אתגר הכתם

מעט מאוד ממה שלמדתי ממוריי בבצלאל העברתי הלאה לתלמידיי. ברוב המקרים למדתי מהמורים שלי בבצלאל בעיקר איך לא ללמד. אבל בתרגיל אחד, שהיה אחד התרגילים הראשונים בשיעורים של המורה לאיור שלנו, יוסי שטרן, אני משתמש עד היום, אם כי בדרך מעט שונה מהדרך שבה העביר אותו יוסי.

מדובר בתרגיל ב"כתמים", שבו אני מבקש מהתלמיד להתנסות בשימוש בצבעי מים ולעשות על הדף כתמים מקריים לגמרי, וברגע מסוים ליצור מהם משהו בעל משמעות – למשל ציפור.

הנה מימין הכתמים המקריים ובמרכז ובשמאל שני טיפולים מינימליים:

ואפשר מהכתמים האלה לעשות עוד כל מיני דברים:

מניסיוני למדתי שכמעט כל דבר אפשר להפוך לציפור אם מוסיפים לו מקור ורגלים ולפעמים גם כנפיים.

כל מי שלמד אצלי מכיר היטב את התרגיל הזה, שהוא חלק מסדרת תרגילים שנועדה להבין שטכניקה היא גם צורת חשיבה, והמקריות הנשלטת היא כלי עבודה משובח.

הנה כמה "ציפורים", שאת חלקן עשיתי אני וחלקם נעשו על ידי מי שלמדו אצלי:

ההתנסות בכתמים המקריים מביאה, כך אני מקווה, גם לידי כך שגם כאשר המאייר יודע מה הוא מתכוון לצייר, עדיין המקריות מרימה ראש. שהרי, וזה ידוע לכול, אין דבר משעמם יותר בציור כשהתוצאה נראית בדיוק כפי שגובשה בראש שלך.

כמובן שאפשר לצרף קו לכתם, ולפעמים זה מתבקש. אבל בדרך כלל, לפחות במסגרת השיעורים, אני מציע לא להשתמש בקונטור תוחם (זה לא חוק. החוק הוא שאין חוקים).

הנה התהליך מהסקיצה הבסיסית ועד הקווים שהוספתי:

כדאי, אם כן, שהקו יהיה מעין "קונטרפונקט" לכתם, וכמו בדוגמאות הבאות, הוא יכול להיות בעל משקל רב יותר.

אני חסיד נלהב של שילוב טכניקות, או, במילים אחרות, אני לא מתרגש כל כך מ"פיוריזם". על כך באחד הפוסטים הקרובים.

הנה למשל איור שתחילתו בכתם, אבל בהמשך שולבו בו קו וצבעי פסטל. זה איור מהספר ילקוט הכזבים:

בגלל היסוד המובהק של האקראיות, מאיירים ממעטים לאייר ספרים בכתמים חופשיים, כי עיקר הבעיה היא מה שמכונה "המשכיות" (continuity). כשחלק גדול מהעשייה הוא אקראי, די קשה לחזור על דמויות. ומכיוון שעניין זה של  "קונטיניואיטי" אהוב מאוד על עורכים ואנשי חינוך ("מה? איך הקורא הצעיר ידע שזה אותו ילד אם החלפת לו חולצה?" שמתם לב שגיבורי הספרים לא מחליפים בגדים אף פעם?) צריך שהגיבורים המתוארים בכתם יהיו כל כך "מובהקים" (נגיד- "דודי שמחה" של רות צרפתי) שלא נבוא חלילה לכלל פשע של קונטיניואיטי.

אחד הספרים הבודדים שאיירתי בכתמים אקוורליים הוא החתול פיגארו מאת פועה שלו-תורן:

זהו ספר שאין בו כמעט קונטיניואיטי, מכיוון שמדובר בשירים קצרים ושונים.

הנה דוגמאות של איורים בכתם אקוורלי שעשיתי לכתב עת (נדמה נשיונל ג'יאוגרפיק במהדורתו העברית):

ולסיום, הנה שלושה איורים מהספר שני יהודים נוסעים ברכבת, שנעשה באקוורל כתמי, עם הסיפורים הרלבנטיים:

אתם מוזמנים לעשות ניסויים בכתמים, ואם בא לכם תשלחו לי.