אולגה שמאשקו – סוריאליזם פוגש פולקלור נאיבי

הרבה כתבתי בעבר על איור ספרי ילדים בפולין בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה עד כמעט סוף המאה.

תור הזהב של ספרי ילדים מאוירים היה כמעט נס, שקרה דווקא בגלל מנהלי התרבות הקומוניסטים, שהכריחו את האמנים הפלסטיים ליצור בסגנון של מה שנקרא "הריאליזם הסוציאליסטי" ולכן אמנים רבים עזבו את האמנות ה"חופשית", שממש לא הייתה חופשית, והתרכזו באיור, ובאופן טבעי בספרי ילדים, שכן בספרים למבוגרים היה מעט מאוד איור.

בעבר הצגתי מאיירים פולנים רבים, והפעם אני מקדיש את הרשומה לאישה הזאת:

אולגה שמאשקו (2000-1911) נולדה בקראקוב, שם למדה אמנות, ציור, איור, רישום, הדפס ועיצוב גרפי. בראשית דרכה הייתה חברה באיגוד האמנים הסובייטים. בתקופת מלחמת העולם השנייה היא שהתה בלבוב, ואחרי המלחמה התיישבה בוורשה. היא הייתה פעילה גם כמאיירת וגם כעורכת ומנהלת אמנותית בהוצאת ספרים. חלק מהעמיתים שלה כינו אותה "הגברת הראשונה של האיור הפולני".

היו לה כמה תכונות שלא תמיד נפגשות אצל יוצר אחד. מצד אחד היא הייתה ממש מכורה לעולם האגדות הילדי, שהיה ספוג בפולקלור הפולני שבו גדלה כילדה. מצד שני – כסטודנטית סקרנית שלמדה אצל אמנים גדולים, ביניהם אוסקר קוקושקה וג'ון פרידלנדר (ששינה את פני ההדפס באירופה) – היא הכניסה לספרי הילדים רבדים של סגנונות מודרניים מן האמנות הפלסטית. היא אימצה משהו מה"אר-דקו" ומשהו מהסוריאליזם, אבל יחד עם הפתיחות למה שאז הייתה האמנות המודרנית, הדמויות שלה נשארו ילדיות ואפילו מתוקות:

וגם החיות כאילו הגיעו מהפולקלור הפולני הכפרי התמים:

גם לצמחייה שלה העניקה שמאשקו חיים סוריאליסטיים:

הנטייה שלה להכניס את מה שנראה לה "דיוק" באיור, גרמה לכך שהיא הייתה חוזרת ומשפרת את האיורים שלה. ככל שהתקדמה למדה והפנימה עוד סגנונות שהשפיעו על היצירה המגוונת שלה.

התכונה הנדירה הזאת גרמה לכך שספר קלאסי כמו אליס בארץ הפלאות היא איירה ארבע פעמים.

באיורים שלה לאליס העבירה שמאשקו, יותר ממאיירים אחרים, את היסוד הסוריאליסטי שרבים טוענים שהיה בספר:

פרט ליסוד הפולקלורי, לסוריאליזם ולידע העצום שלה בסגנוּן, גם ההומור שלה נפלא:

היא שיתפה כמובן פעולה עם גדול משוררי ספרי הילדים הפולני יוליאן טובים:

ואיירה ספרי ילדים קלאסיים כמו אצבעוני ופינוקיו:

ולסיום, עוד כמה עבודות שלה:

***