איור לילדים בטכניקות ההדפס של פעם

כמה פעמים כתבתי בבלוג הזה רשומות שעסקו ב"אמנות ההדפס" (למשל כאן) והעליתי את התמיהה למה אמנים מסוימים רואים בהדפס דרך טובה להראות לעולם את היכולות שלהם.

בין השאר עשיתי זאת מכיוון שבעשר השנים בהן עסקתי באמנות, היה לי עצמי עניין רב בהדפס.

הנסיבות הפרטיות שלי מקורן בעיקר במורה שלי לחיתוכי עץ, מורה שהערצתי – יעקב שטיינהארט. אבל אין לי ספק שאצל אמנים רבים העיסוק בהדפס הוא מעין "מחווה לעבר".

אני שוב מזכיר שבעבר, אמנים כמו הוגארת בחרו בהדפס רק מסיבות מסחריות (כלומר, אפשרות למכור העתקים מוזלים של אוריגינל שכבר נמכר) והשימוש בטכניקת ההדפסה היה בטכניקה המודרנית שבאותה תקופה הייתה טכניקת ההדפס, ולא היה קיים אז יסוד ה"נוסטלגיה" או מחווה לעבר. במילים אחרות, לא היו אז "סדנאות הדפס". והעיקר, את התחריט עשה בדרך כלל איש מקצוע ולא האמן עצמו.

כך שבניגוד למה שמקובל היום בעולם "ההדפס האמנותי" לא הייתה בעשיית ההדפס, בימיו של הוגארת למשל, שום דבר שקשור ב"יצירתיות" וזה מעלה את המחשבה הבאה:

אם הקִדמה תביא לנו דפוס חדש, והדפוס הדיגיטאלי יהפוך למיושן, האם יקומו מאיירים שיאמצו אותו ואת הפוטושופ כמחווה "אמנותית" לעבר? והאם נראה ספרים שנעשו כ"רטרו" בפוטושופ, כמו שאנחנו רואים היום ספרים מאוירים בטכניקה של חיתוך עץ?

ברשומה זאת בחרתי להציג מאיירים, שמאיירים בדרך כלל בספרי ילדים, שבחרו לאייר בטכניקות ההדפס הקלאסיות, בעיקר בחיתוכי עץ (או לינול), ולפעמים גם בליתוגרפיה (הדפס אבן), בסוגי תחריט או בהדפסי משי ואפילו במונופרינט.

מניסיון של למעלה מ-60 שנה באיור למדתי שאין באיור מה שנקרא "אסכולות", למרות שבהחלט יש "רוח התקופה". ומכיוון שמאיירים, בעיקר בספרים לילדים, חייבים להתחשב כל הזמן בצד המסחרי כלומר בקונים, וגם בצד החינוכי, כל מי שמנסה להכניס בספרים לילדים רוח שונה וחדשה זוכה אצלי לניקוד גבוה, גם אם הוא עושה את זה בטכניקות הדפסה קלאסיות.

ומכאן תבינו שהשימוש ב"הדפס" בספרים, כלומר באיור, הוא בעיני הרבה יותר רלוונטי מהשימוש בהדפס בתחום האמנות החופשית.

וכעת, בתקווה שלא בלבלתי אתכם אני מגיע לדוגמאות.

ספרי ילדים רבים נעשו ונעשים עד היום בטכניקות של חיתוך עץ או חיתוך לינול, ואני פותח בחברי אבנר כץ.

אבנר כאמן עסק הרבה בחיתוכי עץ:

וגם באיור הוא עשה כמה ספרים בטכניקה הזאת.

בין השאר הוא אייר בטכניקה הזאת את אינכזה, סדרה נפלאה שכתבה דליה יאירי:

לדעתי כדאי לחדש את הספרים האלה.

גם אני איירתי כמה ספרים בטכניקה דומה, אבל במקרה שלי מדובר בחיקוי לחיתוך עץ; דהיינו איור בצבע לבן על שחור שיוצר אפקט דומה לחיתוך עץ. למשל בספר הזה שעשיתי יחד עם חברי אהרן שמי:

הנה שני איורים מתוכו:

בטכניקה הזאת עשיתי גם כמה ספרים שאינם ספרי ילדים, כמו מכתם לעגנון. משם הכלב בלק:

ואת הספר הזה של אורי בית-אור:

הנה ארבעה איורים מתוכו:

והנה כמה איורים מספר השירים של חתולי (אלי שרייבר):

אמן הדפס ידוע שהיה גם מעצב וגויס כ"אמן מלחמה" במלחמת העולם השנייה הוא אדוארד בודן, שחי בין השנים 1989-1903. בודן עשה גם איורים לספרי ילדים בטכניקה של חיתוכי עץ, כמו זה:

והנה הלוויתן של יונה:

ואפילו ספרי צביעה לילדים ולגדולים:

והנה שתי כפולות מהספר הזה:

גם אד אמברלי, מאייר אמריקאי ידוע יליד 1931, אייר ספרי ילדים רבים בחיתוכי עץ, כמו הספר הזה על תיבת נוח:

אני מאוד אוהב את הספר הזה שנמצא בספריה שלי:

הנה איור ממנו:

הספר זכה באמריקה במדליית "קלדקוט".

הספר אי המטמון היה אתגר למאיירים רבים. המאייר ג'ון לורנס אייר מהדורה בחיתוכי עץ:

לורנס, מאייר אנגלי יליד 1933, למד חיתוך עץ ב"סנטראל סקול" בלונדון. הנה שני איורים מהספר הזה:

קאזונו קוהארה (Kazuno Kohara) היא מאיירת יפנית שחיה ופועלת באנגליה. היא עשתה כמה ספרים בטכניקה של חיתוכי לינול, כמו הספר הזה שאותו היא גם כתבה, רוחות רפאים בבית:

בשנת 2008 זכה הספר הזה בתואר ספר הילדים הטוב ביותר של השנה מטעם הניו יורק טיימס. הנה שני איורים מהספר הזה:

עוד מאיירת שיוצרת ספרים בחיתוך עץ היא איזבל ונדנאביילה, מאיירת בלגית ילידת 1972, שאיירה בטכניקה הזאת את כיפה אדומה:

הנה איור אחד מתוכו:

והנה עוד איור שלה:

גם אנדרו קולמן מאייר בחיתוכי לינול:

ועוד מאיירת אחת, והפעם מדובר באיור בטכניקה של תחריט, תופעה די נדירה. שמה קטיה ורמיירה, גם היא בלגית. הנה שני איורים שלה:

והנה ספר שנעשה בטכניקה של תחריט רטוב (אטצ'ינג):

זהו ספרה של טיה-און יו, הדג האדום הקטן. מדובר במאיירת קוריאנית פעילה מאוד. הנה איור מהספר הזה:

בהזדמנות זאת כדאי להזכיר שציירים רבים וידועים איירו מדי פעם ספרים לילדים, ורבים מהספרים האלה נעשו בטכניקות של הדפס, הנה כמה דוגמאות:

ספר על הילד והתרנגול שאייר מארק שאגאל:

 

אליס בארץ הפלאות עם ליתוגרפיות של סלבדור דאלי:

ספר על התרנגולת האדומה הקטנה של אנדי וורהול:

נסיים בכמה איורים של מאיירת ישראלית מצוינת, דנה שמיר, שמתמחה בתחריטים:

*

ועכשיו הזמן לעבור לשיר השבועי של חתולי: