לצייר בחוץ – פלטשר מלמד אתכם איך

ברשומה הקודמת הצגתי רישומים של קוונטין בלייק, כמו זה למשל:

וציטטתי את דבריו בהם הדגיש שהרישומים האלה נעשו "מהדמיון" ולא מהסתכלות:

אם תשאלו מאיירים האם לרישום מהמציאות או מהסתכלות יש חשיבות או השפעה על האיורים שלהם, תקבלו תשובות שונות.

למשל ר.או. בלכמן, אחד המאיירים האמריקאים החשובים, סיפר בביקורו בארץ שלמזלו הוא מעולם לא למד רישום מהטבע. "זה היה הורס לי את האיור אם רק הייתי מנסה".

הנה שלושה איורים שלו:

לפני שאמשיך, חשוב להדגיש שגם מאיירים מצוינים כמו בלייק או בלכמן, שממש לועגים לרישום מהסתכלות, למעשה מציירים על פי הסתכלות, אלא שבמקרה שלהם מדובר בהסתכלות במשך השנים ולא בזמן הציור.

כשלמדנו בבצלאל בשנות ה-50, היינו יוצאים מדי פעם לצייר בסמטאות ירושלים, בעיקר עם יוסי שטרן, שמאוד אהב לצייר את הסמטאות.

הנה אני מצייר בחוץ. כאן דווקא לא עם יוסי שטרן אלא עם המורה לציור אייזנשר:

למרות שבמשך השנים הייתי גם מורה לרישום ואימצתי בשיעורים שיטות של אמני עבר, ובעיקר של דירר כמאייר, התפיסה שלי הייתה דומה לזאת של קוונטין בלייק, ובמקרים נדירים איירתי על פי הסתכלות.

כאשר רציתי שהאיור יהיה בהשפעת המציאות האקראית השתמשתי בצילומים, וגם זה לעיתים רחוקות.

מעטים מהחברים שלמדו איתי הפכו להיות "ציירי חוץ" שמציירים בטבע עם כן ציור. היחידה שהגיעה להישגים נפלאים היא ידידתי עופרה (עופי) קציר. הנה כמה רישומים שלה:

המושג "ציירים של סופי שבוע" (Sunday Painter) הוא מושג חדש יחסית, שכן להכין ציור שלם בצבע בחוץ, היה אפשר רק כאשר הטכנולוגיה המתקדמת הצליחה להכניס צבעים לתוך שפופרות.

במשך מאות שנים מי שרצו לצייר נוף – או ברבים מהמקרים מבנה או נכס נדל"ני – היו מכינים בחוץ רק את הרישום, לפעמים בעזרת המתקן שנקרא "קמרה אובסקורה" או מתקנים אחרים, שהקלו להעתיק את הנוף, ואז בסטודיו השלימו את הצביעה.

מבין מי שמכונים "ציירים של סוף שבוע" נמנים כמובן אנשי שם, מדינאים וידוענים, שהידוע בהם הוא וינסטון צ'רצ'יל:

וגם אדולף היטלר. אבל היו עוד כמה, אפילו הגנרל פרנקו צייר בשעות הפנאי, וגם הנשיא האמריקאי יוליסס גרנט:

ואפילו צ'רלס השלישי, המלך הנוכחי של האנגלים, אוהב לצייר בחוץ:

את ההקדמה הארוכה הזאת העליתי כדי לספר משהו על האיש הזה:

שמו ג'פרי ס. פלטשר (Geoffrey Fletcher) והוא חי בין השנים 2004-1923. לפלטשר התוודעתי כבר בשנות ה-70, כשהתחלתי להתעניין ולכתוב על לונדון. הספר הראשון שלו שקניתי היה זה:

אחר כך, כשכתבתי במדריכים שלי מסלולי הליכה בעקבות צ'רלס דיקנס, נפל לידי גם הספר הזה:

אני  מודה שהאיורים שלו לא משכו את ליבי כיצירות אמנות, אבל הייתה בהם בהחלט עדות חזותית של מבנים לונדוניים, אותם הוא צייר מתוך עניין וסקרנות:

יום אחד מישהו קנה לי את הספר הזה:

שבו פלטשר מציע לקוראיו לצאת מהבית עם כן ציור וחומרי ציור. פה זה רק בשחור-לבן. מאוחר יותר הוא גם הוציא ספר על צבע:

העניין שמצאתי בספר הזה נבע מכך שכבר בהקדמה הוא מזהיר את קוראיו: "אל תקנו את הספרים האלה שבהם מלמדים אתכם לצייר, כי אי אפשר ללמוד לצייר מספרים".

זה הזמן לספר שפלטשר היה אומנם צייר, אבל גם מבקר אמנות ושופט בתחרויות ציור. רוב התחרויות שבהן שפט היו של ציירים חובבים, כאלה של סוף שבוע. אבל פלטשר, בהקדמה לספר, כותב שהוא ממש לא אוהב את המילים "חובבני" או "מקצועי". מקסימום הוא מוכן להשתמש במילה "מתחילים".

אז למרות שאי אפשר ללמוד לצייר מספרים, פלטשר ממליץ בכל זאת על ספר אחד של קודמו, ג'ון ראסקין:

פלטשר העריץ את ראסקין וכתב שהוא היה אחד הרשמים המוכשרים והרגישים ביותר באנגליה.

אם אתם שואלים אותי גם פלטשר וגם המורה שלו ראסקין, שבזמנו היה פוסק הלכה בענייני אמנות באנגליה, הם ציירים חובבים.

הנה כמה רישומים של ראסקין:

והנה עוד שני רישומים של פלטשר:

והנה, למי שבכל זאת רוצה ללמוד רישום מספרים, כמה איורים מהספר The Elements of Sketching של פלטשר.

מזה תלמדו לקווקוו בכלים שונים:

ומזה כיצד לבנות את הקומפוזיציות הראשונות:

באמת, ככה הוא מלמד, תאמינו לי.

וכאן, ליד האיור הזה, מופיע גם המשפט החשוב: "אף פעם אל תשבו לצייר אם אתם לא במצב הרוח המתאים".

בעזרת האיור הזה הוא מלמד אתכם איך להסתכל:

זה כשאתה מסתכל על מבנים. אבל כשאתה מסתכל על עצים ורוצה לצייר אותם, זה נראה אצל פלטשר ככה:

ואז הוא מלמד אתכם גם פרספקטיבה (בגרוש):

אבל בני אדם זה כבר משהו אחר. הנה ככה מלמד פלטשר לצייר בני אדם:

אם תרצו לצייר גם את השמיים, אז פנו מייד לעמוד 52, לאיור הזה:

אני מניח שכעת – בעיקר אם רכשתם את הספרים של פלטשר ושל ראסקין – אתם מצוידים במידע הנחוץ כדי לקחת את כן הציור שלכם ולצאת מחוץ לבית כדי לצייר, ותוכלו לכתוב את ההגדרה "אמן" על כרטיס הביקור שלכם.