מאלבום התמונות שלי

גילוי נאות: יש לי קושי עם אנשים שמעלים תמונות של עצמם ברשתות החברתיות ובכלל, ולא פעם אני אפילו מבטא את הקושי הזה בסרקזם. וראו זה פלא, הנה עכשיו אני מעלה כאן תמונות אישיות מאלבומי התמונות שלי.

ניסיתי לבחור כאן צילומים שאולי תמצאו בהם עניין, לאחר שהוספתי להם טקסטים קצרים.

*

הצילום הראשון שלי

זה הצילום הראשון שלי בזרועותיה של אימא שלי:

אני לא נראה כאן כל כך מרוצה, אולי בגלל שידעתי שבאירופה משתוללת מלחמה איומה. בגלל המלחמה, ואולי גם בגלל שהייתי בן שני, לא צילמו אותי הרבה בילדותי, וזה אחד הצילומים הבודדים.

*

הלימודים החלו, נצלו הזמן

זה אחד הצילומים הראשונים של אבנר כץ ושלי, כאן אנחנו כבר שנה בבצלאל. שנינו אוחזים בפלאקט (כרזה) הראשון שעיצבתי כתלמיד אצל המורה רודולף דיין. דיין היה יקה למשעי, ואת זה אפשר לראות גם בשם הפלאקט… אבנר, אם להודות, ניצל קצת יותר את הזמן בבצלאל. אני ממש פחות. ביד שמאל אני מחזיק גם את נייר הסקיצה לפלאקט.

*

חברים של פעם

היום כמעט אין לנו קשר. את גד אני פוגש לפעמים בתערוכות של מיכה אחיו. את צביקה טולקובסקי פגשתי לא מזמן בתערוכה שלו ביבנה, ועם וייסהוף ממש אין לי קשר. אבל אני אוהב את הצילום על הצינור מימי בצלאל. פה אני בערך בן 17.

*

צילום ראשון במדים

כאן אני (משמאל) כמה דקות לאחר שלבשתי מדים לראשונה. עד שסיימתי ללמוד בבצלאל הייתי תמיד הצעיר בכל מקום שבו למדתי. כשהגעתי לצבא הפכתי להיות המבוגר. כאן אני קרוב לגיל 20, וגידלתי גם זקן, כדי שאצטרך פחות להתגלח בצבא…

*

קרמן/קרמן

אריק קרמן ואני בני דודים מדור שני, כלומר ההורים שלנו בני דודים של ממש. הכרנו רק בבצלאל. אריק מבוגר ממני בשנתיים. הוא סיים קודם כל את השירות הצבאי ואז הגיע לבצלאל, כשאני הצעיר הייתי כבר בשנה האחרונה. אצלי בצלאל היה במקום תיכון. ואז, כשסיימתי את השירות הצבאי ואריק סיים את הלימודים בבצלאל, פתחנו יחד סטודיו שבאופן טבעי נקרא "קרמן/קרמן", שפעל כ-14 שנה.

*

כדורעף של חברים

עוד מילדותי בכרכור אהבתי לשחק כדורעף. כשלמדתי בבצלאל שיחקתי אפילו בבמועדון אסא ירושלים. מאוחר יותר ארגנתי את כל החברים שלי, והקמנו מגרש כדורעף ליד הבית של עובדיה זלאייט ז"ל, חברי האהוב. זה נמשך עד שהתחלתי לסבול מכאבי גב.

בתמונה חסרים כמה חברים שהיו בין השחקנים: מיכה אולמן, שמיל הדר, יורם טהרלב ובני אמדורסקי.

*

30 שנה דודאים

בשנת 1987 יצא לאור הספר הזה:

זאת הייתה יוזמה שלי, והצלחתי לשכנע את אהד זמורה מהוצאת זמורה ביתן מודן להוציא אותו לאור. זה אחד הספרים שאני אוהב במיוחד מבין הספרים שאיירתי, אבל מבחינה מסחרית הוא היה כישלון. בהשקת הספר הצגנו תערוכה קטנה, וכפי שניתן לראות גם שתינו משהו. כאן אני עם בני אמדורסקי וישראל גוריון:

*

ביקור באיסטנבול

פעם בשנות ה-90 נסעתי עם חברי יצחק קרונזון (קוֹקוֹ)  לאיסטנבול. בילינו שבוע נהדר ובערב האחרון הלכנו כמו כל התיירים למועדון לילה שבו היו הופעות של רקדנית בטן, כאן על ידי:

*

פרס גוטמן

בשנת 1990 הוענק לי פרס גוטמן לאיור. את התמונה הזאת צילם צלם של עיתון מעריב, שלצערי אינני יודע את שמו:

לאחר כמה ימים קיבלתי ממעריב את הצילום ממוסגר ונכתב מאחוריו שממש רואים כמה אני אוהב את אימא.

ואכן זאת אימא, של חמי גוטמן, כלומר דורה – אלמנתו של נחום גוטמן.

*

השפיץ של תל-אביב

מתישהו בשנות ה-90 ביקש ממני נסים חזקיהו (ניסקו) שהיה נשיא איגוד הקריקטוריסטים בארץ, לאצור בבית האמנים בתל אביב תערוכת קריקטורות בנושא "תל אביב". בפתיחה זאת הייתה הזדמנות לפגוש את רוב הקריקטוריסטים הוותיקים:

*

סוף מלחמת המפרץ

כשהסתיימה מלחמת המפרץ הראשונה, זה היה בפורים 1991. באותה שנה נדמה לי שלא הייתה עדלאידע אבל חברת "ארגונית" בנתה כמה מוצגים לפי רישומים שלי, והם הובלו ברחובות תל אביב. כאן בתמונה אני עם חברי שֶמֶן מבעלי "ארגונית", אדם רב זכויות בתחומי התפאורה והעדלאידות בארץ.

*

הפרחת עפיפונים

מישהו יזם עוד אירוע לסיום מלחמת המפרץ: ציירים ומאיירים התבקשו לצייר על עפיפונים. כאן אבנר כץ ואני ליד העפיפונים – אני ליד העפיפון של אבנר ואבנר ליד העפיפון שלי, שעליו ציירתי את הגורגונה, שאותה שיבצתי בסמל של "דבר אחר":

*

רשומות ראשי הציפורים

בשנת 1984 הצגנו יחד, יוסל ברגנר ואני, תערוכה בשם הנ"ל. יוסל הציג ציורים ואני פסלים, כמחווה להגדת פסח הידועה מהמאה ה-13 – הגדת ראשי הציפורים. באחת הכתבות שדיווחו על התערוכה צילם מישהו את הצילום הזה:

לצערי אני לא זוכר מי הצלם.

בשנת 1994 ביום ההולדת של יוסל, איירתי לו את האיור הזה על פי הצילום:

האיור היה תלוי אצלו בסטודיו. בשנת 2013, כשיוסל היה בן 93, הוא הכין ציור בצבעי שמן על פי האיור שלי:

בפתיחה של התערוכה היו כמובן הוריי, והנה צילום שלהם מהפתיחה. אני מאחוריהם מלטף את בני תומר:

בקצה הימני של הצילום נראה חצי פרצוף של ניסים אלוני, שכתב את ההקדמה לקטלוג:

*

ערב היסטורי

כאשר הוצאתי את הספר הזה:

נערכה בבית ביאליק תערוכה של ציורים מתוך הספר. הנה אני עם בתי מאיה בתערוכה, וגם עם חברי יורם טהרלב ואלי עמיר:

האירוע הזה התקיים ב-4 בנובמבר 1995, וכשיצאנו מבית ביאליק שמענו שבכיכר מלכי ישראל נרצח יצחק רבין.

צילומים: דינה גונה

*

עם יוסל ברגנר בפראג

בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 ערכו ליוסל ברגנר תערוכה של ציורים שעשה לכתבי קפקא. התערוכה הוצגה באוניברסיטת קארל בפראג, שבה למד קפקא. יוסל שמח מאוד, אבל היה קצת מודאג. "איך אני אסתדר שם בפראג?" הוא שאל אותי.

ארגנתי כמה חברים, והפתענו את יוסל ואודרי, כשחיכינו להם במלון פריז בפראג. הנה הקבוצה שלנו:

והנה אנחנו אחרי שסיימנו את התלייה:

*

אוֹרי, תומר ואני באנגליה

בחודש אוגוסט 2001 הדרכתי טיול של ישראלים בסביבות לונדון. הטיול ארך שבועיים ויזמה אותו חברת הטיולים "בל קאנטו" של ידידה שלי טלי ירון. כדי להכין את הטיול, נסעתי קודם לכן עם תומר ואוֹרי בניי ובחרנו מסלול מצוין, לדעתי כמובן. בטיול פקדנו גם את "גשר כפיסי פו". הנה תומר ואורי משחקים ב"כפיסי פו":

וגם ביקרנו בכפר  Ewelme, שם בילה ג'רום ק. ג'רום את שנותיו האחרונות ושם גם נקבר:

הנה תמרור שצילמנו בכפר אנגלי:

כמה שנים מאוחר יותר הדרכתי כמה טיולים בלונדון שיועדו לישראלים שגרים בלונדון או עובדים בה. בטיול הזה השתתף גם אפרים סידון (משמאל):

*

חמישה מאיירים – תערוכה בבית אריאלה

בשנת 1981 נערכה בבית אריאלה תערוכה של חמישה מאיירים. מימין לשמאל: אבנר כץ, רותי צרפתי, אלונה פרנקל, אורה איתן ואני:

זה היה די נדיר כי היו מעט מאוד תערוכות איור בימים ההם. אפילו הודפס פוסטר במיוחד לתערוכה:

*

מירי שומרון ודנה

מירי שומרון הייתה חברה קרובה, ולצערי היא כבר לא איתנו. בשנת 1997 מירי כתבה ספר ילדים, שירת הים של דנה. גיבורת הספר דנה הייתה אחייניתה. כאן היא איתנו בצילום:

*

"דבר אחר" בעדלאידע

באחת העדלאידות שעיצבתי בה את המוצגים, בשנת 1987, באחד המוצגים נראה הרצל עם שובל בצורת מגילת העצמאות, כשמאחור מחזיק אותה דוד בן גוריון וקורא מתוכה. על המשאית של הרצל עמדנו כל חברי "דבר אחר" (מחוזקים על ידי אלונה פרנקל), לבושים בפראקים ובצילינדרים ומשחקים בקוביות.

*

חיים באר

כשיצא לאור הספר זה מה שיש:

חיים באר כתב את ההקדמה.

כאן בצילום חיים ואני, הוא עם הספר שלי ואני עם עת הזמיר שלו:

*

יוסל ואבנר

כאן בתמונה אני באיזו תערוכה עם שני חבריי הקרובים, אבנר כץ ויוסל ברגנר:

אבנר בן גילי הוא חברי מגיל 16, ואילו את יוסל המבוגר ממני ב-20 שנה הכרתי כשהייתי בן 30 בערך. הייתי מספר ליוסל על אבנר, והוא היה משיב לי בנסים אלוני… בשנים הראשונות היה קשה ליוסל לעכל את אבנר ואת העבודות שלו. במשך השנים הוא הפך ממש מעריץ של אבנר. לשמחתי הגדולה.

*

כמו כולם

בשנת 1992 העלה החאן הירושלמי את ההצגה לוקאס הפחדן או כמו כולם, מחזה של נסים אלוני.

אלדד זיו ביים את ההצגה וביקש ממני לעצב את התפאורה ואת התלבושות. כוכב ההצגה היה משה אבגי. כאן שנינו על הבמה:

*

לכל אחד מנכדיי ונכדותיי הכנתי איור ביום שהם נולדו. כאן בצילום נכדתי מיקה עם הציור שלה:

והנהאני עם מיקה, שהיום היא בת 25, בפאב האירי "מולי בלום":

*

הנה, הנה המשיח בא

בימים של המוסף הסאטירי "דבר אחר" הצטלמנו כמעט כל שבוע. הנה אני בדמותו של הרבי מלובאביץ' בזמן מלחמת המפרץ: