לפני כחמש שנים, כשביקרתי במוזיאון הקריקטורות בלונדון, הייתה שם תערוכה שנקראה
The Inking Woman, שלוותה על ידי הקטלוג הזה:
התערוכה ניסתה להוכיח, שבניגוד לתפיסה הרווחת שכמעט אין נשים שמציירות קריקטורות, יש בבריטניה מסורת של 250 שנה של נשים שמציירות קריקטורות, מסורת שתחילתה במרי דארלי (1756–1779) והמשכה במרי דובל. לצורך זה הביא המוזיאון מהגורן ומהיקב יוצרות שהמשותף להן הוא ההומור החזותי, למרות שרבות מהן הן מאיירות שרק מדי פעם עשו משהו שמזכיר קריקטורות, וכמובן אין-ספור יוצרות של קומיקס ושל רומנים גרפיים, ורק מעטות היו כאלה שמפרסמות קריקטורות באופן סדיר.
כאן בחרתי להביא הפעם 18 קריקטוריסטיות מתוך למעלה ממאה שהוצגו בתערוכה. כתבתי כמה מילים על כל אחת, ולא תרגמתי את הטקסטים שמלווים את הקריקטורות.
המטרה שלי היא לאפשר לכם לבדוק בעצמכם אם יש משהו בהומור החזותי של נשים שמייחד נשים, כלומר שונה מזה של גברים.
אין שום סדר כרונולוגי או אחר ברשימת 18 היוצרות.
קארול אדלם, קריקטוריסטית בת זמננו, פרופסור למדעי החברה בבית הספר לאמנות בנוטינגהם:
סאלי ארטס, קריקטוריסטית ותיקה, חברה מייסדת במועדון הקריקטוריסטים של בריטניה. בעבר כיהנה כסגנית הנשיא של המועדון. בוגרת בית הספר לאמנות סט. מרטינס:
רוז אסקווית, סופרת, מאיירת וקריקטוריסטית. כתבה יותר מ-60 ספרים לצעירים, בעיקר לבני נוער. אסקווית היא גם עיתונאית, מעצבת גרפית, צלמת ומבקרת תיאטרון:
רייצ'ל בול, אמנית ילידת 1964 שעוסקת בעיקר בקומיקס ומעלה באתר שלה פרקים מהרומן הגרפי שלה האישה המתנפחת:
מרגרט בלסקי (1989-1919) הוכשרה בבית ספר לאמנות בבורנמות, ואז למדה ב"רויאל קולג' אוף ארטס" בלונדון. נשואה לאמן הצ'כי פרנטה בלסקי. ב-1951 התחילה לעבוד ב"דיילי הרלד" והייתה האישה הראשונה באנגליה שהקריקטורות שלה פורסמו מדי יום בעמוד הראשון שלו. כשרופרט מרדוק קנה את ה"דיילי הרלד" והפך אותו ל-SUN, היא סירבה לעבוד עבורו. בלסקי הייתה גם מאיירת ספרי ילדים:
ג'מה קורל למדה בבית ספר לאמנות בנוריץ' וסיימה ב-2006 בהצטיינות. היא נחשבת מאיירת קומיקס שעוסקת בעיקר בחרדות אישיות ומספרת שכבר בילדותה התחילה לצייר "סיפורים קטנים" כהסחת דעת מהחרדות:
ויקטוריה דווידסון (1999-1915) נולדה במינכן בשם לילי אורסולה ברברה קומיכאו. למדה בברלין ובגיל 20 עברה לאנגליה, שם התפרסמה מאוד וחתמה בשם ויקטוריה. קריקטורות שלה פורסמו בעיקר במגזינים ליליפוט ופיקצ'ר פוסט. הקו שלה חופשי מאוד:
ווליס איטס מספרת שכילדה לא היה לה איפה לשחק וגם לא היו לה אחים, והיא בילתה בציורים של דמויות מספרים שאהבה. בשנת 1999 נרשמה לרויאל קולג' לעשות תואר שני באנימציה. היא מתארת חיים די קשים, כולל שהיתה קורבן לפשע אלים. רק בגיל 40 התחילה קריירה של ציירת קומיקס ויוצרת רומנים גרפיים:
חנה איטון עבדה בכל מיני פרנסות – מגישה בבר, מורה, סייעת ומטפלת. היא נולדה בלונדון וגרה בברייטון. גם היא נחשבת בעיקר לסופרת ומאיירת של רומנים גרפיים:
אן פיש (1964-1890), קריקטוריסטית ומאיירת, מהחלוצות בתחום הזה. נולדה בבריסטול ובגיל צעיר עברה ללונדון. הקריירה שלה כמאיירת התחילה כשאיירה ספר של סטיבן ליקוק, ואז פרסמה כמעט בכל כתבי העת ההומוריסטים כולל ה"פאנץ'". פיש נחשבת בצדק לפורצת דרך, והיו שהשוו אותה לאוברי בירדסלי, וזה בעיקר בגלל הקו הנקי והמשחק עם השטחים השחורים. אבל לפיש היה הומור נפלא, מה שממש לא היה לבירדסלי המצוין:
ג'קי פלמינג, ציירת קומיקס וסופרת, פעילה בתנועה הפמיניסטית. למדה בבית הספר לאמנות בצ'לסי. היא פרסמה כמה רומנים גרפיים והידוע בהם הוא הצרה עם נשים – ספר אירוני על הדעות הקדומות שיש לגברים על נשים:
גריזלדה הולדרנס נולדה בזימבאבואה בשנת 1953. ב-1972 הגיעה לאנגליה ללמוד ציור. בהתחלה למדה בבריסטול ואחר כך ב"סנטרל סקול" בלונדון. היא מספרת שכשהייתה צעירה התכוונה להיות פסלת, אבל המגע עם הנייר וגירי הפסטל כבש אותה:
אוטילי היינסוורת, קריקטוריסטית מוכרת ומוערכת. גדלה בפנימייה באוקספורד ואחר כך למדה בטריניטי קולג' בדבלין. היה לה עמוד ב"פאנץ'" בשנות ה-80. תקופה ארוכה חיה באירלנד ואפילו יזמה וניהלה שם פסטיבל בין-לאומי לשירה. כיום גרה בדורסט וממשיכה לפרסם קריקטורות ב"איבניניג סטנדרד":
ניקולה ג'נינגס החלה את חייה האמנותיים כמעצבת תיאטרון ואופרה, ורק ב-1978 התחילה לפרסם קריקטורות ב"לונדון דיילי ניוז". מאז עבדה ברוב העיתונים החשובים באנגליה. היא מתמחה בפורטרטים ברוחו של דייוויד לין, והיה לה גם טור קריקטורי בערוץ BBC2:
קתרין לאם, קריקטוריסטית, סופרת ומאיירת. למדה ספרות אנגלית באוקספורד. עוד כשהייתה סטודנטית פרסמה קריקטורות ב"פרייבט איי", כתבה ואיירה ספרים רבים. חיה בדורסט עם ששת ילדיה וחמישה חתולים:
מגי לינג עבדה כמעצבת אופנה, מאיירת וקופירייטרית ואז גילתה שעולם האופנה לא מתאים לה. אחר כך עבדה ביחידה למחלות זיהומיות בבית חולים בלונדון.
החל מ-1979 לינג עובדת כעצמאית – מאיירת וכותבת ספרי ילדים.
והאחרונה להיום היא סו מקארטני סנייפ. היא נולדה בטנזניה, גדלה באוסטרליה וכיום חיה ומציירת בלונדון. רוב האיורים שלה מבטאים את הסצנה החברתית האנגלית. במשך 14 שנה פרסמה את הטור סטריאוטיפים חברתיים במגזין של ה"טלגרף", שקובצו בתשעה ספרים:
*
אני מודה שאין לי מסקנה חד משמעית על ההבדל בין גברים לנשים שעוסקים בהומור חזותי, מלבד העובדה שנשים מטפלות הרבה בהווי הנשים ובמצב הנשים. האמת היא שגם גברים עושים את זה, ורק בגלל שהעולם הוא עדיין ברובו "גברי", נוצר הרושם שהגברים לא מטפלים בנושאים "גבריים".
את היוצרת הנפלאה, פוזי סימונדס, לא כללתי כאן, מאחר שבעבר הקדשתי לה רשומה מיוחדת.
תודה על הסבלנות.
***
