בעבר כתבתי לא מעט על האיש הזה:
זהו גלן בקסטר האנגלי, שנולד ב-1944 ומגדיר את עצמו כצייר בזרם הסוריאליסטי, אבל דווקא אוהביו מכנים אותו קריקטוריסט ומאייר.
בקסטר, שסובל מגמגום מאז ילדותו, הוא בעיניי אחד היוצרים המרתקים ביותר כשמדובר בשילוב של טקסט וציור. לטענתו הגמגום והקושי להתבטא באופן קוהרנטי, היו הבסיס לגישה הסוריאליסטית באיורים שלו. לדבריו: "סוריאליזם הוא כמו הדברים הנכונים במקום הלא נכון, קצת כמו הגמגום שלי".
עבור אחת הרשומות על בקסטר שפרסמתי בעבר כתב לי המאייר המצוין בפני עצמו יזהר כהן את הדברים הבאים:
האבסורד נמצא בבסיסו של הנונסנס הבריטי: יצירת מצג הגיוני לכאורה, שמכיל בתוכו אלמנט המטיל בספק את הניסיון של אותו מצג עצמו להילקח ברצינות. הנונסנס הבריטי נשען על הצלחת העבר המפוארת של האימפריה הבריטית העצומה, שהוכיחה התנהלות רצינית לכאורה, לצד הצלחה כבירה, שתמיד לוותה באפשרות של בריחה אל הומור עצמי, שמדרדר את ההגיון מכל המדרגות אל פסגות האבסורד.
במקרים בהם יצירה אבסורדית, אם כתובה או מצוירת, נמצאת במיטבה, מתלקח אצל הצופה או הקורא דיון מתמשך, לעיתים אין-סופי, בניסיון ליישב את האבסורד שביצירה. כאן מגיע גלן בקסטר וחושף אותנו לנוף המנטאלי שלו, שמשתרע על פני פלנטה מאוד דומה לשלנו, אלא שחוקיה יחודיים לה, ואך ורק לה.
אנסה להציג בפניכם פה מספר דוגמאות שלטעמי ממחישות את יפי הנוף של בקסטר, מבלי ליפול לפח אותו הוא טומן למנסים לפענח את סודו:
באחד הראיונות שלו סיפר בקסטר שהוא מרבה לאייר קאובויים וצופים. ההסבר שלו הוא קצת מוזר: "זה חוסך לי הסברים", הוא אמר, "כי כשאנשים רואים קאובויים או צופים הם יודעים במי מדובר…" ואכן, ההסבר הזה, שנשמע די טיפשי, מתאים מאוד לרוח האיורים שלו, שבהם לא תמיד יש קשר בין הדמות – שיכולה להיות מוכרת מאוד, כמו קאובוי – לטקסט.
אז הפעם, לאוהבי המערב הפרוע, ולחבריהם שאוהבים סוריאליזם בהומור חזותי (כמה אתם?), הנה הפרק הרחק במערב:
מתוך הספר הזה:
בליווי תרגום חופשי של הכיתובים:
אריק הצעיר הכין את עצמו כמעט לכל מצב חירום אפשרי…
"התייצבתי בעניין משרת עוזר הכובען", אמר דק לאיטו
אני גוזם את הכריזנטמות שלי באופן הזה…
מקצועות במערב הישן מס' 2: רופא שיניים
"בשבילי החלון זה עדיין מוטיב סמלי וטעון", אמר קודי
"אני מתפרנס ממכירת קשקשים מדלת לדלת", הפטיר הוותיק
"אז אתם מבינים, חבר'ה, מה שחייב להיות משותף לתמונה עם המציאות, כדי לייצג אותה – באופן נכון או לא נכון – כפי שהיא, זה התבנית הציורית", הסביר טקס
סידורי השינה של פנצ'ו היו לשיחת היום במגורי החוואים
ג'דסון היה מוכר בזכות מבטו הצידי המזלזל
זאת הייתה ההתמודדות הראשונה של טום עם מודרניזם
זה היה הבחור עם ריח הפה הנוראי…..
"אני שומר את הבייגלס שלי כאן", לחש הפושע האכזר
"אני מועך את בדלי הסיגרים שלי… שם!" הפטיר הטקסני
נכפה עליו לסבול חיקוי איום ונורא של קאתי מקגואן
האנק הצעיר סיפק בידור לחברים על ידי תצוגה נאה של בעירה
בהינתן האות, הגיחה גב' בוטהאם מתוך הבטנה הנסתרת וחיסלה את הפתן
ביל הפרוע היה ידוע בכך שהיה עולך עד הקצה כדי לצפות בשידורים חוזרים של "המופע של לוסי" בערוץ 6
ואנס חי בפחד מתמיד פן יאבד את שעון היד שלו….
נראה שמקגווייר דהר לתוך מלכודת…..
בני לומאקס נשארו דרוכים כל הלילה כדי לשמור על הנוגט
סת שתה את התה שלו בשעה שבע בדיוק
*
ולסיום, כמה שורות שכתבתי עליו בעבר:
בקסטר נולד בלידס ב-1944 ולמד שם אמנות. כנראה שגם הראש שלו היה מלא באימג'ים האלה והוא ניצל את הג'אנק הזה והפך אותו להומור אינטלקטואלי משובח. כמוני, בקסטר זכר שהאיורים האלה הופיעו תמיד עם שורת הסבר (גם בספר רגיל ולא רק בספרי קומיקס) וזה מכיוון שלא תמיד האיור הופיע קרוב לטקסט הרלוונטי, ובקסטר ידע להפוך את הקונטרפונקט הזה להפתעה מקורית.
***
מקסים. בהחלט נונסנס במיטבו. תודה.
מאוד אהבתי את האיורים הצבעוניים, יש בו אירוניה ולא רק סוריאליזם
תודה:-)
איזה מעולה הוא! תודה שהכרת לי.