מאיירים ופרשנים צדים את הסנרק

הרבה נכתב על ציד הסנרק. ככל שיצירה מעורפלת יותר כך יותר פרשנים מתנפלים עליה.

הספר בעברית בתרגומה של ניצה בן-ארי עם האיורים שלי לא נמצא לצערי על המדפים וגם לא בחנויות הספרים יד שנייה, שלישית ואפילו רביעית כמעט שלא תמצאו אותו.

הפעם אספר משהו על הפרשנים והמאיירים של "הסנרק". אבל הרשו לי להקדים: את היצירה הזאת שמעתי בפעם הראשונה כשהייתי בן 16. ראובן פייזר, אז סטודנט לרפואה ולימים פרופסור לגינקולוגיה, קרא באוזני את הסנרק, באנגלית כמובן.

האנגלית שלי אז הייתה יותר גרועה ממה שהיא היום, אבל המעט שהבנתי, ובעיקר המוזיקה, גרמו לי להתאהב בסנרק. ניסיתי לשכנע כמעט כל משורר ומתרגם שהכרתי לתרגם את היצירה הזאת ובסוף מי שעשתה את זה באופן נפלא הייתה ניצה בן-ארי.

אנחנו, אוהבי לואיס קרול, החשבנו את מרטין גרדנר הנפלא כמומחה מספר אחת בעולם לספרי אליס ולסנרק, וזאת למרות שמרטין עצמו הוא אמריקאי למשעי.

הוא היה פופולריזטור של מדע, בעיקר של מתמטיקה, גאון בשעשועים מתמטיים ובין עיסוקיו הרבים היה גם קוסם.

שני הספרים המוערים אליס בארץ הפלאות ומבעד למראה, שיצאו בעברית בתרגומה של רנה ליטוין מבוססים על הערות שכתב גרדנר.

במשך 30 שנה הוא כתב טור קבוע בסיינטיפיק אמריקן.

גרדנר מת בשנת 2010 בגיל 96 והותיר הרבה מעריצים אבלים. מי שמבקש לדעת יותר על גרדנר ימצא חומר רב ברשת.

ציד הסנרק המוער של גרדנר הוא כמובן הספר החשוב ביותר לאוהבי הסנרק. עד מותו היה גרדנר מחדש אותו ומעדכן מדי כמה שנים, ולפני שהיה מוציא מהדורה מסחרית מעודכנת, היה שולח ל"סנרקאים" ברחבי העולם עותק טיוטה כדי שיתנו לו הערות.

עותק משנת 2006 נמצא בספריה שלי וחלק ממה שאביא ברשומה הזאת הוא משם.

באחרית הדבר שכתבנו ניצה ואני בספר שלנו, הבאנו כמה וכמה פירושים אפשריים ליצירה הזאת, ובסוף גם את מה שהיה לקרול להגיד לפרשנים בני דורו ולמי ששאלו את דעתו:

בהקדמות למהדורות השונות היה גרדנר מתפלמס עם פירושים חדשים של הסנרק, ולקורא יש הרגשה שהדיונים האלה הם יצירות נונסנס מצוינות בפני עצמן, ושגרדנר כתב אותם עם לשון בלחי, כמו שאומרים האנגלים. אחת התיאוריות האחרונות שאיתן התמודד גרדנר היא של המשורר הקולומביאני פרננדו סוטו, והנה היא בקצרה:

מעט זמן לפני שכתב את הסנרק היה קרול מוטרד ועצוב ממותו האיטי והמיוסר של בן דודו הצעיר ובן הסנדקות שלו, צ'ארלס וילקוקס, ממחלת השחפת. לפני שצ'ארלס מת, קרול טיפל בו באי וייט. הסנרק הוא אלגוריה מוסווית בתחכום על שחפת. השחפת הייתה מאוד נפוצה באנגליה באתה תקופה והייתה מחלה חשוכת מרפא

כל אחד מחברי צוות האונייה הוא קורבן של המחלה האיומה, וגורלם נחרץ למות כשיעגנו בבוג'אם.

האות B, שבה מתחילים כל שמות אנשי הצוות, שווה לBE-. להיות או לא להיות, כמו שאמר המלט, זאת השאלה. לפני האות B בשמו של כל איש צוות באה המילה The, מה שיוצר את ראשי התיבות TB, שהוא קיצור לשמה של מחלת השחפת.

הסנרק מסמל את השחפת וה"באג'ום" את המוות. הבלדה היא האלגוריה המורכבת ביותר שנוצרה אי פעם. לדעתי זה דומה לחידה ענקית שמתחפשת לבדיחה של אחד באפריל.

על כך כותב גרדנר: לסוטו אין ספק שהמשל הוא מודע – מאוד מודע! סוטו תומך בדעה זו בעזרת רפסודה מלאה התאמות גאוניות. האם הוא צודק? אשאיר זאת לאלה שקוראים את המאמר שלו להחליט.

בדומה לפרשנים, גם מאיירים רבים מצאו עניין בסנרק, ואני ביניהם. המאייר המקורי היה הנרי הולידיי. כך למשל הוא צייר את ה"פעמונר" (The Bell Man), שאצלנו הוא נקרא "הכרוז":

וכך ציירה טובה ינסון את אותה דמות. לי משום מה הוא מזכיר כאן את הרב עובדיה יוסף:

בקרוב אעלה פוסט השוואתי על כמה מאיירים של הסנרק. הפעם אני מתעכב בעיקר על האיורים של פיטר ניוּאֶל, שגרדנר מביא כמה מהם במהדורה האחרונה של הסנרק המוער. פיטר ניואל הוא דוגמה אופיינית ליוצר שבזמנו היה ידוע, וכל ילד באמריקה הכיר אותו, והיום הוא נשכח כמעט לחלוטין. מה שגרם לזה, אם אתם שואלים אותי, הוא בעיקר סגנון האיור שלו, שהיה מאוד תקופתי והיום הוא מדיף ריח של יושן.

וזה בדיוק מה שאני אוהב אצל ניואל, וזה גם מה שמרטין גרדנר ידע להעריך.

הנה שני איורים של ניואל מתוך ציד הסנרק. זה אחד:

והנה האיור שלי לסצנה הזאת:

וזה השני:

הנה האיור שלי, שיש בו טעות, מאחר שלא שמתי לב שהקצב לפי הטקסט כותב בשתי ידיו:

עד היום איש לא העיר לי על הטעות הזאת.

ברשומה שהוקדשה לספר חורני, שעשיתי עם אפרים סידון, הראיתי גם את הספר עם החור שעשה פיטר ניואל.

ניואל המציא בספרי הילדים שלו המצאות רבות, למשל הספר Topsys & Turvys שבו נראים האיורים מכל צד שונים. הנה כמה דפים (כולל הטקסט באנגלית):

ניואל כתב ואייר גם את הספר בשיפוע (ראו כאן). ספר מקסים:

אבל המאייר והפרשן המעניין ביותר של הסנרק הוא לדעתי המאייר הקנדי בן זמננו, מהנדרה סינג, שחי במונטריאול.

למרות שקרול עצמו התנגד לכך שהמאייר שלו יצייר את הסנרק, ודחה מיד את הניסיון של הולידיי שהסנרק ייראה כך:

ולמרות שרוב המאיירים אימצו את התפיסה שלו ולא ציירו את הסנרק, מהנדרה סינג מנסה באופן נונסנסי לחלוטין להבין מה זה הסנרק ואיך הוא נראה, והוא מגיע למסקנה אחרי פלפול משובח ומצחיק שהסנרק הוא עין:

סינג, שלדעתי הוא אחד המאיירים המעניינים החיים היום, עסק גם בניתוח הטקסט והגיע למסקנות מעניינות גם בדבר זהותם של גיבורי הסנרק:

ה-Boots (מעין משרת) הוא לא פחות ולא יותר מאשר צ'רלס דרווין;

ה-Bonnets (יצרן כובעים) הוא לדעתו פרידריך ניטשה;

ה-Barrister (עורך דין) הוא מרטין היידיגר;

ה-Broker (סוכן הבורסה) הוא המוזיקאי אריק סאטי;

וה-Bellman עצמו (הכרוז, בתרגום של ניצה) הוא סיר ג'ון טניאל, המאייר הנודע.