ציפורניו של פיליפ  – הצדעה לפיליפ פול האחד והיחיד

במשך חמש עשרה שנים הייתי נכנס לחנות HIS NIBS שברחוב דרורי ליין 182 בלונדון,

שם הייתי פוגש את פיליפ פול האגדי – המומחה הגדול ביותר לציפורני כתיבה וציור – שהעיתון The Sunday Correspondent הקדיש לו פעם את הכתבה הזאת:

ואז, יום אחד באוקטובר של שנת 1989, שוב סרתי לחנות, ושם – ממש במקום שבו היה היכל הציפורנים, שבמשך 56 שנה סיפק ציפורני רישום לאמנים מכל העולם – עמדה חנות נעליים.

אני משוכנע שאני לא המאייר היחיד שעמד מול האין הזה ובכה.

בפעם האחרונה שהייתי שם, פיליפ הראה לי רישום שהשאיר לו ראלף סטדמן כמה ימים קודם לכן. בחנות המופלאה הזאת החזיק פול קרוב ל-5000 ציפורנים שונות,

ובסך הכול כ-500,000 ציפורנים. וגם אביזרי ציור כמו נוצות וקני סוף, וכמובן גם עטים נובעים. בחלון הראווה שלו ניצב מעין פסל של חברת הציפורנים הידועה ויליאם מיטשל:

בחנות, שהייתה גן עדן למאיירים, היו אין ספור קופסאות קטנות ובהן ציפורנים, שחלקן היו למעשה מיועדים לאספנים.

מי שאוהב כמוני לרשום בציפורן, מכיר היטב את סגולותיה של כל ציפורן. הנה עמוד מאויר שהכנתי פעם לכתב העת משקפיים על סוגי הציפורנים:

כשהייתי חוזר מלונדון הייתי עורך ניסויים בציפורנים החדשות, ולפעמים הייתי שולח לפיליפ מקצת מרישומי הניסיון האלה.

בימים שהחנות הייתה ריקה מקונים, היה פול מספר לי על השירות הצבאי שלו בפלסטינה, והנלי, העוזרת האירית שלו, הייתה מכינה לי תה.

כשפיליפ לא היה בחנות, הנלי החייכנית הייתה מפליגה בשבחיו ומתפארת בתואר שהוא נושא:

נשיא החברה המלכותית לציפורנים ולעטים נובעים.

פעם, כשבאתי לשם עם חברה, פיליפ שלף נוצה מאחת המגירות, ובכמה אבחות סכין חידד אותה והפך אותה לעט, ומיד טבל את הנוצה בדיו וכתב ברכה בכתב יד יפהפה, וצירף לברכה זוג עגילים עשויים מציפורני כתיבה.

קלות השימוש בעטי הלבד, ה"לורדים" או ה"פנטלים" השאיר את הציפורנים רק בידיהם של המשוגעים לדבר. רישום שבעט לבד נראה כך:

בציפורן יכול להראות כך:

ואם אתם רוצים' אני ממליץ לכם להשתמש בקנה במבוק ששויף לרישום.

ואז זה ייראה בערך כך:

פיליפ נולד ב 1909 ובגיל 14 התחיל לעבוד אצל סיטונאי למכשירי כתיבה בלונדון. במלחמת העולם השנייה הוא שירת בצבא והרחיק כאמור אפילו עד לפלסטינה הרחוקה. אחרי המלחמה פתח חנות למכשירי כתיבה בבלומסברי. הוא התעניין בקאליגרפיה והפך לקאליגרף מקצועי. ב-1976 עבר לדרורי ליין 182, ושם התרכז בציפורנים ובעטים.

אבל אז, יום אחד – ואת זה סיפרה לי הנלי מאוחר יותר – נכנסו לחנות שישה אנשים והתחילו לדבר ביניהם איך לשפץ את החלל. פיליפ נדהם. הוא שכח שהחוזה שלו פקע, ופשוט העיפו אותו משם.

לאחר שנתיים סיפר לי יזהר כהן, המאייר הנפלא שחי אז בלונדון, שפיליפ קיבל פינה בחנות היוקרתית לצרכי אמנות "קורנליסן", לא רחוק מהמוזיאון הבריטי, והקשרים שלנו חודשו.

פגשתי בן אדם שלמען האהבה שלו לציפורנים היה מוכן להצטמק ולהתכווץ, ושם בגומחה שלו הוא המשיך לפגוש את המאיירים והקריקטוריסטים שעלו אליו לרגל מכל העולם.

בשנת 1999 סיפרה לי הנלי שפיליפ מת, והוא בן 90.

אני סקרן לדעת מה עלה בגורל אוסף רישומי הציפורן ששלחו לו במהלך השנים כל המאיירים שאהבו אותו.

יש לי אוסף די יפה של ציפורנים, קנים ונוצות. אבל לאבנר כץ יש אוסף הרבה יותר מגוון. הנה צילום מהאוסף של אבנר: