הומור ישראלי באנגלית

בתמונה אני ביחד עם בן דודי אריק בסטודיו המשותף שלנו קרמן/קרמן, שהיה פעיל בשנות השבעים:

בשנת 1974 פנו אלינו מהוצאת סדן לאייר ספר שבו קובצו קטעי הומור ישראליים שתורגמו לאנגלית:

נדמה לי שהספר ראה אור גם בגרמנית, אני לא בטוח. בספרייה שלי קיים הספר באנגלית.

היום הוצאת "סדן" שעדיין נמצאת באותה כתובת, מוציאה לאור בעיקר ספרים מקצועיים ומתמחה בספרי משפט.

איני יודע של מי היה הרעיון להוציא ספר של הומור ישראלי באנגלית, אבל העורך היה ישי אפק, שלצערי אין לי עליו פרטים.

העורך, ואולי גם המו"ל דוד סדן, בחרו 25 סיפורים הומוריסטיים של עשרה מחברים ישראלים ונזהרו לא להכניס סטיריקנים שנויים במחלוקת…

את התרגומים עשו: דב אנקונה, יוחנן גולדמן, יהודה הנגבי, לואיס ויליאמס ויגאל שיינקמן.

זה עמוד הפתיחה של הספר:

כאן בחרתי להציג רק את האיורים מהספר. זאת הזדמנות מבחינתי לבדוק האם האיורים האלה עומדים בפני עצמם גם ללא הטקסטים. צירפתי להם את כותרת הסיפור ולרוב כתבתי גם את הכותרת בעברית, אם כי ייתכן שהתרגום שלי לא זהה לשם המקורי של הסיפור.

ולפני האיורים הנה ה"פורזץ" (בטנת הספר):

הסיפור הראשון בספר הוא של אפרים קישון. הנה שם הסיפור והאיור שלי:

אני מניח שזה לקוח משלושת הקופים וזה משהו כמו לא רואים רוע.

הקטע השני היה מאוד ידוע בזמנו, קטע של דן בן-אמוץ. נדמה לי שהוא סיפר אותו בתכנית שלושה בסירה אחת – "איך להרוג בדיחה". דן סיפר את הבדיחה הבאה:

בהמשך הוא ממחיש איך הורגים את הבדיחה בצורות שונות. איירתי לזה דמויות אנושיות של ציפורים בין הגרסאות השונות של הבדיחה:

לרשימה הבאה – של עמוס קינן, שבעברית נקראה משהו כמו כולם – היו שני עמודים כאלה:

הרשימה הבאה היא של אדם ברוך. לאדם ברוך איירתי באופן קבוע לכל המדורים שלו ב"ידיעות אחרונות". אין לי מושג מאיפה הם לקחו את הסיפור הזה, שבעברית כנראה נקרא אני מסיר את הכובע.

הנה האיור:

הסיפור הבא הוא של יעקב רוטבליט, שנה טובה:

הסיפור הבא הוא של דני רווה:

אני לא זוכר מה השם בעברית, אבל הנושא היה שידוכים. הנה האיור המרכזי:

הסיפור הבא, אני מניח שבעברית היה שמו המכשף מיפו, הוא של מנחם תלמי:

למרות שתלמי הוא מספר מצוין, אני לא הייתי בוחר בו בין עשרת כותבי ההומור. אבל כאמור אני רק איירתי, ודווקא את האיור המרכזי, שהשתרע על כפולה, אני מאוד אוהב:

הסיפור הבא הוא של דן בן-אמוץ. סוכן הביטוח הוא מונולוג די צפוי שבו מסביר הסוכן כמה כדאי להיות מעורב באסונות. גם האיור די צפוי:

הסיפור הבא הוא פוקר יהודי, אחד הסיפורים הכי ידועים של אפרים קישון. זה הציור שלי:

נדמה לי שלסיפור הזה עשיתי איורים אחרים במקום אחר. לא זוכר איפה…

למרות שיעקב (יענק'לה רוטבליט היה כותב קבוע ב"דבר אחר" (אם כי בשם בדוי "אבו אל בנאת הירושלמי") זאת הייתה הזדמנות נדירה לאייר לו. מעולם גם לא פגשתי אותו. הרעיון הוא סביב סטארט אפ (המושג הזה עוד לא היה) של ריצ'רץ' הפוך:

הסיפור הבא הוא של אליהו סלפטר. אני מודה שזה השם היחיד מהנבחרים בספר שלא הכרתי. אני מניח שהשם בעברית הוא משהו כמו המכנסיים האופנתיים של האני:

עוד סיפור של אפרים קישון שנדמה לי שבעברית נקרא מטבע קשה, סיפור קלאסי על טובה קטנה שגוררת אחריה שרשרת של תודות. הנה האיור שלי:

הנה עוד איור לסיפור של דן בן-אמוץ:

מישהו זוכר את השם בעברית? אולי משהו כמו בגידה?

האיור הבא הוא לרשימה האיש הקטן של אדם ברוך:

הרשימה הבאה היא של אפרים קישון:

אני מניח שהשם בעברית היה משהו כמו אל תחוס עליי, דקור אותי. זאת לא הפעם הראשונה שסטיריקן מתאר איך הפוליטיקאים ואנשי הציבור שהוא מתקיף דווקא מודים לו – מה שנקרא "העיקר שאתה מאיית נכון את שמי".

הכותב הבא קצת נשכח. שמו אמנון ז'אקוב, שהלך לעולמו בשנת 2014. הוא היה מתמטיקאי, מחזאי והומוריסט, שבני גילי הכירו כשהשתתף בחבורת "שלושה בסירה אחת", תוכנית הרדיו שהיום כבר זכתה בתואר "מיתולוגית". הנה האיור:

לפני מותו היה לי קשר טלפוני איתו והוא ביקש שאאייר לו ספר שכנראה לא הספיק להוציא לאור.

אכן, כבר אז השם מותו של ההומור לא הפתיע איש.

האיור הבא הוא לרשימה של יעקב רוטבליט בשם סקופ:

יש בספר כמה רשימות שעוסקות בעבודתו של העיתונאי והסטיריקן.

הרשימה הבאה היא של מנחם תלמי. אני לא בטוח איך זה היה בעברית, אולי משהו כמו זכאים למשעי. הרשימה היא מעין מונולוג של פושע שטוען לחפותו:

האיורים לרשימה הבאה שונים מבחינת הסגנון והטכניקה משאר האיורים בספר, והסיבה פשוטה: את האיורים האלה איירתי כמה חודשים קודם, כשהרשימה הפגישות שלי עם המלכה אליזבת השנייה, פרי עטו של אהרן מגד, התפרסמה ב"ידיעות אחרונות".

אני זוכר שכאשר הרשימה עלתה בעיתון (נדמה לי שבשני חלקים), אהרן צלצל אליי להודות לי. אולם הפגישה האחרונה שלי איתו לא הייתה נחמדה. זה היה בזמן שהייתי חבר מערכת "דבר אחר" ואהרן פגש אותי ברחוב בן יהודה והפליא בי את זעמו…

עמוס קינן, אמן הקיצור הסאטירי, כתב את הרשימה הבאה, נקמה, ובגלל הקיצור אני מביא כאן באופן יוצא דופן את התוכן: עמוס מספר לחבר על כל הפגמים שנמצאו בקניות האחרונות שלו: סנדלים שנקרעים, גפרורים שלא נדלקו ועוד ועוד… החבר שואל: "ואיך שילמת?" ועמוס עונה: "בלירות ישראליות" (אז המטבע היה "לירה" ולא שקל). והחבר אמר: "זאת הנקמה שלך".

הנה האיור:

הרשימה הבאה היא מפגש מקרי של יעקב רוטבליט, האיש שכתב את שיר לשלום, למי שלא זוכר:

והרשימה האחרונה בספר היא של אפרים קישון, משהו כמו יחדיו:

אני מניח שכאן האיור ממש הביא את רוח הנושא.

***