לפתע נפלה עליו תרדמה, ויחלום והנה ניצב לפניו רבי צבי הירש ואומר לו:
מנין היה לך העוז לשנות את נוסח התפילה המקובל כאן, אחר היגיעה הרבה שיגעתי עד שסללתי שביל למרום, דרכו נכנסות התפילות בנוסח אשכנז ?! גרעש התעורר רבי לוי יצחק מברדיצ'וב, ולא המשיך עוד בתפילתו לפני התיבה בנוסח ספרד...
במקורות
לעולם אל ישנה אדם מן המנהג, שהרי משה עלה למרום
ולא אכל לחם. [ב"מ פו:]
יויאכלו' -
נראו (המלאכים) כמו שאכלו, מכאן שלא ישנה אדם מן המנהג. [רש"י לבראשית יח; ח]](https://dannykerman.com/wp-content/uploads/2026/04/32.jpg)

את האיור הזה ציירתי באהבה מהזיכרון מהימים הבודדים בילדותי בהם ביליתי בבית הכנסת בכרכור ושם נוכחתי כמה המבינים במנהגים אוהבים להעליב את מי שלא בקי בהם. אין כמו בית הכנסת כדי ללמוד את זה.
***
אמרות נוספות באידיש עם איורים תוכלו למצוא כאן.







א. זאג וואס
ב. וואס
א. קארטאפל
ב. ??
א. אוי, בעברית זה יותר טוב
תודה פיני יקר. הלמונצ'לו זכה להרבה מחמאות
חזק!
יופי של מאמר ותודה
יצא גם לפני מספר שנים בהוצאת "ידיעות ספרים" הספר של רחל דביר "ביידיש היו אומרים" שגם מביא אמרות כנף ביידיש.
"https://ybook.co.il/products/3626030?srsltid=AfmBOooljEJA6wEXy4gD2-Oh5dKygZR57VEly0xye9kSq5salo4A-TLc
מקסים, היו שנים שבהן נעשה מאמץ ועוד אני זוכרת את הפורום בתפוז שבו נאספו יצירות ותורגמו מאידיש. הביצה הזו החכימה מהתרנגולת (אם זו הכוונה במשפט על הביצים והתרנגולות?)
שבוע טוב ושקט
כאחד שגדל בבית שבו היידיש היתה השפה השלטת – הפוסט הזה הוא כשמן בעצמותי. עונג גדול! תודה דני.
תודה אברהם יקר!!
אני לא שמעתי יידיש בילדותי אבל למדתי קצת בשני האחרונות.
חשבתי שצריך לכתוב "יידיש" מלשון "ייד" ולא אידיש אבל אני רואה באחד הציטוטים שכותבים יהודי כ-"איד". אולי זה תלוי בדיאלקט של היידיש…
הי מוטי נראה לי שאתה צודק. משום מה התרגלתי לכתובב"א"….
האיורים שלך מאד יפים . אידיש אני שונאת לשמוע.
חבל…..
אין לי שום זיקה טבעית לאידיש, אך בילדותי שמעתי אותה המון בסביבתי, מהשכנים והשכנות שעלו מאירופה שלאחר המלחמה. הבנתי מעט, אהבתי את חכמתה , ואני מתבשמת מההומור הנטוע באמרי השפר שלה. תודה לך, דני, האיורים שלך כובשים את הלב.
תודה עדנה יקרה!!
מקסים. יש גם ספרים מופלאים של פרופ׳ יוסף גורי שאסף פתגמים ביידיש. (לקראת שנה לפטירתה של אמי, בערב יום הכיפורים האחרון) אספנו, אחותי ואני, מרבץ מפתגמיה, לא מעטים מהם ביידיש..:-)
קדימה. תוציאו כספר 🙂