ארבעה בעקבות שייקספיר – ובעיקר ג'נטלמן

כאשר כתבתי את הרשומה על איאן פולוק, והזכרתי שם את הקומיקס שהוא עשה להמלך ליר, עלה בדעתי שטרם כתבתי על המאיירים שאיירו כתבים של שייקספיר.

במשך השנים הצטבר אצלי חומר רב על מאיירים כאלה, אבל פרט לעניין שיש בעבודות שלהם, לא היה לי שום דבר מעניין להגיד. ולכן החלטתי להביא כאן רק ארבעה מאיירים, שונים זה מזה, ולהתרכז בדייוויד ג'נטלמן.

לרבים מהסופרים האנגלים, גם אלו שעבדו עם מאיירים רבים, יש בכל זאת איזה מאייר שמתקשר אליהם באופן אסוציאטיבי. דיקנס מקושר עם קרוקשאנק, לואיס קרול עם טניאל ואוסקר ויילד עם בירדסלי.

ציירים ומאיירים רבים יצרו עבודות בעקבות שייקספיר, למשל סלבדור דאלי שהכין סדרת הדפסים (שנראים כמו כל שאר ההדפסים שלו):

בטח זיהיתם שאלו הדפסים לרומיאו ויוליה.

וכמובן הפרה רפאליטים שראו בשייקספיר אילן נאה להיתלות בו, כמו למשל אופליה של מילה:

אבל שייקספיר לא מתחבר בתודעתנו באופן אוטומטי עם אמן חזותי מסוים.

אציג כאן ארבעה מאיירים שאיירו את שייקספיר (הבחירה היא די אקראית, בעיקר בגלל השוני).

הראשון הוא מוריץ רטש:

רטש נולד בדרזדן וחי בין השנים 1779 – 1857.

הוא למד זמן מה באקדמיה, אבל היה בעיקר אוטודידקט ולמד בשיטה הגרמנית שגרסה העתקה של יצירות מופת – דרך מצוינת לטפח אמנים חסרי דמיון.

הוא התפרסם לאחר שאייר את פאוסט של גיתה וזכה לשבחים מגיתה עצמו. ואז החליט שהוא יכול לאייר את שייקספיר ואייר את אותלו:

הסגנון שלו מאופיין ברישום קו ניאו קלאסי אקדמי מדוקדק ובדרמטיזציה מופלגת.

וגם בחוסר עניין שהוא מגלה באור וצל.

כמו שאתם רואים הצל נראה כמעט כמו בדיחה. והכוונה היא לקווים המקבילים ליד הרהיטים וליד השמלה, שרק מתוך חמלה אפשר לכנות אותם בכינוי "צל".

למרות שכמעט בכל איור שלו יש מעין "מרכז", העין שלנו משוטטת באיור כמו באיזה שטיח. זה בגלל היעדר הצל, הטיפול הדרמטי שלו בפרצופים ובעיניים היוקדות והרקעים, שאני לא מוצא עבורם מילה מתאימה מלבד בנאליים.

ודווקא זה מה שאני אוהב אצל האיש חסר הדמיון הזה.

הנה כמה איורים מאותלו:

המאייר השני הוא ג'ון אוסטן, כאן בדיוקן עצמי:

אוסטן הוא מאייר אנגלי שחי בין השנים 1886 – 1948. לפעמים מתבלבלים בינו לבין אוברי בירדסלי, בגלל שבתחילת דרכו אייר בסגנון האר נובו האנגלי, שהזכיר את בירדסלי (המבוגר ממנו ב-14 שנה).

אבל חדי העין יבחינו שאוסטן, בשונה מבירדסלי, הכניס באיורים שלו יסודות של קולאז'.

הנה עוד שני איורים שלו להמלט:

כמה שנים מאוחר יותר עבר אוסטין מהאר נובו לאר דקו, ואז עשה איורים לכטוב בעיניכם:

האמן הבא הוא בן גילו של אוסטן – מאייר, צייר ומעצב צ'כי בשם קארל סבולינסקי (1896 – 1986):

סבולינסקי, בן דורו של יוזף לאדה המהולל, היה מבוגר מלאדה בשנה והושפע גם הוא, כמו רוב המאיירים הצ'כים, מהציור הפולקלורי הצ'כי, אבל בשונה מלאדה, סבולינסקי עבד בעיקר בצבע, והאיורים שלו מלאים בשמחת חיים פסטורלית. הנה שני איורים שלו ל"חלום ליל קיץ":

והנה אחד להמלך ליר:

וכעת למאייר העומד במרכז הרשומה, דייויד ג'נטלמן, וירטואוז אנגלי נפלא שמתקרב כבר לגיל 90. קשה לתאר את האיור האנגלי בלעדיו.

ג'נטלמן, יליד 1930, הוא אחד המאיירים האנגלים החשובים החיים כיום. הוא למד ב"רויאל קולג' אוף ארטס" אצל אדוארד בודן וג'ון נאש.

מי שעוקב אחרי האיורים שלו, יכול לחשוב שישנם שני דייוויד ג'נטלמן. האחד הוא מקצוען ווירטואוז בצבעי מים:

זה הג'נטלמן שמשוטט בעולם ומצייר נופים בצבעי מים בקלות בלתי נסבלת, כמו בספר הזה:

ברוב המקרים הקו מוביל את האיור:

ולפעמים, בעיקר כשמדובר בנופים כפריים ללא מבנים, הוא עובד בצבע מים ללא קונטור:

או בקונטור חלקי:

ואז לטעמי הוא במיטבו.

יש בנטורליזם הריאליסטי שלו משהו, מעין עיוות קטן או הגזמה מסוימת שמצדיקים את האיורים שלו (כי למה בעצם לא להראות צילום?).

אז הנה כמה דוגמאות של מבנים מאוירים בהשוואה לצילום.

הנה בית אוסבורן באיור שלו:

וכאן הוא בצילום:

הנה קינג קולג' באיור:

וכך הוא בצילום:

וכאן השוואה של טירת קרייסברוק:

והדייוויד ג'נטלמן השני הוא אמן חיתוך העץ ובעיקר ה"סקראפבורד" – טכניקה שבעזרתה מאיירים משיגים בקלות יחסית אפקט של חיתוך עץ.

אני לא זוכר אם בתחנת הטיוב של צ'רינג קרוס עדיין נמצאים האיורים המצוינים שלו.

כולנו הכרנו אותם.

גם את העטיפות לכל המחזות של שייקספיר, שראו אור בהוצאת פינגווין בין השנים 1967-1977, הוא צייר בטכניקה כזאת אבל בתוספת צבע. הנה למשל:

אם אמרתי שלשייקספיר אין מאייר "קלאסי", אז בכל זאת היום באנגליה ג'נטלמן מקושר מיד עם שייקספיר בגלל העטיפות האלה:

ולסיום – שייקספיר של פיקאסו: