בעבר כתבתי הרבה על העבודה המשותפת עם בניי, תומר ואוֹרי, ולאחרונה אני מוצא את עצמי חושב על רעיונות יחד עם נכדי אריק. זה התחיל כשאריק בא אליי פעם בשבוע ללמוד איור, וכך התחלנו לחשוב יחד על רעיונות לרשומות שלי.
אז האיורים ברשומה הזאת, שעוסקת בביטויים לטינים, היא תוצאה של חשיבה משותפת של אריק נכדי ושלי.
פעם, לפני היות האינטרנט, כשרציתי למצוא משהו בלטינית או בארמית הייתי הולך לספרים של גדליה אלקושי; כשרציתי ללמוד משהו על חכמי יוון ובכלל על מילים וגלגוליהן הייתי הולך לספרים של נתן שפיגל, וכמובן גם לאברהם שטאל, שכבר כתבתי עליו הרבה; את עושר הניבים בעברית למדתי מטוביה כהן, שגם לו אני חייב תודה גדולה uלעוד עורכים וסופרים כמו יצחק לבנון ואחרים.
למרות שאני, בהכיני את הרשומות האלה, נובר הרבה באינטרנט, עדיין חלק גדול מהמידע אני שואב מהספרים שעוד עומדים אצלי על המדף (הייתם מאמינים שעדיין יש לי על המדף את כל כרכי האנציקלופדיה העברית?).
אז כשהחלטתי להעלות רשומה על ביטויים לטיניים, נעזרתי באופן טבעי בספר הזה:
למרות שיש לי גם שני ספרים באנגלית שעוסקים בלטינית, והם מצהירים במפורש שהם נועדו לכך שאחרי שתקראו אותם תוכלו להרשים את הסביבה(!)
והנה מה שמר ארלי, העורך, מציע לכם:
אחרי שיצא לאור הספר הזה שערכתי ואיירתי:
שלשמחתי הצליח ועד היום אנשים מחפשים אותו, רציתי לערוך עוד שני ספרים, אחד על ביטויים בארמית ואחד על ביטויים בלטינית.
במקום ספר העליתי בעבר הרחוק רשומה על ביטויים בארמית. הנה ביטוי אחד:
אסיא דמגן מגן שווי
פירוש: רופא בחינם שווה חינם.
ומכאן לביטויים בלטינית ולאיורים פרי מחשבותינו של אריק נכדי ושלי.
הביטוי הראשון הוא:
Duabus sellis sedere
הפירוש המילולי הוא: לשבת על שני כיסאות.
על פי אלקושי, המשפט הזה נאמר על קיקרו, בגלל עמדתו הדו-פרצופית בסכסוך בין קיסר לפומפיוס. לכן יש לביטוי משמעות שלילית, כמובן.
אנחנו בחרנו במקרה הזה להתייחס רק לסיטואציה ולתת לה וריאציות שונות:
גם בעברית יש כמה ביטויים שיש להם משמעות דומה. למשל: "לאחוז את החבל בשני קצותיו" או אפילו "לרקוד על שתי חתונות".
הביטוי הבא מוכר מאוד:
Homo Homini lupus
אדם לאדם זאב.
כאן פשוט השתמשתי באיור שעשיתי בשנות ה-80 לכתבה בעיתון "ידיעות אחרונות".
לצערי שכחתי על מה הייתה הכתבה ומי כתב אותה, אבל מה שאני זוכר מהתקופה שעבדתי ב"ידיעות אחרונות" הולך יפה עם הביטוי והאיור.
וכעת לביטוי הבא:
In silvam non ligna feras
ליער אל תביא עצים.
יש לביטוי הזה המון וריאציות – "להביא קרח לאסקימוסים" או בעברית צחה: "תבן לעפריים אתה מכניס?" ויש אפילו באיזה מקום "דגים לעכו?" ואפשר להוסיף גם: "להביא טיפשים לממשלה".
הנה שני איורים:
אגב, זה אחד המקרים שהביטוי ידוע מאוד ולא תמיד משתמשים בו ברוח המקור, שהוא נאמר כלפי אדם שמשמיע דברים ידועים לכול.
גם הביטי הבא מוכר מאוד:
In vino veritas
שאנחנו בעברית מכירים אותו: "נכנס יין – יצא סוד".
אני אוהב את ההבדל, כלומר מה שבלטינית זאת "האמת", בעברית זה "סוד".
אחת האמרות היפות בעברית היא: "יין נכתב ב-70 וגם סוד ב-70".
באיורים שבחרנו, ההתייחסות היא בעיקר למשפט העברי ולמילה "סוד" ולא ל"אמת" של הלטינית:
והנה גם התייחסות לא רק ל"סוד", אלא גם ל"נכנס" ול"יצא":
ואת הביטוי הבא אומרים למישהו שחייב כסף ובמקום לתת כסף הוא מסביר במילים רבות למה הוא לא משלם:
Dicta non sonant
פירוש מילולי: מילים אינן מצלצלות.
בפירוש של אלקושי נכתב: "אין כל ערך לדיבוריו של אדם מחוסר אמצעים".
אני מודה שאני לא ממש מסכים איתו להכללה הזאת, זה אפילו מקומם אותי.
הנה כאן השתמשנו אריק ואני במילים של הביטוי:
גם עם המשפט הבא יש לי בעיה, אבל מי אני שאתווכח עם קיקרו.
מדובר ב: Fabellae aniles
והפירוש המילולי הוא: מעשיות של זקנות.
והכוונה כמובן לדברי הבאי.
היום, כשאני עצמי זקן ויש לי ידידות רבות בגילי, אני מוצא את האמרה די טיפשית. לכן ניסיתי באיור לעסוק בזקנות ובשטויות אבל בלי לפגוע בזקנות.
והנה יש לכם משפט שאותו תוכלו לצעוק מול הטלוויזיה בכל פעם שיושבים שם פאנל של "מומחים":
Crambe repetita
הפירוש המילולי הוא: שוב ושוב כרוב.
זה נאמר על דברים משעממים ולעוסים שחוזרים על עצמם, על עצמם, על עצמם, על עצמם, על עצמם, על עצמם, על עצמם, על עצמם, על עצמם…
את המקור אמר יובנָלִיס על המורים: "שוב ושוב כרוב ממית את המורים המסכנים…"
אגב, מה שאומר באיור מישהו מאחורי הקלעים זה:
Acta est fabula
שהוא משפט ידוע: "נגמרה ההצגה", מה שנקרא: "די, גמרנו" או כמו שהאיטלקים אומרים: "finita la commedia".
מעניין שהרומאים דוברי הלטינית היו בטוחים שהמתכון לאהבה טובה שמחזיקה מעמד הוא מריבות.
וזה בגלל שיש להם ביטוי כזה:
Cogas amantem irasci, amare si vellis
דהיינו: אלצי את אוהבך לכעוס אם רצונך באהבה.
אז הנה האיור שאריק ואני עשינו:
אבל כשאמרתי שהם היו בטוחים שזה המתכון, זה בגלל שפרט למשפט החכם הזה היו להם עוד שישה ביטויים דומים.
לא מאמינם? הנה:
ריב בין אוהבים מחדש אהבה – Amatium irae amoris integration est
לאחר ריב נכפלת האהבה בין האוהבים – Bia tanto amici sunt inter se quam prius
פירוד לבבות מגביר את אחדות הלבבות – Discordia fit carior concordia
לאחר ריב גדול גוברת הידידות – Ex lite multa gratia fit formosior
האהבה לא תאריך ימים אם תשימו קץ למריבות – Non bene, sit ollas proelia, durat amor
ואפילו זה:
אחרי העננים – השמש – Post nubile Phoebus
אז אם יש כל כך הרבה משפטים, נחוץ גם עוד איור. אומנם הוא קצת צפוי ואולי בנאלי, אבל לא יכולתי להתאפק:
באחת הרשומות שבה כתבתי על ספר הבדיחה והחידוד של דרויאנוב, בדקתי את היחס של הבדיחה היהודית לנשים והגעתי לתוצאות עגומות.
גם אצל הרומאים, מי שאמר או כתב את הביטויים הלטיניים היו כנראה גברים, ולדוגמה הביטוי הבא:
Aut amat aut odit mulier; nihil est tertium
שפירושו: אישה – או אוהבת או שונאת, אפשרות שלישית אין.
הנה האיור:
השאלה האם הייתי צריך לאייר את אותה אישה או שתיים שונות. מה דעתכם?
גם עבור הביטוי הבא בחרתי באיור שכבר עשיתי בעבר:
Medice, cura te ipsum!
רופא, רפא את עצמך.
הנה האיור:
ברשומה על הארמית יש ביטוי כזה: אסיא אסי חיגרתך (רופא, רפא את פגמיך).
ואסיים בביטוי שמתאים למה שקורה היום:
לחזיר נחוצה ביצה – Amica luto sus
דהיינו, הנוכלים והמושחתים זקוקים לסביבה שמתאימה להם.
–
*היוצר משבח את היצירה – קצת דומה ל"אין הנחתום מעיד על עיסתו" העברי, כאשר הביטוי הלטיני מתאר מצב ואילו העברי מזהיר מפניו.
מקסים, אם כי נראה לי שאת רוב הביטויים לא אזכור…
ובאיור של האישה האוהבת והשונאת אני בדעה שהיית צריך לאייר אותה אישה