מאיירים רוסים גדולים

רוב המידע שאני מביא ברשומות על מאיירים של ספרי ילדים הוא מידע אישי, ולכן הוא בעיקר על המאיירים האנגלים. הפעם אנסה להציג משהו מהאיור הקלאסי הרוסי לספרי ילדים.

מה שראיתי בחנויות בביקור שלי השנה במוסקבה וסנט פטרבורג לא גרם לי להתפעל.

כמו בספרי הילדים במערב אירופה, ואולי ואפילו יותר, רואים ברוסיה את הכניעה המשפילה לטעם הקהל בניסיון למכור ספרים.

אני לא יודע למה מייחסים לקהל הקוראים חוסר הבנה באיכות האיורים, בעיקר בעם שהוציא מתוכו מאיירים נפלאים.

אם בלונדון למשל, בצד מאות הספרים שנעשים לפי איזו נוסחה ש"הקהל אוהב", יש בחנויות הספרים כמה מדפים שבהם מוצגים ספרים מאוירים על ידי הקלסיקאים – אדוארד ליר, קייט גרינווי, ביאטריקס פוטר, ארנסט שפארד, ארתור רקהאם ועוד רבים.

ברוסיה כמעט שלא רואים בחנויות את המאיירים הנפלאים שאציג בפניכם כאן.

האם אפשר לאפיין במילים את האיור הרוסי?

קשה, אבל אנסה.

1. הקונטור

מאחר שהאיור הרוסי התפתח כבר עם אמצעי הדפסה חדשים יחסית, בעיקר הליתוגרפיה, הקו הקונטורי שולט ברוסיה פחות מאשר באנגליה למשל.

2. השפעת האמנות העממית

אפשר לקבוע, אם כי אני לא בטוח מה הסיבה לכך, שברוסיה הקשר בין הציור לאיור הוא הדוק יותר. גם אלה וגם אלה – ולפעמים הציירים הם גם מאיירים – מושפעים מהאמנות העממית. במקרה זה יש דמיון לעולם האיור בצ'כיה ובהונגריה.

3. השפעות של אסכולות מודרניות

אולי בגלל שחלק גדול של המאיירים עסקו בעיקר בציור ורבים למדו בפריז, יש באיור הרוסי יותר השפעות מהקוביזם, הפוטוריזם ואפילו מתנועות כמו הבאוהאוס, כמו למשל באיורים הנפלאים של לאזאר ליסיצקי (מאייר יהודי שלא כללתי ברשומה הזאת):

4. הקשר לטבע

גם האנגלים אוהבים מאוד את הטבע, בעיקר כשהם יוצאים לצוד או לאכול – ויש להם מאיירים נפלאים, כמו ביאטריקס פוטר – אבל בספרי הילדים הרוסיים החיות ממש שולטות. זה כמובן מתחיל בכותבים ולאו דווקא במאיירים, אבל הייצוג של בעלי החיים באיור הרוסי הוא רב ונפלא, החל בחיות כמעט זואולוגיות:

ועד לחיות מסוגננות למשעי:

בשונה ממה שאנחנו מכירים מהאיור האנגלי, החיות הרוסיות עוברות הרבה פחות האנשה.

5. הסביבה

זה כמובן ברור, מכיוון שהאיור הוא תבנית נוף סביבתו. אז הבתים, הלבוש, הצמחיה וכל השאר – יש בהם את הגֶן הרוסי.

 

בחרתי להציג שישה מאיירים:

הראשון – מסטיסלב ואלריאנוביץ דובוז'ינסקי.

דובוז'ינסקי נחשב ברוסיה לצייר, ואפילו די חשוב. הוא למד משפטים וציור בו זמנית. הוא היה ממקימי התנועה שנקראה "עולם האמנות" (MIR ISKUSSTVA), שלי הם מזכירים קצת את ה"פרה רפאליטים" (גם איבן ביליבין היה בין מקימי הקבוצה).

דובוז'ינסקי היה פעיל מאוד בעיצוב תפאורות לתיאטרון והיה קשור לסטניסלבסקי ולדיאגילב.

חלק מחייו חי בפריז ובניו יורק.

היום מתייחסים אליו כאל צייר של נוף עירוני:

חלק מהאיורים שלו הם ברוח קריקטורות:

והנה עוד שני איורים שלו:

המאייר השני הוא דויד שטרנבג (David Petrovic Sterenberg 1881 – 1948)

(אלה מביניכם שמבינים רוסית, אנא התייחסו בהבנה לתעתיק הכתיב העברי. אני יודע שאני טועה פה ושם).

לפי שמו אתם מבינים ששטרנברג יהודי. בכמה ציורים שלו יש ביטוי להווי היהודי, והוא אפילו הציג תערוכה משותפת עם שאגאל.

עיקר עיסוקו היה ציור, ומי שיבקר בגלריה טארטיאקוב במוסקבה יוכל לראות עבודות שלו, למשל:

אבל הוא אייר גם כמה ספרי ילדים ברוח עממית:

שטרנברג, כמו אמנים רבים בני זמנו, למד בפריז והושפע מסזאן וגם מהקוביסטים. הוא עסק הרבה בהדפסים. הנה איור מעניין שלו שנעשה בליתוגרפיה לסיפור של קיפלינג:

גם דמיטרי איזידורוביץ מיטרוחין למד בפריז וחזר לרוסיה.

הוא אייר ספרי ילדים רבים, ביניהם אגדות רבות וכמה מספריו של מרשק:

מיטרוחין עסק גם בהדפסים ובצילום. הוא  ללא ספק מאייר מקצועי. אך בעיני חסר לו קצת "דמיון".

לעומת זאת, ולאדימיר ואסיליביץ לבדב הוא המאייר הרוסי המעניין ביותר, ואני נפעם מהגיוון הנפלא שבעבודותיו.

לבדב התחיל כקריקטוריסט בעיתונים סאטיריים, פנה לאיור בספרי ילדים ושיתף פעולה באופן קבוע עם  סמואיל יקובלביץ' מַרשַק, גדול הסופרים לילדים ברוסיה.

בשנות ה-20 המוקדמות הוא עיצב כרזות תעמולה סובייטיות אבל מאוחר יותר הסתבך עם המשטר של סטאלין.

לבדב היה דמות מפתח בתרבות הרוסית. הוא היה מיודד עם מיאקובסקי מלביץ וניקולאי פונין. הוא קיבל תואר "מלך ספרי הילדים" ובעניין זה אני מסכים לגמרי.

הנה שמונה איורים שלו, שממחישים את הגיוון הנפלא, ובעיקר את יכולת הסגנון הכמעט גיאומטרי שלו:

יש לי חיבה מיוחדת למאיירת הנפלאה ורה ארמוליבה.

בעבר הכרתי רק את עבודותיה, אבל לצורך כתיבת הרשומה הזאת התוודעתי לאישיותה, חייה ומותה.

כשהייתה ילדה נפלה ארמוליבה מסוס ונשארה נכה כל חייה. כדי לטפל בה נסעו הוריה לפריז ולשוויץ ושם בילתה את ילדותה. ב-1905, כשהייתה בת עשר, חזרה לסנט פטרבורג. עשר שנים מאוחר יותר היא נסעה לפריז ללמוד אמנות. היא התעניינה בקוביזם ופוטוריזם.

כשחזרה לרוסיה הייתה פעילה בקבוצות של אמנות אוונגרדית, והייתה בקשר עם גורקי, מיאקובסקי ומאלביץ'.

הפעילות שלה הייתה עניפה וכללה תפאורות לתיאטרון ולאופרה.

בשנת 1934 היא נעצרה, הורשעה בפעילות אנטי סובייטית ונידונה לשלוש שנות מאסר. לאחר ששוחררה נעצרה שוב, והפעם נידונה למוות והוצאה להורג בירייה. בשנת 1989 טוהרה מכל אשמה.

האיורים שלה לספרי ילדים מקסימים אותי. מצד אחד היא ציירה כלבים באופן אובססיבי:

ומצד שני הביאה לאיור את איכויות האמנות המודרנית של אותה תקופה. והיה גם צד שלישי שבו התחברה לפולקלור הרוסי:

ומעל לכול, הטיפול שלה בבעלי חיים:

הנה איור שלה למשל של קרילוב על תזמורת החיות:

המאייר האחרון שבחרתי להביא כאן הוא אולי המאייר הרוסי הידוע ביותר, איוון ביליבין.

בביקור בסנט פטרבורג ובמוסקבה, חיפשתי במוזיאונים עבודות שלו ולא מצאתי. וכך הבנתי שדווקא ברוסיה הוא לא ראשון המאיירים. בניגוד ללבדב ולארמולאיבה, שכל אחד מהם היה מעבדה מאלפת לעולם החזותי, ביליבין הוא וירטואוז שמנגן על מיתר אחד. אפשר למתוח קו ישיר מהאיור והעיצוב שלו לאילומינציות של טרם הדפוס, ובמובן מסוים הוא מתקשר בתודעתי לוויליאם מוריס ואפילו לפרה-רפאליטים, בעיקר בשילוב של איור וטקסט.

הפרסום הרב שלו גם במערב הוא בעיקר בגלל האיורים שלו לאגדות של פושקין. ביליבין נחשב לפרשן החזותי של עולם האגדות של פושקין.

הנה איורים לאגדה "סיפורו של הצאר סאלטן ובנו":

אחרי המהפכה הוא עזב את רוסיה בגלל אווירה עוינת כלפיו. הוא גר זמן מה במצרים, אחר כך בפריז, שם התפרנס מעיצוב בתים פרטיים וכנסיות. ב-1936 חזר לרוסיה.

הוא מת בזמן המצור על לנינגרד ונקבר בקבר אחים.