אז מתי גומרים? – שיעור באיור

בפרק ה-12 של שלושה בברלין,

הבאתי סוף סוף את ההקדמה לספר, ובה ניסיתי להסביר איך סופרים משתמשים ב"הקדמה" או ב"אחרית דבר", איך הם מתחילים לכתוב, ובעיקר מתי הם גומרים (כן, "גומרים",  אני מתעקש לא לכתוב "מסיימים").

הנה הקטע מהספר:

אגב, יום אחד אכתוב רשומה מפורטת יותר על המנהג הזה של לְספֶּר מה קרה לגיבורים לאחר שהספר הסתיים.

אני חושב שאין יוצר שלא מתלבט בסוגיה: "אז מתי גומרים?"

ואם ביצירה ספרותית יש לפעמים עורך שיכול לעזור לכותב ולייעץ לו מתי לגמור, הרי שבאיור – וכוונתי באיור הבודד, לא בסוגיית כמות האיורים – אין לו יועצים.

אתה, המאייר, מתחיל לאייר. נניח עושה סקיצה של איזה שחקן טניס מגושם:

ואתה יודע שמה שעשית זאת רק סקיצה. אבל יש מי שחושב שדווקא הסקיצה היא היצירה האמיתית, כיוון שזה מה שיוצא באופן ספונטני עוד לפני שהמוח מתחיל להתערב בתהליך. אז אולי זה מספיק ואפשר לגמור כאן?

אבל אז אתה חושב, "זה קצת חלש, אני חושב שבדפוס זה יהיה עוד יותר חלש ובקושי יראו את זה".

אז אתה לוקח מכחול, מכחול די גדול, כדי שגם אם תרצה לא תוכל ללכת איתו באופן מדויק בעקבות הקו של העיפרון בסקיצה.

וזה מה שאתה עושה:

"זהו", אומר לך איזה קול חבוי (אולי זה העצלן שמסתתר בתוכך, או אולי זה הכלכלן, שחושב בצדק, "לא משלמים לי מספיק על האיור"), "אפשר להפסיק".

אבל אז אתה חושב:

"אין פה בכלל עומק. דווקא באיור כזה שיש בו תנועה, רצוי להכניס בו צללים". ואז באותו המכחול שטבלת אותו בצבע שחור מדולל במים, אתה ממשיך:

"לא מספיק דרמטי", אתה חושב לעצמך. "אם כבר איש כזה מגושם רץ בכזאת התלהבות, רצוי להוסיף עוד צל, ובעיקר את הסימנים האלה של הריצה". הכוונה לפסים האלה שבמציאות אין להם קיום והם לגמרי המצאה של מאיירים (ממש של מאיירים. ציירים סולדים מהקווים האלה כמו מקווים של אור של נר).

ואז הגעת לתוצאה הזאת:

ופה ממש אפשר לגמור.

אבל בא לך להמשיך, סתם כי בא לך. ואז הדמות וקווי התנועה ממש כבר מחוברים. זהו, לגמור פה?

לא. אתה כבר קצת בטראנס, ואתה רוצה ממש להשחיר… זה כבר כמעט צללית:

אז כעת, כשהכול כמעט שחור, זה ממש לא הזמן לגמור.

אתה לוקח גיר לבן ומוסיף רישום על הצללית:

ואחר כך, כשאתה במצב רוח של "להלבין", אתה מורח באצבע את הגיר, להדגיש לשחקן הטניס את הבטן. הרי כל הזמן חשבת שהבטן שלו היא הדבר הכי חשוב באיור:

ואז אתה לוקח עוד צבע גואש או אקריליק לבן ומורח, ממש מורח באצבע:

וממשיך, כי זה תענוג למרוח, והאצבע שלך כבר ממילא מלוכלכת:

אז אתה מורח עד שכמעט הכול מכוסה. אבל עדיין אפשר לזהות שזה איש שמן משחק טניס:

אבל אולי בכל זאת לא יבינו. אז אתה לוקח את העיפרון ומצייר על זה איש שמן משחק טניס…

טוב, גמרת, ורק אתה יודע מה נמצא מתחת לדמות הזאת:

אז אחרי שראיתם 12 איורים של שחקן טניס מגושם – מה האיור שהייתם בוחרים?

נסו את זה בבית.