דליה רביקוביץ הייתה שכנה שלי ושררה בינינו ידידות מרוחקת.
צילום: יעל רוזן
הייתי אסיר תודה על כך שדליה תרמה לי שני שירים אותם שיבצתי במדריך הולך איתך בלונדון וכמו רבים אני אוהב מאוד את שיריה.
כשנתבקשתי, על ידי יונה טפר מהוצאת הקיבוץ המאוחד, לאייר את הספר “מיכה ומכבי האש”, וזה כבר היה אחרי מותה של דליה – התלבטתי. גם כי בעבר אייר אותו יעקב אלוני ידידי המנוח, וגם כי הספר נראה קצת מיושן למרות שהוא כתוב מצוין. רק אחרי שהחלטתי שהתרומה שלי לספר תהיה משמעותית, ואחרי שהחלטתי להוסיף המון דברים שאינם בטקסט – ציירתי אותו באהבה.
אחת ההחלטות המשמעותיות הייתה לבנות כפולה מעניינת שהתייחסה למשפט האחרון:
“מלבד אחד המחצצרים שיצא לחופש.”
משפט חמוד שדליה כתבה בסוף האירוע שמספר איך תזמורת מכבי האש באה לנגן ביום ההולדת של מיכה.
הנה הכפולה האחרונה, שכמעט אין לה קשר לעלילה:
לאורך הספר הכנסתי רמזים על מוטיב האש, למרות שהכבאים בספר לא מכבים אש, אלא מחלצים את מיכה מעמוד של פנס.
לאחר שיצא הספר שלח לי מישהו ביקורת, שלצערי אינני יודע איפה הופיעה ומי כתב אותה, ושם נכתב כך (לצערי הטקסט המקורי איננו בידי):
“האיורים של דני קרמן אינם מעלים ואינם מורידים ולא מוסיפים שום דבר לטקסט ואין בהם ערך מוסף”.
וכמה שאני התאמצתי שזה לא יהיה כך…
כמוני, דליה רביקוביץ אהבה את לונדון וכמובן את שכונת המסטד הנפלאה.
שם בהמסטד, בבית הקברות הישן שליד הכנסייה, יש כמה קברים, שכל אחד מהם ראוי שאכתוב עליו רשומה נפרדת.
אבל הפעם אקח אתכם לקבר הצנוע הזה:
זהו קברה של אלינור פרג’ן.
בעיני רבים נחשבת פרג’ן לגברת הראשונה של ספרי הילדים האנגליים במאה ה-20.
ספרים רבים מבין 90 הספרים שכתבה תורגמו לעברית:
הנה עוד כמה עטיפות של ספרים שכתבה במהדורות האנגליות:
את הספר על המלכים והמלכות האנגלים כתבה פרג’ן יחד עם אחיה הרברט.
שלושה מספריה שיצאו בעברית תורגמו על ידי דליה רביקוביץ’, ביניהם סנדל הזכוכית.
סיפור שמבוסס על סינדרלה, שזכה לפחות לתרגום אחד נוסף לעברית, של מיכל סנונית.
והספר הזה:
זה סיפורו של ילד בשם Joe Jolly (תודה תמר!), בנו של חוטב עצים. בעברית דליה קראה לילד יוני שמחוני. בזכות כלבלב וחתול יוני שמחוני התחתן בסוף הסיפור עם הנסיכה.
בספר הזה, שיצא לאור בהוצאת מחברות לספרות, יש שני איורים של אדוארד ארדיזונה, שהיה ידיד קרוב של פרג’ן, שכתבה עליו: “הוא גאון מבוגר, המכיר את תחושות הילדות בשעות עצב, שמחה וניצחון”.
הנה עמוד אחד מהספר עם איור של ארדיזונה:
ארדיזונה חי בין השנים 1979-1890 (צעיר מארנסט שפארד בעשר שנים). הוא היה סופר ומאייר שהפך את הקו שלו לנושא העיקרי באיור. הקו הארדיזוני היה חופשי ואמיץ וריחף לכל הכיוונים, כמו באיור הזה לרשימה של סוויפט:
הוא ידע לבסס את הדרמה שלו על ידי משחק בכיוונים השונים ובריתמוס של הקווים החופשיים שלו, ובאמצעות ויתור על פרטים, מה ששפארד למשל לא העיז לעשות.
גם באיורי הצבע שלו הביא ארדיזונה לאיור האנגלי פשטות וחופש שלא היו מקובלים בזמנו:
והנה עוד כמה איורים שלו. למשל זה, למועדון הפיקוויקים של דיקנס:
וזה, להמלך ליר:
והאיור הזה ליריד ההבלים:
אה, ואם כבר מדברים עליו בהקשר של שפארד, אז להבדיל משפארד ארדיזונה זכה לתואר “סר”.
עוד גיבור תרבות שמתקשר אצלי ביצירתה של אלינור פרג’ן הוא האיש הזה:
שמו הוא מיאזאקי יליד 1941.
מי שמעוניין באנימציה יודע שמיאזאקי הוא אחד היוצרים הגדולים בני זמננו, וההשפעה שלו על עולם האנימציה היא עצומה. אם ההשפעה שלו מבורכת או לא, תחליטו אתם. הסיבה שאני מביא אותו כאן היא ההצהרה שלו שיצירותיה של אלינור פרג’ן השפיעו עליו ועל עבודתו.
זה הספר שלה שהוא אוהב במיוחד:
הנה כמה דוגמאות מעולמו החזותי:
כמוביל טעם ביצירות לילדים, הוא פרסם ברבים רשימה של ספרי הילדים האהובים ותוכלו לראות אותה כאן.
הבאתי כאן ארבעה יוצרים שונים ממש על קצה המזלג ומי שמעוניין אני ממליץ ללמוד עליהם יותר באופן עצמאי.
ולסיום, אחד השירים שדליה רביקוביץ תרמה לספר שלי הולך איתך בלונדון:
תגובות פייסבוק