תיבת נוח והספרים הקופצים של קובאשטה

כשהעליתי את הרשומה על פרננדו פואיג רוסאדו, בה הראיתי את האיור הזה:

נזכרתי שלפני שנים היה תלוי אצלי הפוסטר הזה של ויליאם הית רובינסון:

עד שהתבלה ונקרע.

בעבר כתבתי אומנם רשומה על הספר הזה, שהוא אחד משני הספרים שאיירתי פעמיים:

אבל לנוכח המוני הציורים והאיורים של תיבת נוח שנעשו במשך השנים, החלטתי להקדיש רשומה לכמה ציורים בולטים של התיבה, ומצאתי שזאת גם הזדמנות להביא לידיעתכם מידע על מאייר פולני ששינה את פני ספרי הפופ-אפ, דהיינו ספרי הילדים עם האיורים המקופלים הקופצים.

בהרצאה שאפרים סידון ואני מעבירים על הומור ותנ"ך, אני מנסה להסביר איך תיבת נוח קיבלה את הצורה הקלאסית שלה:

שהרי אם נלך בעקבות התיאור המדויק של התיבה, כפי שנכתב בתנ"ך –

וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ  שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ. צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל-אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ –

התיבה הייתה חייבת להיראות כך:

אבל מכיוון שעליה לשוט על פני המים, חיברו לה את הדבר הזה:

למרות שנדמה לי שבימים שבהם היה המבול עדיין לא הכירו בני האדם את הצורה הזאת של אונייה.

אבל איך היא קיבלה את הבית שעל ה"אונייה"?

כאן יש משהו שעוות במעבר בין השפות, ממש כמו בסיפור על הקרניים של משה:

כך הבינו הגויים את התרגום ל"קרן אור פניו", ולכן ציירים ופסלים רבים הוסיפו לו קרניים.

בהוראות שנתן הקב"ה לנוח, נכתב כך:

עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר.

וכנראה את המילים "מבית ומחוץ" הבינו הגויים כאילו מדובר ממש ב"בית".

אגב, זאת תיאוריה שלי ואין לה סימוכין בשום מחקר.

בהרצאה אני מראה גם את התיבה הידועה של דורה:

וגם תיבה של מאייר קנדי-אמריקאי בשם משה אקר, יהודי דתי. הוא מאייר ספרי לימוד באידיש לילדים יהודים דתיים בארצות הברית ובקנדה:

באיור הזה הוא מתאר אגדה לפיה ניסו בני אדם להתנכל לנוח ולשבור את התיבה, ונוח וילדיו –  באידיש: "נוח מיט זיינע קינדע" – נלחמים בהם בעזרתם של בעלי החיים.

אגב הילדים של נוח, הית רובינסון הנפלא, שהצגתי למעלה את הפוסטר האהוב עליי שלו, לא זכר בדיוק את מבנה המשפחה של נוח. אצלו בתיבה נראות שש דמויות אנושיות:

בהרצאה אני מציג גם מגוון קריקטורות שעוסקות בתיבת נוח. הנה אחת מהן:

לפני שאציג כאן את התיבה כפי שציירו אותה מאיירים מודרניים בספרי ילדים, הנה אחת התיבות הראשונות המוכרות לנו:

קירכר, (Athanasius Kircher), שחי בין השנים 1680-1602, היה אמן ואיש מדע וחוקרים השוו אותו לליאונרדו דה-וינצ'י. בגלל החשיבה המדעית שלו הוא ניסה להתמודד עם גודלה של התיבה ועם המספר העצום של בעלי החיים שהיו אמורים להיכנס לתוכה.

גם גוסטב דורה, כמאתיים שנה אחריו, מצייר תיבה ענקית כפי שראיתם.

לאט לאט התיבה התאימה את עצמה לסגנונות הציור והאיור, והאמנים חדלו להיות מודאגים מכמות החיות ומגודל התיבה הנדרש, למעט יוצרים שהיו גם חוקרים.

קחו למשל את אלפרד לי (Elfred Lee), אמן שנולד ב-1940 והיה בעל כמה תארים אקדמיים, כולל אחד מהאוניברסיטה העברית בירושלים. לי השתתף במשלחות שיצאו לחפש את שרידי התיבה על הר אררט, ולכן התיבה המצוירת שלו עדיין לא שייכת לעולם האגדות והדמיון, והיא נראית כך:

בגלל הלהיטות שלי להגיע לתיבה של לי, שיש בה יומרה להיות התיבה "האמיתית" דילגתי על אמן מעניין שראוי שיום אחד אקדיש לו רשומה מיוחדת. שמו אדוארד היקס (Edward Hicks) (1849-1780):

היקס היה חבר קהילת הקווייקרים ונחשב לאמן החשוב ביותר שיצא מקהילה זו. הוא היה בן 40 כשהתחיל לצייר, וצייר בעיקר בעלי חיים בסגנון שאפשר לכנות אותו "נאיבי":

שימו לב לתיבה שלו, גם היא די גדולה:

וכעת למאיירים שאיירו ספרי ילדים שעוסקים בסיפור של נוח והתיבה, והיו המונים כאלה.

בחרתי בכמה מעניינים במיוחד, ואפתח במאייר פולני שאני אוהב מאוד. הנה התיבה שלו:

שמו ג'וזף וילקון (Josef Wilkon), אמן פולני יליד 1930 שעוסק בציור, פיסול ואיור. אני אוהב את עבודותיו בעיקר בגלל הגיוון הנפלא:

אחזור קצת לאחור בזמן, לאמן יפני בשם ואטאנאבה (1996-1913). הוא היה אמן הדפס מעניין, שאהב לצייר קבוצות של אנשים, והציור שלו מאופיין בקווי מתאר חזקים בעלי אופי משתנה. הדמויות שלו מסוגננות בסגנוּן שמשכיח כל מבנה אנטומי:

הוא אהב מאוד לצייר את תיבת נוח. הנה כמה תיבות שלו:

וכעת למאייר כריסטופר סאנטורו (Christopher Santoro) שחי בפלורידה. סאנטורו אוהב לצייר חיות, ובעיקר דינוזאורים:

ואכן האיור שלו בעטיפה של הספר שם דגש על החיות:

ומי שלא זוכר שגם לאנגלים יש מאיירים רבים שהאיור שלהם נוגע בקיטש – אז הנה תיבת נוח של פאולה דוהרטי (Paula Doherty), מאיירת אנגליה שחיה בריגייט. הנה תיבת נוח שלה:

את המאיירת הבאה למדתי לאהוב כשחיפשתי יוצרים שעשו איורים או ציורים לספר האמן ומרגריטה וראיתי את האיור הבא:

ואז גיליתי את היכולת הנפלאה שלה בסגנוּן, כמו באיור הזה:

הנה תיבת נוח שלה:

שמה מירסאה קאטוסאנו (Mircea Catusanu), ילידת רומניה ועובדת בניו יורק.

עוד מאיירת, הפעם איטלקיה, ששמה טרזה אלבריני (Teresa Alberini), ילידת 1986. הצבעוניות שלה והעובדה שהיא כמעט ולא משתמשת בקווי מתאר, וגם הקומפוזיציות המורכבות שלה, מעניקות לאיורים שלה טעם של אגדות:

הנה תיבת נוח שלה:

וכעת למאייר שבחרתי להעמיד במרכז הרשומה, ויטק קובאשטה, או בשמו המלא: Vojtěch Robert Vladimir Kubašta:

הוא חי בין השנים 1992-1914 ונחשב למאייר צ'כי, למרות שנולד באוסטריה. הוא למד אדריכלות בפוליטק של פראג, אבל עבד מעט מאוד כאדריכל והפך למאייר. את היכולות הטכניות שלו הוא העביר לספרי פופ-אפ (כאן נקרא להם "ספרים קופצים"). האיור שלו הושפע כמובן גם מלאדה וגם מטראנקה, ולעובדה שרוב האיורים נגזרו מנייר היה קשר לסגנון.

הספר הקופץ הראשון שעשה היה כיפה אדומה:

אחר כך הפך כמעט את כל האגדות הקלאסיות לספרים קופצים:

הוא הפך גם את בוהמיה מולדתו לפופ-אפ:

והנה כמה מצבים של תיבת הנוח הקופצת שלו:

אסיים את הרשומה בכמה איורים, ובעיקר פרטים, מהספר הזה של יורם טהרלב שאיירתי, שיצא בשנת 2013:

זאת הייתה גרסה צבעונית ומוגדלת של הספר הזה משנת 1982:

את כל האיורים עשיתי מחדש. אבל הטקסט נשאר אותו הטקסט, למעט התיקון הזה:

והנה כמה איורים מהגרסה החדשה וכמה פרטים מתוכם שהגדלתי: