קריקטורות ללא רחמים
כנראה שקריקטורה מתויגת אצל רוב הציבור תחת התווית: “משהו שצריך להצחיק”.
הרשומה מוקדשת לשבעה קריקטוריסטים שסבורים שלקריקטורה אין גבולות כשזה נוגע לאכזריות.
כנראה שקריקטורה מתויגת אצל רוב הציבור תחת התווית: “משהו שצריך להצחיק”.
הרשומה מוקדשת לשבעה קריקטוריסטים שסבורים שלקריקטורה אין גבולות כשזה נוגע לאכזריות.
השילוב הזה הפך את מרג’רי שארפ לכמעט סופרת אמריקאית, מה גם שהמכבש של וולט דיסני עלה עליה בדיוק כמו שהוא דרס את פו הדב.
קרא עוד“לא נצליח למכור את זה בדרום אפריקה, בדרום ארצות הברית ואפילו לא בצרפת ובסקנדינביה”, אמרו אנשי השיווק.
קרא עודאם לשפוט לפי האנדרטאות בחוצות לונדון, אז כנראה שזאת עיר של גברים. בין מאות הפסלים והאנדרטאות בחוצות העיר תמצאו בקושי 15 נשים (לא כולל מלכות).
קרא עוד“אין ספק כי אמנות המכתב אבדה במאה העשרים עקב התפתחות הטלפון, ובמידה פחות מזו – בשל הנוחיות המרובה יותר בנסיעות. בנעורי היה אדם מצווה לשלוט באמנות המכתב, אם ביקש לעשות את דרכו בעולם.”
קרא עודתקופת חושך גרועה מימי הביניים, תקופה שהיחיד נמחק על ידי השתלטות האספסוף, תקופה בה ממלאת צביעות, שחיתות ספרותית ורוחנית כל פינה – בתקופה זו רציתי להביע את האידאה של היחיד הקיים בתוך האין-סופי לבדו מול האלוהים.
קרא עודסיפורו של קספר האוזר – שרבים מכנים אותו “האגדה על קספר האוזר”, או החידה, התעלומה, המסתורין – הקסים מאות יוצרים, ציירים, פסלים, סופרים, משוררים, אנשי תיאטרון, מחול וקולנוע.
קרא עודמקרה “היפה והחיה” מיוחד בעיני, בעיקר כי מדובר בדמות אנושית, שרק מתוקף איזו קללה הפכה ל”חיה”, ועצם הרתיעה מהדמות שלה היא זאת שמובילה את העלילה.
קרא עודאנשי קולנוע רבים עסקו בציור. חלק התחילו את העיסוק באמנות פלסטית לפני שהפכו לקולנוענים… והעיקר: איך פיטר יוסטינוב צייר את הנאצים
קרא עודהשכנים האירים והסקוטים של האנגלים, שהגיעו באותה עת ללונדון, הביאו איתם את היצורים האגדיים שהיו חלק מהתרבות שלהם – האֶלפים, הגובלינים, הפיות ושאר השדונים.
קרא עוד