יום כיפור מתודיסטי בניו יורק

בעבר הרחוק, לפני כשלושים שנה, קראתי את הקטע הבא בתוכנית השבת האבודה של יובל מסקין שבה השתתפתי. זהו סיפור אמיתי למשעי. עכשיו שיבצתי בו ארבעה איורים – וריאציות על שופר – לא ממש שייכים לסיפור:

תמיד שימחה אותי העובדה שיש כל מיני יהודים.

פעם לקח אותי חבר לשכונת מאה שערים בירושלים, וראיתי שם אנשים מוזרים לבושים בכותנות פסים, וזה חימם לי את הלב כשנוכחתי שגם הם יהודים. ואילו השנה ביליתי בחגים בניו יורק. פעם בשלושים שנה אני נוסע לניו יורק, כדי לשמור על רצף. גרתי אז במערב, ברחוב 86, וממש ליד המלון שלי הייתה כנסייה מתודיסטית. יש לי פינה חמה למתודיסטים, אולי בגלל הקשר ללונדון.

ערב אחד יצאתי לטייל וראיתי שם הרבה אנשים שעומדים בתור להיכנס לכנסייה. החלטתי להצטרף לתור. גם זה כנראה קשור למה שלמדתי בלונדון – יש תור? תצטרף ותעמוד גם. בכל מקרה רציתי לראות מה קורה שם ולמה המתודיסטים כל כך פופולאריים.

כשחיכיתי בתור שמעתי מסביבי פה ושם כמה מילים בעברית. וכשהגעתי קרוב לכניסה, ראיתי שעומד שם איש ענק שנראה אפרו-אמריקאי – אני עוד זוכר את התקופה שבה הוא היה פשוט כושי – ומבקש כרטיסים.

כל אחד שהגיע לכניסה הוציא מהכיס כיפה, שם על הראש ונתן את הכרטיס לשומר. מי ששכח להביא כיפה מהבית, השומר, שהיה אגב גלוי ראש, נתן לו כיפה ואמר: "יום כיפה, יום כיפה!"

ואז (תסלחו לי) נזכרתי שהיום יום כיפור, ומישהו מהעומדים לצידי הסביר לי שיהודי האזור, היהודים הקונסרבטיבים, שכרו את הכנסייה המתודיסטית לטובת הערב החשוב הזה.

ביקשתי מהשומר הענק שיתיר לי להיכנס רק לרגע.

הוא לא הסכים, ואז נזכרתי בסיפור הידוע על מקרה דומה שאיזה יהודי רצה להגיד משהו לחבר שהיה בתוך בית הכנסת, שגם שם שילמו כדי להיכנס. הוא ביקש והתחנן ואמר: "אני רק רוצה להגיד למישהו מילה". אז השומר אמר לו: "אני מכיר אותך ואת שכמותך, אתה תיכנס ואז אתה גם תתפלל!"