היום כמעט לא תמצאו עדות לכך שבתקופה מסוימת הספריות בארצות הברית ניהלו קמפיין נגד אחד מגדולי המאיירים ומחברי ספרי הילדים, טומי אונגרר. ספרי הילדים שלו הוצאו מהספריות כי אונגרר היה, לדברי מתנגדיו, מאייר של דברים פורנוגרפיים, בעיקר בגלל הספר הזה שאונגרר טען שהוא ה"קאמא סוטרא" לילדים:

שלא לדבר על הספר הזה:

אז למה שומרי הצניעות של אמריקה לא זרקו מהספריות את הספר הזה:

ורק כדי להסביר את הטענה הזאת – ולא חלילה בגלל שאני להוט להציג לכם ציורי זימה – הנה כמה סיפורים קצרים מהספר הזה של סילברסטיין:

למשל הפחד מרופאי שיניים:


או הסיפור הזה על התפתחות היחסים בין גבר לאישה:




או זה על "יחסי ציבור":



אז הרשומה הזאת תעסוק בשתי הפנים של סילברסטיין.

את הקריירה שלו הוא התחיל ב"פלייבוי" ונעשה חבר קרוב של יו הפנר. לפרסום עולמי הוא זכה בזכות הספר העץ הנדיב.
את הפרק שעוסק בשל סילברסטיין בספר ילדים גדולים (אמריקה) פותח יהודה אטלס בקטע הזה:
הוא היה איש אשכולות, במלוא מובן המילה: סופר, משורר, קריקטוריסט, מוזיקאי, מחזאי, זמר – ובכל תחום שבו יצר הגיע להישגים מרשימים. כתב ספרי ילדים שרובם היו לרבי מכר, כתב והלחין להיטים לזמרים ידועים, יצר והפיק תקליטים מצליחים, הלחין מוזיקה לשני סרטים, כתב מחזה. בראשית דרכו האמנותית היה דמות מתקשרת ומתוקשרת, אך בשלב מסוים מאס בתקשורת, במסחור וביחסי ציבור ונמלט מפני העין הציבורית כמו מפני מגיפה. ב-25 השנים האחרונות לחייו שמר בקנאות על פרטיותו וסירב להתראיין ולהצטלם לעיתונים ולטלוויזיה. הוא צלל אל אלמוניות כה קיצונית, עד שאפילו המו"לים שלו לא הכירו אותו אישית.
מי שרוצה להכיר את חייו ויצירתו של סילברסטיין שיפתח את הספר של יהודה אטלס בעמ' 201. כאן אספר רק מעט:
הוא נולד ב-1930 בשיקגו להורים יהודים. אימו הייתה ממוצא הונגרי. אם אתם רוצים למתוח פה איזה קו לשורת ההומוריסטים ההונגרים הידועים, אתם מוזמנים.
הוא לא האמין כל כך בלימודים בכלל ובלימודי אמנות בפרט. היום זוכרים אותו כ מוזיקאי, קריקטוריסט, מחזאי, משורר ואמן קולנוע. אבל יש גם שזוכרים אותו כגבר חסון שאהב מאוד נשים. באחד הראיונות הוא אמר: "קיימתי יחסי מין עם מאות אלפי נשים…" ענייני המין מצאו להם מקום גם באיורים שלו, ובעיקר בספר ריקודים שונים:



הספר העץ הנדיב הביא לו פרסום רב ורווחה כלכלית. "כשהייתי קריקטוריסט", הוא אמר, "עדיין מכרתי נקניקיות במגרשי הבייסבול". אבל הוא גם התפרסם כאשר ג'וני קאש שר את השיר שלו, A Boy Named Sue.
בעברית יצא לאור בהוצאת כתר, הספר הזה, שתרגמה נעם פרתום:

הנה כמה שירים מתוכו עם האיורים:
עִם נוֹצוֹת כְּחֻלּוֹת וְצִיצִית אֲדֻמָה מְפֿאֶרֶת,
עִם טְפָרִים שֶׁשׁוֹרְטִים וּמְגָרְדִים בְּלִי הַפְסָקָה,
צִפּוֹר הַחֲרוּזִים יוֹשֶׁבֶת לִי עַל הָרֹאשׁ, דּוֹגֶרֶת, לֹא מְוַתֶּרֶת,
וּמְחַכָּה שֶׁהוּא כְּבָר יִבְקַע.
"זוֹ לֹא בֵּיצָה", אֲנִי בּוֹכָה, מוֹחָה, אֲבָל הִיא
נְחוּשָׁה בְּדַעְתָּהּ, מְחַכָּה לַיּוֹם
שֶׁבּוֹ הוּא יִסָּדֶק, וּבִצְעָקָה מְפַלַּחַת
תִּינוֹק שִׁיר יִפָּלֵט לִי הַחוּצָה מִתּוֹךְ הַפַּדַּחַת,
יְנַעֵר אֶת פְּלוּמָתוֹ וִישַׁקְשֵׁק אֶת הַתַּחַת
וִינַפְנֵף בִּכְנָפָיו… וְיָעוּף בַּמָּרוֹם.

הַגֻּלְגֹּלֶת שֶׁל תוּת עָנָח' אָמוֹן
לֹא, רַבּוֹתַי, זוֹ לֹא טָעוּת – הַגֻּלְגֹּלֶת הַזֹּאת הָיְתָה הַמֶּלֶךְ תוּת!
מָצָאתִי אוֹתָהּ פֹּה בַּפִּירָמִידָה (לֹא, זֶה לֹא חָרוּט!)
גַּם הַגֻּלְגֹּלֶת הַפִּיצִית הַזֹּאת הָיְתָה הַמֶּלֶךְ תוּת
(הִיא מִפַּעַם־פַּעַם – כְּשֶׁהוּא הָיָה זַאֲטוּט).

חֲבֵר אֱמֶת
יֵשׁ לְךָ דְּבוֹרָה עַל הָרֹאשׁ!
אַל תִּסְתּוֹבֵב אִם אַתָּה יָכוֹל
אַל תָּזִיז אַף שְׁרִיר
אַל תַּשְׁמִיעַ קוֹל
לִפְנֵי שֶׁהִיא עוֹקֶצֶת אוֹתְךָ
אֲנִי אֲחַסֶל אוֹתָהּ – אַחַת, שְׁתַּיִם וְשָׁ־לוֹשׁ!
וְכָכָה תִּנָּצֵל
מֵהַדְּבוֹרָה שֶׁיֵּשֹׁ'ךָ עַל הָרֹאשׁ.

לְמַעְלָה, לְמַטָּה
תַּנִּין שְׁחִיף וּמֻרְעָב
נִכְנַס לְמַעֲלִית הוֹמָה אָדָם וְטַף.
הַדְּלָתוֹת הֶחְלִיקוּ וְנִסְגְרוּ לְאַלְתַּר,
וְכַעֲבֹר שֵׁשׁ קוֹמוֹת, קְצָת יוֹתֵר מְאֻחָר,
תַּנִין שָׁמֵן וּמְגַהֵּק בְּלִי הַפְסָקָה
יָצָא מִתּוֹךְ מַעֲלִית רֵיקָה.

מֻקְדָּם מִדַּי
שָׁפַכְתָּ אֶת כָּל הֶחָלָב
וּמָרַחְתָּ פִּירֶה עַל הַמּוֹשָׁב
וְהַמִּשְׁעֶנֶת.
יֵשׁ לְךָ דַיְסָה בַּנְחִירַיִם
וְיֵשׁ בְּרוֹקוֹלִי בַּשְׂעָרוֹת שֶׁל הַגַּנֶּנֶת.
מִיץ הַתַּפּוּחִים שֶׁלְךְ לִכְלֵךְ אֶת הַקִירוֹת
וְהָרִצְפָּה מְלֵאָה בְּפֵרוּרִים שֶׁל פָּאי –
אוּלַי הֵנַחְנוּ לְךָ לֶאֱכֹל לְבַד
מקְדָּם מִדַּי?

הַמַּדְּעָן וְהַהֲיפּוֹפּוֹטָם?
אַתֶּם פָּשׁוּט לֹא צְרִיכִים לְהַאֲמִין
לְכָל מָה שֶׁמְסַפְּרִים לָכֶם
רַק כִּי צוֹעֲקִים אֶת זֶה
וּמַצְדִּיקִים אֶת זֶה וּמְלַמְדִים אֶת זֶה בַּשְׁעוּרִים.
אוֹמְרִים שְׁ'תָה לֹא יָכוֹל לֶאֱכֹל
שׁוּמְדָּבָר שֶׁגָּדוֹל מִמְךָ…
תַּעֲשׂוּ טוֹבָה וְתִבְדְּקוּ
כָּאֵלֶּה דְּבָרִים.

אני קצת חצוי ביחס לאיור שלו. אני לא מת על הקו הלכאורה רגיש שלו וגם לא כל כך על הסגנוּן שלו, אבל אני אוהב מאוד את הקומפוזיציות המסקרנות שלו.
נראה לי שבתחום הקומפוזיציה הוא הכיר היטב את רוח האיורים הנפלאים של דוקטור סוס.
פעם קניתי לאלה חברתי את הספר הנ"ל בעברית והעזתי להכין בעצמי איורים לכמה שירים.
לשיר הבא אין בספר איור של המחבר והבאתי את האיור שלי:
תַּחֲרוּת הַמְכֹעָרִים עוֹמֶדֶת לְהַתְחִיל!
רִאשׁוֹנִים מַגִּיעִים אֵלֶּה עִם הַסַּנְטֵרִים הַמִּחֻדָּדִים לְהַבְחִיל.
עַכְשָׁו מַגִּיעִים אֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חִיּוּךְ חֲסַר שִׁנַיִם מַגְעִיל.
עַכְשָׁו מַגִּיעִים פַּרְצוּפִי הַדָּג מְנוֹפְפִים בִּסְנַפִּיר בְּגִיל לֹא רָגִיל.
עַכְשָׁו מַגִּיעִים הַחֶבְרֶה עִם הָאִישׁוֹנִים הַשְׁקוּעִים וְיָשְׁבָנִי הַפִּיל.
עַכְשָׁו מַגִּיעִים הַמַּסְרִיחוּלִים מִפַּח הַזֶּבֶל בָּרְחוֹב הַמַּקְבִּיל.
עַכְשָׁו מַגִּיעִים אֵלֶּה עִם עוֹר הַקַּשְׂקַשִׂים הַמַּכְחִיל.
עַכְשָׁו מַגִּיעִים הַדּוֹחִים בְּיוֹתֵר וּמְנַגְּנִים בְּחָלִיל.
עַכְשָׁו אַתָּה מַגִּיעַ – נצַחְתָּ בַּעֲלִיל!

והנה עוד כמה שירים עם האיורים המקוריים, שהוספתי להם גם איורים משלי:
כִּמְעַט שָׁכַחְתִּי –
הִגִּיעַ הַזְמַן לְחִסוּן נֶגֶד שַׁפַּעַת וְדַלֶקֶת רֵאוֹת.
זֶה יִקַּח דָּקָה בְּקשִׁי,
וְלֹא יִכְאַב מְאוֹד.
קָדִימָה – לְהַפְשִׁיל שַׁרְווּלִים אוֹ לְהוֹרִיד מְעִילִים
וְנִמְצָא בְּדִיּוּק אֶת הַזָוִית
לַזְרִיקָה הַשְׁנָתִית.


קִטּוּרִים
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהַבֶּטֶן שֶׁלָּהֶם נוֹהֶמֶת וּמְגַרְגֶּרֶת,
וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהַבֶּטֶן שֶׁלָּהֶם מְיַלֶּלֶת וּמְקַרְקֶרֶת,
אֲבָל הַבֶּטֶן שֶׁלִי פָּשׁוּט מַתְחִילָה לִצְעֹק,
"מַסְפִּיק כְּבָר עִם גְלִידָה וְעִם צֶמֶר גֶפֶן מָתוֹק!"


הצִיפַּחַד שֶׁלִי
אֵין לִי בִּכְלָל סִיּוּטִים,
אֲנִי גֶאֶה לְהַגִּיד. הַצִיפַּחַד עַל מִטָּתִי
מַבְרִיחַ אוֹתָם לְתָמִיד.


עֲבוֹדָה חֲדָשָׁה
רַק שְׁעָתַיִם שֶׁאֲנִי עוֹבֵד בַּחֲנוּת מַמְתַּקִים
וּכְבָר אֲנִי מַעֲדִיף לֶאֱכֹל מַקָּקִים.


אִלּוּף הַסּוֹרֵר
אִלַּפְתָּ אֶת הַכְּלַבְלַב סוֹפְסוֹף?
אֱלֹהִים יוֹדֵעַ שֶׁהוּא הָיָה זָקוּק לְמוֹרֶה.
אִמַּנְתָּ אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת פִּיפִּי
עַל הָעִתּוֹן? מְצֻיָּן.
אֲבָל תַּעֲשֶׂה טוֹבָה – לֹא כְּשֶׁאֲנִי עוֹד קוֹרֵא!


אַהֲבָה זֶה טַעַם הַחַיִּים אֲבָל…
גְבֶרֶת שַׁקְנַאי אָמְרָה שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת אוֹתִי,
וּכְדֵי לְהַרְאוֹת לִי בְּדִיּוּק עַד כַּמָּה,
היא הוֹשִׁיבָה אוֹתִי בְּשַׂק הַמָּקוֹר שֶׁלָּהּ
וְהֵטִיסָה אוֹתִי צָפוֹנָה וְנֶגְבָּה, קֶדְמָה וְיַמָּה.
אֲבָל אָז – לְמַטָה – הִיא הִבְחִינָה בְּדָג
וְצָלְלָה – וְהֵנִיחָה לִי לִפֹּל – פְלוֹפּ – יָשָׁר לְתוֹךְ הַמַּיִם,
וְתוֹךְ כְּדֵי הִיא לָחֲשָׁה, "אַהֲבָה זֶה טַעַם הַחַיִּים,
אֲבָל אֲרוּחַת צָהֲרַיִם זוֹ אֲרוּחַת צָהָרַיִם".


סופסוף
נִיר הַשָׂעִיר אַף פַּעַם לֹא הִסְתַּפֶּר וְהוּא כְּבָר בֶּן שְׁמוֹנִים!
סוֹפְסוֹף נִגַּשׁ לַמִּסְפָּרָה, לְהִסְתַּפֵּר, וּבִקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת… גְוָנִים.


מְכוֹנִית עִם רַגְלַיִם
מְכוֹנִית עִם רַגְלַיִם
בִּמְקוֹם גַּלְגַּלִים שֶׁעֲלוּלִים לְהִתְפַּנְצִ'ר
זֶה שׁוֹחֵק אֶת הַסוּלְיוֹת
אֲבָל אַף פַּעַם לֹא אֶת הַמַּצְבֵּר.
אַתָּה חַיָּב לְעַצְמְךָ אַחַת כָּזוֹ חֲדָשָׁה וְאָפְנָתִית
מוּכָנָה לְזִנּוּק, רֶגֶל רִאשׁוֹנָה פְּרָטִית,
עִם הַעֲבָרַת הִילוּכִים אוֹטוֹמָטִית אוֹ כָּל מָה שֶׁתִּרְצֶה
הִכּוֹן, הָכֵן, קָדִימָה, צֵא!


***







איזה יופי!