שלושים ושתיים שנים לשלושים שנים דודאים

למרות שציירתי למעלה מ-500 ספרים, מי שמכירים אותי כמאייר שואלים אותי בעיקר על והילד הזה הוא אני ועל האריה שאהב תות.

אני אמנם אוהב את שני הספרים האלה וכמובן שמח בהצלחה הענקית שלהם, אבל איכות לא קשורה אצלי בהצלחה, ויש ספרים רבים שנחלו כישלון מו"לי וכמעט שלא זכו שיקנו אותם, אבל בעיני נחשבים לחשובים ומעניינים מנקודת המבט של המאייר.

הספר הזה למשל הוא בזה:

את הדודאים הכרתי כשהם היו סתם בני וישראל והיו אוכלים ב"ענת", המסעדה שהייתה מספיק זולה שאנחנו תלמידי בצלאל (אז נקראנו תלמידים ולא סטודנטים) יכולנו להרשות לעצמנו לאכול שם.

לקח לי זמן לדעת ש"הדודאים", שאת השירים שלהם היו משמיעים ברדיו ונחשבו למצליחים, הם בני וישראל.

לאחר 30 שנה, בשנת 1987, כשהצמד הזה היה שם דבר בזמר הישראלי, הצעתי לאהד זמורה מהוצאת זמורה ביתן מודן להוציא אלבום עם השירים שלהם.

אהד אהב את הרעיון, למרות שכבר אז הרגשתי שהוא לא רואה בספר הזה סיכוי כלכלי.

הסיבה שיש לי יחס מיוחד לספר הזה היא שהאיורים שהכנתי לא היה בהם שום קו מנחה או אחידות סגנונית. היו שם איורים שעשיתי 20 שנה קודם לכן, ללא שום קשר לשירים, למשל זה, שבספר צורף לשיר סימן שאתה צעיר:

או לקולאז' הזה שעשיתי מכמה חיתוכי עץ שנעשו עוד בשנות ה-60 והתאמתי אותו לשיר במסילה לבאר שבע:

או חיבור של שתי עבודות מהארכיון לשיר דרך הטבק:

גם האיור הזה, לשיר לילה טוב של דרורה חבקין היה בעצם משהו מארכיון השרבוטים שלי:

באותה תקופה עבדה איתי עטרה אופק, שבין השאר היא רשמת מחוננת, וביקשתי ממנה להכין פורטרטים של בני וישראל:

ומהבת של עטרה, שהייתה אז בת 6, ביקשתי שתצבע לי את האיור הזה, גם הוא לשיר לילה טוב:

הצביעה הזאת מעוררת בי קנאה גם היום.

היו שם רישומים שעשיתי בחדר המתנה לרופא שיניים לשיר הבחורים כבר עייפים:

וגם באיירבראש, כלי שהרביתי להשתמש בו אז:

וכשמדובר בשתייה, לשיר טים פיניגאן השתמשתי בקולאז' רישומים ממגירת הקשקושים:

לשיר רודי מקורלי היו שני איורים. אחד עשיתי באיירבראש:

והשני היה דף שבו הייתי עושה בלונדון ניסיונות בצבעים חדשים שהייתי קונה שם:

באיור הזה נראה למטה מימין חברי אהרן שמי שהיה איתי אז:

באיור לשיר אשכולית השתמשתי בנייר מילימטרי. מאוד אהבתי אז את הניירות האלה.

היו איורים משעשעים עם גוון סוריאליסטי כמו זה לשיר הקיץ איבד מכנסיו:

איורים דרמטיים כמו ההדפס הזה לשיר קרב הראל:

איורי אווירה כמו זה לשיר לזו אשר אינה של דליה רביקוביץ:

או האיור הטיפשי הזה לשיר טיול לילי:

כנראה שאני לא כל כך טוב באיורי אווירה…

גם האיור לשיר התן:

נראה כמו של תלמיד תיכון שיהיה בעתיד רואה חשבון מצליח.

לשיר ויבן עוזיהו מגדלים בירושלים הוספתי כמה מגדלים לצילום משרדי של העיר:

איפה שהיה נחוץ פאתוס ציוני, עשיתי את זה:

זה היה לשיר שדמתי.

וכשהיה משהו עם גוון נוסטלגי, כמו אבינועם בחור כארז עשיתי איור כזה:

האיור הכי גרוע בספר שעליו אני מדלג כשאני מדפדף בספר היה לשיר הבלדה על השיער הארוך והשיער הקצר של יהודה עמיחי.

אנחנו מדברים על שנת 1987. האיור במחשב היה בחיתוליו, ואני, בעזרת חברים, עשיתי בספר הזה גם כמה איורים במחשב. הנה שניים כאלה. אחד לשיר בדרך אל האור:

וגם זה, לשיר באידיש הוי דארטן:

וזה מה שיצא אז במחשב לשיר החליל של לאה גולדברג:

וכדי לסיים במשהו שאני אוהב, הנה האיור לשיר בוטנים של ז'אק ברל:

אז כן, זה היה כישלון מסחרי. אבל דווקא לאחרונה פונים אלי אנשים שמחפשים את הספר הזה. אולי בכל זאת כדאי להוציא אותו שוב.