המלך הוא עירום?

אני לא יודע אם הייתי נוהג כמו הילד ההוא שצעק שהמלך עירום. כנראה שהייתי חושש למעמדי בחברה. אבל הייתי ילד שחיפש, ולפעמים גם מצא, בעיות בכל הסיפורים שסיפרו לי ושקראתי.

כשקראתי את בגדי המלך החדשים למשל, לא הבנתי למה המלך הסכים שיתפרו לו בגדים כאלה שהטיפשים לא רואים. הרי כשילך בתהלוכה לבטח יהיו טיפשים בקהל והם יראו אותו במערומיו. אני במקומו לא הייתי מסכים.

במילים אחרות, הייתי ילד חסר דמיון, והדמיון הגיע לחיי דווקא בגיל מבוגר.

בגדי המלך החדשים הוא אחד הסיפורים הידועים ביותר בעולם המערבי, ומספיק להגיד את שתי המילים "בגדי המלך" כדי שכולם יבינו שמדובר ברמאות המונית.

גם מבין הסיפורים של הנס כריסטיאן אנדרסן, הסיפור הזה יוצא דופן בכך שהוא קצר מאוד, פשוט וקל להבנה.

ולפני שאמשיך ואראה מה עושה האיור לסיפור הזה, הנה עוד תמיהה:

אני מניח שכאשר שני הרמאים מציעים למלך בגדים מופלאים, הם לא מתייחסים לבגדים התחתונים שלו, וזאת הקלה גדולה למאיירים, שיכולים לאייר את המלך ככה:

או אפילו ככה:

אבל איך זה מסתדר עם המשפט המפורסם "המלך עירום"?

כנראה שבעיני אירופאים רבים "עירום" זה גם מישהו בתחתונים. הרי בעצם קל מאוד לצייר מלך עירום בלי להראות את החלקים המוצנעים. ככה למשל:

או כמו המלך שאני ציירתי:

אבל בעיני רבים, גם עירום כזה אסור להראות בספרי ילדים.

אגב, למרות שאנחנו מכירים היטב את המשפט "המלך עירום", המשפט שאנדרסן כתב במקור היה "המלך לא לובש כלום", ויש כמה תרגומים שבהם המשפט הוא: "למלך אין בגדים".

ברשומה הזאת אני מבקש לספר על האיורים לסיפור. בעיקר על האיורים שבהם מתוארת התהלוכה שבה צועד המלך.

כשאנדרסן מתאר את התהלוכה הוא כותב שכל האנשים שלא רצו להיחשב טיפשים אמרו: "אילו בגדים יפים!"

אבל כשמאייר מראה את הקהל, הוא יכול לתת פרשנות, אם יצייר ציור כזה:

או כזה:

כמובן שהוא גם יכול לא להתייחס להבעות, אם יצייר את הקהל מאחור או מרחוק או בצללית, כפי שעשה ארתור רקהאם:

הראשון שאייר את הסיפור היה המאייר הדני תומס וילהלם פדרסן, ידידו של אנדרסן והמאייר הראשון שלו:

וזה היה האיור:

פּדרסן, שהיה קצין בצי ומת בגיל 39, אייר את התהלוכה כשהמלך נראה ממש לבוש. אבל שימו לב למשפחה הזאת:

נראה שרואים שם את הילד שאומר "המלך עירום" ואת ההורים שלו, שקצת נבוכים.

הראיתי לכם את הפרט הזה כי הילד גיבור הסיפור כמעט שלא מופיע באיורים הרבים שנעשו למעמד הזה.

הנה כמה איורים שמתארים את התהלוכה:

אני בודק את עצמי: איך הייתי מתאר את הקריאה של הילד באיור, כלומר את התגובה של המבוגרים שהקיפו את הילד? האם זה היה נראה כך:

או כך:

או אולי דווקא כך:

אז הבנתם כבר שאני כמאייר מתעניין בעיקר בילד (אגב, בכמה גרסאות זאת הייתה דווקא ילדה).

בימים שהיה קיים המוסף הסאטירי "דבר אחר" העליתי שם כמה וריאציות על המפגש הזה בין הילד למלך. הנה כמה מהן:

בשנת 2000, כשיצאו בארץ ספרים עם קולות, איירתי את הספר הזה:

זאת העטיפה האחורית שלו:

והנה איורים מתוכו:

הנה כמה עטיפות, מעט מתוך רבות שנעשו לספר הזה:

לא התייחסתי כאן לאלפי הקריקטורות הפוליטיות שמתייחסות לסיפור הזה ומשתמשות בו. אבל הנה בכל זאת דונלד טראמפ שצייר סקארף:

ובוריס ג'ונסון שצייר פיטר ברוקס: