שון טאן המאייר הנפלא, ומשהו על דפי סקיצות

את הרשומה הבאה אקדיש לוויליאם בלייק. היא תתבסס על ספר הסקיצות שלו שנמצא בספריה הבריטית.

והפעם: ציירים ומאיירים רבים מחזיקים ב"ספר סקיצות", והרשומה הזאת תוקדש בעיקר לספר הסקיצות של אחד מגדולי המאיירים בני דורנו – שון טאן.

בסוף הרשומה אביא כמה איורים משלושה ספרי ילדים של שון טאן, שבעיני הם מספרי הילדים היפים ביותר שיצאו לאור אי פעם.

אבל אפתח בספר הזה:

ועוד לפני כן כמה מילים על האיש עצמו:

שון טאן נולד ב 1974 באוסטרליה, שם הוא חי ופועל כצייר, מאייר, סופר וקולנוען.

בשנת 2011 הוא זכה באוסקר על סרט האנימציה – The Lost Thing, ועל ספריו, ובעיקר על ספרי הילדים, הוא זכה כמעט בכל פרס אפשרי.

הספר Bird King הוא אוסף של סקיצות, שחלקן הן רישומי הכנה לאיורים או לסרטים שלו, וחלקן שרבוטים בעלמא.

בהקדמה לספר כותב טאן:

אני בדרך כלל זהיר כשאני משתמש במילה "השראה" כשאני מציג את העבודות שלי. זה נשמע כאילו שאיזו קרן של שמש מהשמים נספגת על ידי אדם פסיבי שנהנה מרגע מיוחד שבו הוא מסוגל לקלוט דברים. יכול להיות שלפעמים זה כך, מדובר בפעמים הנדירות כשצץ במוחי רעיון ללא שום סיבה, אבל המציאות היא הרבה יותר פרוזאית. אני בוהה בדף ריק ולא יכול לחשוב על שום דבר מקורי. אני מרגיש לגמרי חסר השראה. זו ה"מחלה" הידועה – המחסום האמנותי, ובמצבים כאלה יש רק דבר אחד לעשות – להתחיל לצייר.

טאן מוסיף ומספר שפול קליי מכנה את הפעילות הפשוטה הזאת "לקחת את הקו לטייל." "וזה", אומר טאן, "בדיוק מה שאני עושה. אני מרשה לעיפרון לשוטט במחברת הציור ומקווה למצוא בדרך משהו מעניין."

טאן גם מביא עוד מטאפורה של קליי –האמן כעץ – כלומר משהו ששולח שורשים לתוך מה שהוא מכנה "קומפוסט עשיר של ניסיון, דברים שראה, חווה, חלם ושמע, ומהם הוא מייצר דברים נוספים. לפיכך מלאכת היצירה היא לא "יש מאין", אלא שינוי והרכבה מחדש של המציאות. ולכן אנחנו האמנים," טאן אומר, "צריכים לדאוג לכך שהאדמה, או ה"קומפוסט" הזה כפי שמכנה אותה קליי, תהיה עשירה ומדושנת. ואז כשהעיפרון יצא לטיול יהיה לו ממה לשאוב."

חלק מהקומפוסט הזה, שלא תמיד מגיע ליצירה הגמורה, נשאר במחברות, בדפים ובספרי הסקיצות, ובמקרים רבים מעלה את ההרהור: "למה היצירה הגמורה לא טובה כמו הסקיצה?"

הנה כמה דפים מהספר הזה:

פעם ביריד של קומיקס בתל אביב רכשתי חוברת מצייר מוכשר שמכנה את עצמו "רותם מקרית גת" אני מאוד אוהב את הדפים שלו וזאת הזדמנות טובה להציג אותו:

לפני שנים אחדות העניקו בפסטיבל הקומיקס הקריקטורה והאנימציה תואר יקיר למאייר המחונן נועם נדב. לרגל האירוע יצא לאור ספר הסקיצות שלו:

הנה שני עמודים מתוכו:

פעם ברשומה שלי על שרבוטים כתבתי את הדברים הבאים:

"לפעמים בגלל סיבות שונות, בעיקר כדי לספק את מי שמשלם לו, מוציא המאייר (דהיינו אני) איורים מלאכותיים שנראו כאילו צוירו על ידי אדריכל נוף או מכונת גילוח.

עד סוף ימיו ישנא המאייר את האיורים האלה שבהם השקיע כסף רב, המון זמן ומחשבה מיותרת.

התרגילים שהמאייר המנוסה ינקוט בהם כדי להחזיר לעצמו את האמון בעצמו, ולהיווכח שעדיין אין לו בריחת ספונטאניות, מכונים שרבוטים או קשקושים או כל שם שמעיד על עצמו שהוא חסר חשיבות ושאין שום סיכוי שמישהו ישלם לו על זה. לפעמים נעשית האילוסתרפיה הזאת בשעה שהמאייר משוחח בטלפון או עסוק בהאזנה למוזיקה או אפילו כשהוא יושב בישיבה שעתידה לקבוע את גורלו, או לפחות את גורל הספר הבא. היצירות שיוצאות מתחת ידיו ברגעים אלו יש ברוחן להחזיר למאייר חלק מהאמון בעצמו וביכולותיו, ולו לזמן קצר, שכן כמו תרופות אחרות אסור להגזים בהן מחשש שהגוף יתרגל, או במקרה שלנו יחזור להרגליו הרעים וידחק את הספונטאניות למרתפים האפלים של המוח."

כפי שנוכחתם, גם אני כמו טאן, מושפע מפול קליי.

והנה כמה דפים מפנקסי הסקיצות שלי:

וכעת אני מגיע לשני ספרי הילדים הנפלאים של שון טאן.

הראשון הוא העץ האדום:

הוא יצא לאור בשנת 2001, כשטאן היה בן 27.

הספר המרגש הזה מתאר את אחד הימים שבהם אתה קם בלי לרצות כלום, ובלי לצפות לכלום.

והנה עוד ארבעה איורים מהספר הזה:

אל תדאגו, בסוף יש תקווה…

והספר השני הוא חוקי הקיץ שראה אור בשנת 2014:

"אף פעם אל תאחרו למצעד"

"אף פעם אל תשכחו את הסיסמה"

"אף פעם אל תהרסו תוכנית מושלמת"

אלה חלק מהחוקים שנראים שרירותיים לגמרי. אבל ילד, ובמקרה הזה הילד שון טאן, חייב משום מה להתנהל לפיהם בקיץ.

הנה כמה כפולות כדי להוכיח לכם שהספר הזה, כמו המחבר והמאייר שלו, הוא מהפכה בספרים לילדים.

והנה ספר נוסף:

ואותו הבאתי כדי להראות את יכולותיו הטכניות, ובעיקר להראות איך בספר אחד מופיעים איורים בטכניקות ואפילו בסגנונות שונים ומגוונים כל כך.

כמו הקולאז'ים האלה:

או הקראפבורד" (גירוד על נייר שחור, חיקוי לחיתוך עץ) הזה:

והציור הזה, שיש בו השפעה ברורה מהעבודות של אדוארד הופר:

או הרישום הצבוע הזה, האופייני לטאן:

כשאני רואה מאייר שמדבר בכמה שפות בספר אחד, אני מיד רוצה לדבר איתו.

והנה עוד קצת על שון טאן ביו-טיוב, ועוד עמוד עם יצירות רבות שלו.