הרשומה מוקדשת לנאוה כורש, שאוהבת את חֲוַרְוַר.
ביאליק, שאמר וכתב את דעתו על כל יוצר בימיו, ובעבר הקדשתי רשומה לנושא זה, כתב את הדברים הבאים על זלמן שניאור:

בגיל 16 הגיע שניאור משקלוב לאודסה. הוא הסתובב בין אנשי הספרות העברית, ומחלק להם פתקים שעליהם נכתב:
יש לי הכבוד להציע את עצמי כמשורר צעיר אשר כישרונו מתחיל להתפתח.
ביאליק קירב אותו אליו וראה בו כמעט בן, למרות החרוזים האלה שכתב עליו שניאור:
ביאליק שלנו הוא משורר וסוחר
אומתו הדוויה בשירו יעורר
ופחמי אבן הוא קונה ומוכר.
היזהר ר' ביאליק, הסוחר המשורר!
לבל פחמיך בשירתך תמירה
לבל תשיר בפחם ותסחר בשירה.
עוד לפני המילים האלו, שנלקחו מספרו של עובדיה טוביה, אמר ביאליק על שניאור דברים שנשמעים קצת אחרת:

אחזור כאן שוב על המלצתי לקרוא את אנשי שקלוב ופנדרי הגיבור; ורק כדי להזכיר, הנה איור משם:

שניאור נולד בשקלוב בבלארוס וחי בין השנים 1886-1959.

"מגיל תשע התחלתי לכתוב", הוא מספר. בגיל 12 עבר לאודסה, שם אומץ על ידי ביאליק שלימד אותו תנ"ך. משם עבר לוורשה, שם פרסם את השירים הראשונים שלו כאשר עבד בהוצאת "תושיה". בתקופת מלחמת העולם הראשונה נתקע בברלין והיה עצור שם, שכן היה אזרח רוסי. הוא ניצל את השהייה ולמד רפואה.
בשונה מרוב סופרי האידיש והעברית הוא הרבה לנסוע בעולם. משנת 1924 ועד 1941 חי בפריז, וכשהעיר נכבשה על ידי הנאצים הם השמידו חלק גדול מכתבי היד שלו. משם הוא עבר לארצות הברית וב-1951 עלה לארץ וחי כאן שמונה שנים עד מותו.
שניאור הרבה לכתוב לילדים, גם באידיש וגם בעברית.
בשנת 1953 ראה אור בהוצאת עם עובד ספר השירים לילדי ישראל, בו נאספו שירים שכתב בצרפת ובארצות הברית וגם בארץ.
הנה השיר הראשון בספר, שהוא מעין הקדמה:

וזה האיור של נחום גוטמן לשיר. גוטמן אייר את הספר באיורים בשחור לבן ובכמה איורי צבע:

הנה איור שהכנתי במיוחד לרשומה הזאת, שמתייחס לשיר הפתיחה:

למרות שאת הכתיבה שלו למבוגרים בעברית יכול קורא ממוצע לקרוא בלי קושי, הסיכוי שאיזה ילד יקרא היום את שיריו לילדים הוא קטן. זה המחיר שאנחנו משלמים על ההשתנות המהירה של השפה העברית, מה גם שהחרוזים כפופים לעברית האשכנזית.
הנה למשל שני הבתים הראשונים מהשיר משפחה:

וכמובן גם הנושאים.
בשיר שנקרא השטן, מדובר על יוסף הפחדן שפגש את "השטן". הנה שלושת הבתים האחרונים:

והציור של נחום גוטמן:

בעצם רק מהציור אפשר להבין – כלומר מי מבינינו שעוד זוכר את מרי פופינס – שמדובר במנקה ארובות.
הנה איורי הצבע של נחום גוטמן מהספר.
זה לשיר הצייד והאווזה:

זה לשיר חלומות:

זה לשיר הכפירה מרת מירה, הכפיר משניר ובנם גור-אריה:

זה לשיר לייבלי מספר:

וזה לשיר כלי זמר:

וכעת לשיר חֲוַרְוַר.
אני מניח שהוא נכתב עוד בארצות הברית ויש להניח שכוונתו הייתה לדבר על האפליה של השחורים. בשיר העכבר השונה הוא דווקא לבן.
כל כך הרבה סיפורים וספרים נכתבו מאז לילדים בנושא של היחס לשונה. אזכיר כאן רק את מעלה קרחות של אפרים סידון:

אבל שניאור הקדים את כולם.
אני מביא כאן את כל השיר, ובראש האיור של נחום גוטמן מתוך הספר וגם בסיום איור של גוטמן.
את איורי הצבע בגוף השיר עשיתי במיוחד לרשומה הזאת.













ולסיום הנה שני שירים לילדים שבהם הגיבור הוא כדור. האחד של ביאליק:

והשני של שניאור. גוטמן צייר כפשוטו את הליצן שבכדור.

לשניאור היו שני ילדים, אלי אלקסיס שניאור, שהיה נוירוכימאי וביופיזיקאי,
ורנה רבקה, שהתפרסמה כרקדנית הפלמנקו לורה טולדו.







שנה טובה!
לטעמי השירים לא עמדו במבחן הזמן, אבל האיורים כן 🙂
נפלא!
שתהיה שנה טובה!
דומני שנשמט השיר האחרון.