בעיר אמהרסט במדינת מסצ'וסטס יש מרכז לספרים באידיש ובו מאות אלפי ספרים.
העורך הראשי של המרכז הזה הוא דייוויד מאזוֹור (David Mazower), שהוא הנין של הסופר שלום אש.
את הרשומה הזאת אני כותב בעקבות רשומה שלו על מאיירים שאיירו ספרים באידיש ולא מדובר בספרי ילדים.
ונפתח באיש הזה:
זהו דייגו ריברה, האמן המקסיקני שכולכם מכירים. בין השאר הוא התפרסם כרודף נשים וכמי שהיה מאהבה של פרידה קאלו. מה שפחות ידוע בקשר אליו זה שהוא האמין שאבותיו היו מאנוסי ספרד. בנאום שנשא בסוף ימיו אמר: "היהדות שלי היא היסוד הדומיננטי בחיי. מזה באה האהדה שלי להמונים הנדכאים שהניעה את היצירה שלי".
היו לו גם קשרים עם אישים יהודים כמו ליאון טרוצקי והמשורר יצחק ברלינר. ברלינר היגר מפולין למקסיקו ב-1923 והתפרנס שם ממכירת תמונות של קדושים.
בספר השירים שלו עד הארמונות, שיצא לאור ב-1936, הוא מספר על המהגרים הנשכחים בסמטאות האחוריות של מקסיקו סיטי. זה הספר היחיד באידיש שאויר על ידי ריברה והיה בו גם פורטרט של ברלינר:
הנה עוד איורים משם:
גם האמן הבא מוכר מאוד. מדובר במארק שאגאל:
שאגאל אייר ספרים רבים. בעבר הבאתי איורים שלו לנפשות מתות של גוגול.
הספר המאויר שאציג (על פי בחירתו של מאזוֹור) הוא שירים ופואמות של אברהם ליסין.
ליסין היה גאון תלמודי שהפך להיות פעיל פוליטי, נואם ומשורר. השירים שלו יצאו ב-1938 בשלושה כרכים, כמה שבועות לאחר מותו הפתאומי.
שאגאל הכין לספר 34 איורים. הנה כמה מהם:
המאייר הבא הוא ארתור קולניק ():
בעבר כתבתי עליו ועל האיורים המצוינים שהכין לספרי המשלים של אליעזר שטיינברג (ספר שיצא גם בעברית).
קולניק היה מעצב, טיפוגרף, מאייר וחותך עץ. בין היתר אייר ספרים של איציק מאנגער ואברהם סוצקובר.
הנה כמה איורים שלו:
הספר משלים קטנים ממנו לקוחים האיורים יצא בשנת 1936.
את שמו של המאייר הבא לא הכרתי. זהו אוריאל בירנבאום, שחי בין השנים 1956-1895, והספר שאייר היה ספר שירים של משורר אידי בשם חוסה (יוסף) רבינוביץ, שחי בבואנוס איירס. הספר נקרא בית מגורים. הנה שני איורים של בירנבאום:
עוד מאייר נשכח הוא טודרוס גלר (1949-1889), שהכין איורים לאנתולוגיה שריכזה 20 משוררי אידיש. פרט לגלר השתתפו שם עוד אמנים רבים. הספר יצא לאור ב-1933.
הנה כמה איורים:
עוד מאייר, אולי הוותיק מכולם, הוא שמעון בֶּר קראטקא (Szymon Ber Kratka), מאייר לא מוכר גם בשמו האחר – ברטראנד קראטקו… היום הוא לא מוכר, אבל לפני מלחמת העולם הראשונה הוא היה האמן הכי חשוב בתרבות האידית המודרנית.
"בשנת 1909", מספר הסופר א.ג. טראנק, "דפק קרטקא על דלתו של י.ל. פרץ. הוא היה בשנות העשרים שלו והגיע מירושלים".
האמן הצעיר התקבל די מהר לחוג של פרץ והאיורים שלו לדרמות של פרץ נחשבו אז לאיורים החשובים ביותר שנעשו לספר באידיש.
המאייר הבא שאציג כאן הוא יוסל קוטלר (Yosl Kotler), שבעיני רבים היה מגדולי האמנים של תקופתו בארצות הברית (הוא נהרג בתאונת דרכים ב-1935).
האיורים הבאים הם מתוך הספר מעשיות של הרמן גולד:
והנה עוד כמה עטיפות ספרים שאייר ועיצב קוטלר:
והאחרונה, שאציג כאן היא אסתר קארפ.
קארפ נולדה בפולין ב-1897, למדה אמנות בווינה ואחר כך חזרה ללודז'. ב-1925 עברה לפריז וזכתה שם להצלחה, הציורים שלה נעשו בעטים כדוריים צבעוניים, שאז היו המצאה חדשה.
ב-1932 חזרה לפולין ועל חייה שם אין הרבה פרטים, פרט לכך שב-1941 אושפזה במוסד לפגועי נפש, מה שכנראה הציל את חייה כי היא לא נשלחה למחנה ריכוז או לגטו.
אחרי המלחמה חזרה קארפ לפריז והמשיכה לצייר. אבל ב-1964 שוב אושפזה בבית החולים סט. מוריץ במחלקה של פגועי נפש. גם בבית החולים המשיכה לצייר בעטים כדוריים, ולאחר מותה ב-1970 נמצאו בחדרה ציורים רבים.
ברשומה שכתב מאזוֹור הוא מספר על האיורים שלה לספר שמים במצולות של חיים קרול.
הנה ארבע כפולות מהספר הזה:
והנה עבודות אחרות שלה:
