אֹהד זמורה, מו"ל וחבר יקר

היום לפני 17 שנה הלך לעולמו אֹהד זמורה, דמות מרתקת בעיני, וגיבור תרבות ישראלי חשוב.

הרשומה הזאת שייכת למגירת ה"געגועים". אביא כאן כמה דברים שאמרתי וכתבתי עליו וכמה דברים שכתבו עליו אנשים אחרים שהכירו אותו, ואספר גם על כמה פספוסים שחווינו שנינו, שקשורים בספרים.

חודשיים לפני מותו הגישו חברים את מועמדותו לפרס ישראל. לצערי הוא לא קיבל את הפרס. הנה מה שכתב עליו חיים גורי במכתב לוועדת הפרס:

הכרתי את אהד כשהיה עורך דבר השבוע, ועבדתי מולו שנים רבות כשאיירתי למדור של רות בונדי, למדור של חיים באר ולרשימות רבות אחרות במוסף.

הנה מה שכתב עליו יורם קניוק, שגם הוא כתב אז בדבר השבוע:

הנה כמה דברים שסיפרו חיים באר ונחום ברנע על התקופה ההיא:

כמה שנים לאחר מותו הוציאה המשפחה ספר עם פרטים, רשימות וכתבות על אהד. הנה כמה פרטים ביוגרפיים מתוך הספר הזה:

כשאהד סיפר לי שאביו, ישראל זמורה, מעביר  לו את הוצאת "מחברות לספרות" שהייתה בצרות, הצעתי לו לפגוש חבר אחר שלי, אשר ביתן, שהיה אז מו"ל צעיר וזעיר שרכש אז את הזכויות של הספר "תוף הפח". הצעתי להם שיוציאו את הספר הזה יחד.

בראיון ל"גלובס", ארבעה חודשים לפני מותו, סיפר אהד:

בראיון לוורדה צימרמן סיפר אהד על ראשיתה של הוצאת זב"מ:

ביום שאהד מת פנו אלי מאחד העיתונים וזה מה שאמרתי אז:

בכנס השנתי של המו"לים ב-2004 ביקשה אשתו זהרה שאגיד דברים על אהד, והנה הדברים שאמרתי:

אגב, רבים ממי שדיברו וכתבו על אהד, השתמשו במונח "ג'נטלמן".

וכעת על כמה סיפורי ספרים שאני מגדיר אותם כפספוסים.

כשיהודה אטלס החליט להוציא את ספר השירים לילדים והילד הזה הוא אני, אהד היה הראשון שפנינו אליו.

אהד אמנם אמר שהשירים יפים בעיניו, אבל שאין להם שום סיכוי להימכר.

הוא דחה את הספר, וכאשר הספר יצא לאור בהוצאת כתר, אהד היה הראשון ששלחתי לו עותק.

"נראה נהדר", אמר אהד, "אבל אין לו לצערי שום סיכוי".

אהד נהג להגיד שזה היה שיעור חשוב במו"לות, ומאז הוא חושב יותר לפני שהוא מסרב.

פעם לקחתי את זהרה ואהד לטיול בלונדון, ולאחר כמה חודשים אהד הציע לי לכתוב מדריך לטיול בלונדון.

שמחתי מאוד וכתבתי פרק אחד.

עברו שבועיים ואהד כתב לי מכתב סירוב עדין וצירף חוות דעת של מישהו, שאהד לא ציין את שמו:

בסוף הוצאתי את הספר בהוצאת מודן והוא זכה להצלחה גדולה במונחים מקומיים.

הסיפור השלישי הוא של הספר הזה:

זה היה אוסף רשימות של חתולי (אלי שרייבר) שהתפרסמו בדבר אחר.

את השם אבא, אימא, מותו כבר, שזה ציטוט מתוך אחד השירים, בחרנו ככותרת למדור של חתולי בדבר אחר, וכשהחלטנו להוציא את זה כספר פנינו קודם לאריה סנדלר בהוצאת כיוונים. אריה לא הסכים לשם וגם אני חשבתי שכדאי לבחור שם אחר לספר. ואז דיברנו עם אהד והוא הסכים להוציא, ובניגוד לדעתי הוא וחתולי התעקשו על השם הזה.

זה אחד הספרים שאני גאה באיורים שעשיתי להם.

המכירה הייתה חלשה, לדעתי גם בגלל השם.

היום, כשאי אפשר להשיג אותו, פונים אליי רבים ממעריציו של חתולי שמחפשים אותו.

היום אהד חסר לי מאוד כעורך, כמו"ל ובעיקר כחבר. זה מה שאמרתי לידיעות אחרונות ביום שאהד מת:

הנה כאן זהרה ואהד בחתונה של אוֹֹרי בני עם מאיה להט. פרט להם בצילום גם יוסל ברגנר וחיים באר: