מבמבי עד ג'וחא דרך שטרן

קורה לי שאני פותח ספר מימי ילדותי ורואה טקסט כזה:

ואז אני תוהה איך אני וחבריי, ילדי כיתה ג' בכרכור, צלחנו את העברית הזאת, ויותר מזה, גם נהנינו והיינו משוחחים על זה בפגישות שלנו.

אני מניח שרבים מכם לא מזהים את הטקסט הזה. הוא מתוך הספר ט"ו ארנבות, ספר שכתב פליקס זאלטן על חייהם של הארנבונים היפס, פלנה, מורק, טרומר, ממפ ואחרים.

את פליקס זאלטן אתם בוודאי מכירים כמי שכתב את במבי.

אבל במבי, שראה אור בעברית עוד לפני "ט"ו ארנבות" יצא לאור בעברית כספר למבוגרים, לא מנוקד.

וזאת הזדמנות להזכיר ולהמליץ על במבי שיצא בהוצאת "אוקיינוס" בתרגומו הנפלא של מיכאל דק:

ומי שלא זוכר מי זה מיכאל דק, אז הנה:

והיו בספר גם איורים של בתיה קולטון המצוינת:

באחרית הדבר כותב מיכאל על זאלטן בין השאר את הדברים האלו:

ונחזור ל-ט"ו ארנבות.

לדעתי זה היה ספר הילדים הראשון אותו אייר יוסי שטרן, שהיה יליד הונגריה, כמו זאלטן.

ברשומה הזאת אני מבקש להשוות את האיורים מ-ט"ו ארנבות שיוסי צייר בשנת 1946 לאיורים שעשה לספר אחר שיצא בשנת 1972.

יוסי אייר לספר ט"ו ארנבות רק שישה איורים, והנה הם:

האיור האחרון הזכיר לי איור של נחום גוטמן שאהבתי מאוד בילדותי:

הוא מתוך הספר הזה, שכתב יעקב פיכמן:

האם יוסי שטרן הושפע מגוטמן? – זה נושא מעניין שראוי שמישהו יחקור אותו פעם.

הקו של יוסי בתקופה הזאת (1947) היה קו בהיר, בטוח וסגור ועדיין לא לווה בכתמים של צבעי מים, קו שאני מכנה אותו "יוסי שטרן המוקדם", אותו הכרנו מהספר הזה:

ומכאן לעוד ספר שיוסי שטרן אייר, שאגב נמצא בספרייה שלי לא הרחק מט"ו ארנבות:

כתב אותו מספר הסיפורים הנפלא אליהו נאוי, שכונה "דאוד אל נאטור", דהיינו דוד השומר:

(הצילום הוא מתוך הספר סיפורי ערב – צלם לא ידוע).

דאוד אל נאטור היה מזרחן, שופט, מזכיר איגוד השומרים ותקופה מסוימת גם ראש עיריית באר-שבע. אני הייתי מקשיב בעניין רב ואפילו כמעט בהערצה לסיפורים שסיפר ברדיו.

בשנת 1972 יצא לאור בהוצאת "מעריב" הספר סיפורי ערב, ומאוחר יותר יצאה מהדורה שלו גם בהוצאת "כתר".

גם את האיורים לסיפורי ערב צייר יוסי שטרן.

שטרן, שהיה המורה שלנו לאיור ב"בצלאל", השפיע על האיור הישראלי. בעבר פרסמתי כמה רשומות על הסגנון שלו, למשל זאת.

כאן, בספר של נאוי, תוכלו לראות את השפה האופיינית של יוסי שטרן המאוחר, כולל ריבוי הפרטים, שאפשר לכנות אותו "ניאו-רוקוקו":

לפעמים האיורים של יוסי נראים כמעט כמו שטיח:

הזכרתי בעבר גם את הנתק בין הקווים:

וגם את החיבה שלו לאייר ידיים קצת מוגזמות:

בספר הזה יש סיפור שנקרא רעשני נאצר א-דין. הסיפור הוא על הליצן העממי נאצר-א-דין שרצה לשמח את הציבור, נעמד על אבן גדולה והתחיל לסובב שני רעשנים גדולים. מישהו לחש לו: "שים לב, המכנסיים שלך נופלים", והליצן השיב: "מה אתה רוצה שאעשה? אתה לא רואה שאני עסוק?"

והנה האיור של יוסי:

כנער בן 13 ראיתי את ההצגה נאצר א-דין שבו הגיבור היה אריק לביא, עם השיר של חיים חפר המשפט, שמוכר יותר בשם בבוכרה היפה.

בארצות המוסלמיות, ולמעשה בעיקר בסיפורים שמתפרסמים במערב, יש בלבול, או אולי דווקא חיבור, בין נאצר-א-דין לבין ג'וחא.

מסתבר שבארץ ג'וחא הוא כל כך אהוב שהחברה למדליות ומטבעות הוציאה מדליה שמנציחה אותו. איכשהו נראה לי שהיה פה רצון לפייס את הציבור המזרחי…

הנה שתי עטיפות לספרי ג'וחא בעברית:

והנה ג'וחא באיור ובפיסול ברחבי העולם:

והנה תעלולי ג'וחא שכתב בעברית שלמה אבס:

ומתוכו כמה איורים שלי:

לסיום, הנה עוד שני ספרים של פליקס זאלטן שראו אור בעברית:

***