מדי פעם אני מספר שאין כמעט מאייר חשוב שלא עסק בעוד תחומים – בדרך כלל כתיבה, לעתים סאטירה, ובמקרים רבים הוראה.
היום אביא כאן את סיפורו של האיש הזה:
וולטר קריין, שחי בין השנים 1915-1845 היה לכל הדעות אחד המאיירים החשובים בתקופה שזכתה לכינוי "תור הזהב של האיור האנגלי". אבל מעבר לכך שעסק בכל מה שקשור לאמנות פלסטית ועיצוב, הוא היה גם פעיל חברתי ופוליטי, מורה ומרצה לאמנות, שסיכם את יכולותיו ודעותיו בספר אוטוביוגרפי ובכמה ספרי לימוד, שנמצאים בשוק עד היום.
קריין נולד בטורקי, לאבא שהיה צייר דיוקנאות ומיניאטורות.
כשהיה בן שלוש נוסדה באנגליה הקבוצה שקראה לעצמה "האחווה הפרה-רפאליטית", שרבים מהאמנים ומהמאיירים באותה תקופה הושפעו מרוחה, ובעיקר מג'ון רסקין, נביא האמנות הפלסטית של התקופה. האחווה השפיעה מאוד על וולטר הצעיר.
כשהיה בן שש עברה משפחתו ללונדון, במטרה לשפר את מעמדו המקצועי של אביו. אבל לאחר זמן קצר בלונדון אביו מת. וולטר, בן ה-14, נשלח לעבוד כשוליה בבית המלאכה של ויליאם ג'יימס לינטון (Linton).
לינטון (ששווה פוסט נפרד) היה אמן וחותך עץ, ופעיל בתנועה שמטרתה הייתה לקדם את מעמד הפועלים, והייתה לו השפעה עצומה על קריין ועל עתידו.
הוא הכיר לקריין הצעיר את ג'ון רסקין וקריין הפך למעריץ נלהב של רסקין ושל דעותיו.
ברשומה הזאת אציג את חמשת תחומי היצירה שבהם עסק קריין בקריירה הענפה שלו, ואשאיר לכם להחליט במה מתוכם באמת היה כוחו גדול.
ואלה הנושאים:
- ציור – בעיקר בנושאים אלגוריים
- איור לספרי ילדים
- עיצוב, בעיקר במסגרת של Arts & Crafts.
- פוסטרים וקריקטורות פוליטיות.
- ספרי לימוד לאיור ועיצוב.
הציור הראשון הידוע שלו, אותו הוא צייר בגיל 17, היה של הליידי משאלוט, על פי היצירה של טניסון.
וקשה שלא להיזכר באופליה של ג'ון אוורט מיליי:
למרות שלא השתייך לפרה-רפאליטים, הזיקה לעבר ואפילו לימי הביניים נראית בבירור בציורים האלגוריים שלו:
מה שהיה חסר ביצירות האלגוריות שלו (לדעתי כמובן) היה הומור. כוונתי להומור שאפיין רבים מהאיורים לספרי הילדים.
קריין היה אחת הצלעות במשולש המוכר ששלט אז בהומור האנגלי. שתי הצלעות הנוספות היו קייט גרינאווי ורנדולף קלדקוט.
כמות ספרי הילדים שלו הייתה עצומה, רבה יותר מאשר של שני האחרים.
כבר כשהיה בן 19 שיתף קריין פעולה עם המו"ל אדמונד אוונס, והשניים יצרו מה שנקרא "ספרי צעצוע":
באיורים שלו ניכרת השפעה גם מהוויטרז'ים שבכנסיות, גם מהאמנות היפנית, שהחלה אז לזלוג לאירופה, וכמובן מחיתוכי העץ העתיקים שהכיר היטב.
הנה איור לחתול במגפיים:
והנה איור לכיפה אדומה:
בשונה משני חבריו, גרינאווי וקלדקוט, האיורים שלו כוללים בתוכם הרבה "עיצוב", כולל אלמנטים דקורטיביים, כמו באיור הזה:
וגם טקסטים דקורטיביים שכתובים ביד, כמו באיור לַמשל על החסידה והשועל:
מה שעוד ייחד אותו כמאייר היה הטיפול ברקע, דבר שאצל קלדקוט היה משני ושולי. כמו באיור הזה שלו ל-היפה והחיה:
אצל קריין, בעל הנשמה של המעצב, הרקע היה חשוב לא פחות מהאירוע שבחזית. הקומפוזיציות שלו היו כמעט תמיד מאורגנות ולא "אקראיות" כמו אצל גרינאווי וקלדקוט. שימו לב לעיצוב הכמעט יפני לסיפור על החזירון שהלך לשוק:
ולעיצוב שהקדים מאוד את זמנו לא-ב האבסורדי:
הקומפוזיציה שלו מאורגנת היטב גם כשהיה מכניס יסודות פרספקטיביים לאיור, כמו באיור הזה לסיפור על עלי-באבא וארבעים השודדים:
גם הגיוון בטכניקה ובביצוע האיורים אצל קריין הוא רחב. החל מקומפוזיציות חופשיות ועיצוב כמעט סוריאליסטי, כמו באיור הזה לחגיגה של פלורה:
דרך האיור הקומפקטי הזה ל-הענק וגנו של אוסקר ויילד:
וגם בזרימה ה"ואנ-גוכית" באיור ל-הילדים מהטירה:
או באיור ה"דיררי" למלכת הקיץ:
ויש איורים שלטעמי יש בהם ביצוע מרושל ובמקרה הזה כשאני כותב מרושל אני לא מתכוון למחמאה. למשל האיור הזה לשני הג'נטלמנים מוורונה של שייקספיר:
וכעת נעבור לקריין המעצב, קריין שהקדיש זמן רב ופעילות עצומה כדי להסביר לעולם שעיצוב זה חלק ממה שמכונה "אמנות".
זה התחיל בפגישה שלו עם ויליאם מוריס, פגישה שהפכה לידידות אמיצה. שניהם לחמו נגד ההשפעות של המהפכה התעשייתית וקבלו על כך שהעיצוב הפך תעשייתי, ושניהם היו סוציאליסטים לוחמנים.
הקשר עם מוריס והמעורבות של קריין בגילדה של ה"ארטס אנד קראפטס" הניבו המון פרטי עיצוב של קריין: כלים, אריחים, טפטים ורהיטים. הנה מבחר קטן מהשפע העצום של העיצובים שעשה האיש הפורה הזה:
קריין היה פעיל והקים כל מיני חברות ואיגודים. הוא היה למשל סגן נשיא של תנועת הלבוש האמנותי, שאחת המשימות שלה הייתה ללמד נשים איך להתלבש ללא מחוך ושאר הרתמות האיומות שנחשבו אז לאופנה.
הדעות הנחרצות שלו בתחומי האמנות והעיצוב הפכו אותו באופן טבעי למרצה ולמורה מבוקש.
את ההרצאות שלו שבהן שטח את דעותיו הוא הפך לספרי לימוד, שאחד מהם הוא זה:
בהקדמה הוא מספר שהספר הוא סיכום סדרת הרצאות בבית הספר העירוני לאמנות במנצ'סטר (שהוא עמד בראשו) ומדובר במסקנות אישיות ושחלק מהאיורים היו במקור ציורים שהוא עשה על הלוח.
ג'ורג' ברנרד שו, שנכח בהרצאה שלו, סיפר שקריין לא היה מרצה רהוט ורק כשלקח לידיו את הגיר והדגים על הלוח, הבנת למה טוב שהגעת להרצאה שלו.
הנה כמה דפים מהספר הזה שנמצא בספרייתי:
מזה אתם מבינים שקריין ניסה להעביר דעות על אסתטיקה ויופי דרך פילטרים של גיאומטריה, סימטריה, פרספקטיבה ועוד יסודות מדעיים.
הרעיון לתחום אמנות פלסטית בסד של חוקים מדעיים, שהיום נראה קצת מיושן, היה לתפיסתו רעיון מתקדם, ששירת יפה את דעותיו כסוציאליסט פעיל. וכאן אנחנו מגיעים לתחום הפעילות האחרון שלו, הכרזות והקריקטורות שעשה כדי לשרת באופן חזותי את דעותיו.
הנה אחת העבודות שלו לרגל האחד במאי, שבהן מבוצעים הרעיונות הלוחמניים שלו בסגנון של חיתוכי העץ מימי הביניים, ויש כמובן גם שימוש נרחב בטקסטים, כדי שהאלגוריות יהיו מובנות.
והנה עוד כמה:
היו אפילו כאלה שטענו שהיה אנרכיסט.
כשביקר בארצות הברית בשנת 1891 לרגל תערוכה של עבודותיו, הוא הביע את דעתו שהנאשמים בפרשת היימרקט הוצאו להורג לא בצדק וזה הפך אותו בעיני האמריקאים וכמה אנגלים לאנרכיסט.
למרות שהבטחתי לעיל שאשאיר לכם להחליט באיזה מהתחומים כוחו של קריין היה הגדול ביותר, בכל זאת ארשה לעצמי להביע גם את דעתי, שהתרומה הגדולה שלו היא בעיקר בתחום האיורים לספרי ילדים. משהו מהצורך שלו ללמד ולהרצות בא לידי ביטוי בספרים לילדים שעסקו באלף בית.
חייו של קריין הסתיימו בנימה טרגית.
אשתו מרי פרנסיס, שסבלה ממחלת נפש, נמצאה מתה על פסי הרכבת ליד אשפורד. האירוע השפיע על לבו של והוא מת כעבור שלושה חודשים.
דני תודה על הבלוג הנהדר שלך.
תאווה לעיניים.
הכל ממתקים לעיניים, אז לא יכולה להחליט במה הוא היה הכי טוב. תודה על רשימה יפהפיה.