דברים שלא יצאו לאור

ב-65 השנים שאני עובד כמעצב וכמאייר היו על השולחן שלי רעיונות רבים שבסופו של דבר נשארו במגירה (היום בארכיון שלי).

את הרשומה הזאת אקדיש לכמה מהדברים האלה.

הראשון הוא ספר ילדים שיצרנו חברי אהרן שמי (המנוח) ואני. השם הזמני הוא מר לוח או אולי מר דיקט.

הרעיון הכללי היה להוציא לאור סדרת ספרים שבכל אחד מהם מסופר על דמות שסובלת ממשהו ואז מגיעה לרופא, שהוא דמות קבועה בכל הסדרה. אחרי שישמע את הבעיה, הרופא יסביר לפציינט, גיבור הספר, שהבעיה שלו היא בעצם יתרון גדול.

הרעיון הראשון שכבר אויר הוא על מר לוח או מר דיקט, שהיה אדם דק, חד ממדי, והוא מתלונן שבעבודתו כמפעיל מעליות הוא כל הזמן דחוק לקיר.

ושיום אחד גברת לא שמה לב שהוא יושב על כיסא בקולנוע והתיישבה עליו:

ושפעם בטעות, כשביקר בבית הדפוס, הכניסו אותו למכונה והדפיסו עליו את המוסף הספרותי:

ושיום אחד השתמשו בו בתור שולחן פינג-פונג:

ועוד ועוד…

ואז הרופא הסביר לו שיש לו יתרונות רבים, למשל: תמיד יהיה לו מקום באוטובוס:

ואם הוא שכח במקרה את המפתח הוא יכול להידחק מתחת לדלת:

 

ועוד ועוד…

ואז, כשהוא יוצא מחדר הרופא הוא אומר לעצמו: "ככה זה אצל הרופאים. עובי הוא לא נתן לי, אבל אני בהחלט מרגיש יותר טוב".

ולרעיון הבא שלא התממש:

נעמי שמר הגיעה אליי יום אחד עם רעיון לספר שמלמד ילדים נימוסי שולחן.

נעמי הודתה בפניי שזה לא רעיון שלה, אלא של חברה שלה (את השם לא אגלה), שממש לחצה עליה, והיא, נעמי, לא יכלה לסרב.

הנה גרסה ראשונה של הטקסט. כן, זה של נעמי שמר…:

והנה כמה ניסיונות ראשונים שלי:

איזה מזל שזה לא הפך לספר.

ומכאן להתנסות המסוימת שלי במשחקי מחשב:

בשנת 1994, כשמשחקי המחשב היו עדיין בתחילת הדרך, חברי (המנוח) אברהם הפנר, במאי, סופר, חולם ויוזם, שניסה עוד כבמאי קולנוע להמציא סרטים שאתה הצופה תוכל להשתתף בהכוונת העלילה, ניסה לעניין אותי להיכנס לשדה משחקי המחשב.

הוא שכנע אותי להגיע לכל מיני ימי עיון בתחום המשחקים, ואני מצאתי את עצמי יושב ומקשיב להרצאות שבהן לא הבנתי אף מילה.

אברהם ניסה להוציא לשוק משחק שהוא קרא לו הפיקסלים. הנה התחלת ההסבר:

וזהו ההסבר על הדמויות. אני כמובן לא הבנתי את ההסברים, אבל אולי מישהו מכם הקוראים יבין:

בארכיון שלי שמורים כמה איורים שעשיתי. הנה חלק:

ומתוך קופסאות הארכיון שלי שעליהן כתוב "דברים שלא יצאו לאור", הנה עוד רעיון אחד:

חברי חיים ברנשטיין, שהיה פעם מרפא טבעוני ידוע ומוערך, כתב בנושא כמה ספרים והציע לי רעיונות לסדרה שתיקרא שורשים. הכוונה הייתה למדור ב"דבר אחר" בימים שחיפוש אחרי שורשים היה תחביב מקובל. ואכן חלק מהדברים התפרסמו ב"דבר אחר", ואנחנו קיווינו להוציא את המדור הזה כספר, שלא יצא לאור בסופו של דבר. הנה כמה רעיונות (הרעיונות היו של חיים):