באידיש זה מצלצל פחות גס

בשנת 1992 כתבתי ואיירתי את הספר הזה:

הנה מה שכתבתי בהקדמה:

והנה כמה עמודים מתוך הספר:

בינתיים יצאו בארץ עוד כמה ספרים שקשורים לאידיש, ובהם אוסף פתגמים באידיש. אחד המקורות העיקריים של כולנו, היה הספר הזה, של איגנץ ברנשטיין:

ברנשטיין נולד באוקראינה בשנת 1836, וכשהיה בן 20 עבר עם הוריו לוורשה. שלוש שנים לאחר מכן נפל לידיו ספר גרמני קטן עם פתגמים באידיש. הספר הזה שינה את חייו, ועד סוף ימיו הוא עסק באיסוף פתגמים באידיש. למחייתו עסק ברנשטיין במסחר בסוכר, וחלק מהכסף שהרוויח (כנראה לא רע) הוא תרם למוסדות יהודיים. וכמובן שגם השקיע בתחביב שלו.

לאוסף הגדול של הפתגמים, שיצא לאור ב-1908, ברנשטיין צירף קונטרס בכתב יד ובו 227 פתגמים ארוטיים, ומה שנקרא "גסים". במהדורות מודרניות של הספר, התוספת הזאת כבר צורפה לאוסף העיקרי והפכה לחלק מהספר.

הרשומה הזאת מוקדשת לכמה פתגמים מהקונטרס הזה, שאת חלקם איירתי במיוחד לרשימה הזאת.

מה שהיום קוראים בגסות "זין", אנחנו כילדים קראנו "קטן". וזה לגמרי לקוח מהאידיש הנקייה.

אז הנה הפתגם הראשון:

בעברית: כל האברים רוצים להשתין. אבל את מי שולחים? את הקטן.

האידיש עוסקת הרבה בבריאות. למשל:

בעברית: כשמשתינים נקי, אפשר לחרבן על הרופא.

ועוד משהו מהאזור הזה:

בעברית: לקטן יש רק עין אחת, אבל הוא מצליח למצוא את דרכו בחושך.

הנה משהו שקשור לתנועת העבודה:

בעברית: כשלאדם אין תעסוקה, חִרבּוּן זה גם עבודה.

ופתגם נהדר מתחום המטבח:

בעברית: את הקוגל הטבחית עושה בעצמה, אבל את הילד שלה היא נותנת לבעל הבית שיעשה.

ואם כבר הזכרנו ילדים, אז הנה משפט שאנחנו מכירים גם מהבדיחה של דרויאנוב:

בעברית: הילד נולד בזמן, זאת החופה שהתקיימה באיחור.

הרבה ביטויים המציאה האידיש בתחום הנפיחות. גם הצלצול האונומטופיאי "פורץ" אהוב מאוד, בעיקר על כל מי שאוהב אידיש אבל לא מדבר בה.

למשל:

בעברית: מילה ונוד אי אפשר להחזיר.

או:

בעברית: נוד שלך הוא לא מסריח כמו נוד של זר.

וכמובן גם:

בעברית: הוא מתרוצץ כמו נוד בבית המרחץ, או בסיר.

אבל מישהו הסביר שמדובר בנפוליון, ובעצם יש פה רמיזה ל – "וי א פרצזישער אין רוסלנד",

דהיינו, כמו צרפתי ברוסיה.

תראו מה אפשר לעשות מנפיחה.

ואם כבר הזכרנו את המקווה, חשוב להגיד שפרט לצליל הרך יותר שיש לאידיש, יש כמה ביטויים שעיקר חינם הוא החריזה, למשל זה:

בעברית זה הרבה פחות חינני: הסוד של המקווה הוא גדול. נכנסים למים, משתינים במים, יוצאים מהמים ולא מספרים לאיש.

כן, שירה קשה לתרגם.

הנה עוד משהו שבזכות החרוז נשמע נפלא באידיש, ובעברית זה ממש סתם:

בעברית: אתה מיוחס, שק בתחת.

התחת, או אם תרצו ה"תוחעס", שחנוך לוין כל כך אהב, הוא אזור שהאידיש מאוד מכבדת. קל מאד לשלב אותו באמרות נחמדות.

כמו:

בעברית: עם תחת אחד אי אפשר לרקוד על שתי חתונות.

נכון שבעברית יש ביטוי כזה, אבל בלי התחת הוא ממש עלוב.

או:

בעברית: כשהמעיים שבעים, התחת שמח.

גם בתחת של בעל חיים אפשר לעשות שימוש.

האמרה הבאה באה להסביר ליהודים שאוכל יותר חשוב מאמנות:

בעברית: התחת של האווז הכי גרוע עדיף על פני הגרון של החזן הכי טוב.

ואם מדברים על אוכל, אז:

בעברית: מאטריות דקות לא מקבלים תחת שמן.

ליהודים לא היה אף פעם כבוד לעוני, ואפילו שלום עליכם לא הצליח להוציא לעוני שם טוב. אני מאוד מאוד אוהב את הפתגם הזה, בעיקר את זה שאפשר לאייר אותו:

בעברית: כשכלה ענייה קמה לרקוד, הכלייזמרים הולכים להשתין.

*ותודה לאלה, שצבעה את האיורים כל כך יפה!