פתור בלא כלום – אפשר?

אולי בגלל שאני לא תחרותי, ואולי דווקא בגלל שאני מאוד תחרותי, אני מתרחק מחידות, חידונים, תשבצי היגיון, סודוקו, משחקי חברה וממשחקים בכלל.

כשהייתי צעיר אהבתי מאוד לפתור תשבצים, אבל בגיל מבוגר, דווקא בגיל שבו טוענים שהתשבצים טובים להתכונן לזקנתו של המוח, זה עבר לי.

לתשבצי היגיון אפילו לא הגעתי. תשבץ היגיון ממוצע נראה לי כמו מאמר מדעי על תורת הקוואנטים.

כשתומר בני הבכור הגיע לכיתה א', וחברים אמרו לו שהם משחקים שח, הוא ביקש ממני ללמד אותו שח. וכשהוא הגיע לשחק איתם, התברר שהם משחקים לפי חוקים שונים לגמרי מאלה שאבא שלו לימד אותו.

גם הטלפון הנייד שלי חף ממשחקים ועדיין משמש בעיקר לשיחות.

אז מי שאוהב פסיכולוגיה בשקל ואירוניה פשטנית ישמח לשמוע כמה פרטים על הקריירה המקצועית שלי, שבצמתים שלה יש חידות רבות.

כשהייתי בן 17 איירתי לראשונה ספר, הספר הזה:

זה היה ספר חידות, שכתב חברי המנוח שבח וייס, שבצעירותו היה חידונאי.

בספר עשיתי איורים, אבל גם יצרתי כמה חידות ברוח הדרודלס של רוג'ר פרייס המבריק.

הנה כמה מהן, וכאן בצירוף התשובות:

היו גם כמה חידות בציורים ש"המצאתי", כמו למשל:

(אני מקווה שאתם מעריכים את האומץ שלי להראות את הדברים האיומים האלה, כמו גם כמה דברים שיבואו בהמשך).

הכניסה שלי כמאייר לעיתונות בשנות ה-60 הייתה דרך העיתונים "במחנה גדנ"ע" ו"במחנה נח"ל", לשם הביאו אותי חבריי יהודה אטלס, יורם טהרלב ומוטקה נאור, שהיו עורכים.

גם שם, האיורים הראשונים שעשיתי היו בעיקר חידות בנוסח "מצא את ההבדלים". הנה כמה מהן:

(אני לא מאמין שאני חושף את זה… על חלק אפילו חתמתי באנגלית).

בשנת 2004, כשכבר הייתי מאייר ספרים די מוכר, איירתי ספר חידות:

נכון, לא אני חיברתי את החידות. הן נוצרו במוחו של שלמה אבס, והיום כשאני מנסה לפתור אותן אני כמעט לא מצליח לעקוב אחרי הראש של אבס.

הנה כמה מהן (כמובן עם הפתרונות):

חלק מהחידות אני לא מבין גם כשאני קורא את הפתרונות. אולי אתם תבינו, ואם לא אז אולי לפחות תבינו למה אני לא אוהב חידות.

והייתה גם תקופה (2006-2001 בערך) שבה ממש חיברתי חידות. זה היה כשתומר בני ודנה פקר – ההורים של זואי נכדתי האהובה – ערכו מדור שנקרא משחקים וחיות אחרות בעיתון שנקרא "מסע צעיר". אני סיפקתי להם חידות למדור ואפילו די נהניתי מזה.

למשל המבוך הזה:

אבל החידות שממש אהבתי להמציא עבור המדור הזה היו בפורמט "מצא את הדומה".

המנגנון הזה נתן לי אפשרות לספק איורים מוזרים.

מאחר שהפרטים שהיו משותפים והופיעו בשני האיורים היו חייבים להיות זהים, האיור היה חייב להיות מוגדר, דהיינו עם קווי מתאר ברורים, ובדרך כלל גם בצבעים נקיים.

הנה כמה דוגמאות:

והנה אחד עם הפתרון:

ואם כל זה לא מספיק, אז גם 22 השנים בהן עסקתי בסאטירה בצוות של "דבר אחר" התחילו בחידות.

בשנת 1982 פנתה אליי חנה זמר וביקשה שאכין מדור סאטירי ב"דבר". חברתי לאהרן שמי, שבעבר יצרנו יחד מדורים סאטיריים רבים לעיתונים, והצענו לחנה מדור שבועי שייקרא פתור בלא כלום ויכניס סאטירה פוליטית וחברתית באמצעות פרודיה על מדורי שעשועים וחידות. כאשר הבאנו את זה לחנה זמר היא הזמינה לפגישה גם את יצחק בן-נר, שהציע שנרחיב את הרעיון ונעשה מוסף סאטירי שייקרא דבר אחר.

זו הייתה ההצעה המקורית:

והיא הפכה למדור קבוע בדבר אחר. במדור ביטאתי לא רק אמירות סאטיריות, אלא גם את הרתיעה שלי מחידות וחידונים.

הנה למשל שלושה מבוכים, כולל הפתרונות:

ופעם, כשהחליטו להרחיק את החזיר מהמדפים, הכנו פתרון חידת שח-מט:

וכמובן שהיו במדור תשבצים רבים, כולל תשבץ לימים הנוראים:

ותשבץ הצינגלה:

והתשבצב:

ותשבץ לחובבי שח-מט:

והיו כמובן חידות בציורים:

או חידות שבהן יש לחבר את הספרות או הנקודות:

האהבה שלי לדרודלס של רוג'ר פרייס הנפלא לא פחתה מאז הספר של שבח וייס, וגם בדבר אחר הופיעו מדי פעם חידות כאלה:

היום אני משתעשע בהמצאות ברוח הדרודלס. זה היסוד היחיד אצלי שקשור מעט ל"חידות".

הנה הדרודל האחרון שעשיתי:

כמה יש כאן?

התשובה היא 4,

כי מה שאתם רואים כאן זה חצי 8.

והנה כמה דרודלס של פרייס. הוא פרסם אותם בשלושת הספרים האלה, שמצויים בספריה שלי:

יש ביניכם בוודאי כאלה שמכירים אותם היטב, אז איתכם הסליחה:

ובאותו עניין: בתקופת הקורונה העליתי כאן די הרבה פעילויות שהיו מיועדות להפיג את השעמום והבדידות. תוכלו למצוא את כולן כאן.