אף פעם לא למדתי את סוד ציורי הילדים, כלומר, הציורים שילדים מציירים – תחום רחב שיצאו עליו ספרים רבים.
אבל יש לי עניין רב בהשפעות שיש לציורי ילדים על ציירים ומאיירים.
בזמנו, כשהעליתי את הרשומה על הקוביזם היהודי, סיפרתי שם על הצייר והמאייר המצוין יששכר בר-ריבק, שבאיורים באגדות לילדים שאייר יש ממש חיקוי לציורים של ילדים.
אז לפני שאמשיך, הנה כמה איורים למעשיות לילדים של ריבק. האיורים האלה הם לסיפורים של מרים מרגולין: מעשיות (מאיסעלעך). זאת העטיפה:
הנה ארבעה איורים למעשיה הילדה והגנבים:
הנה שני איורים למעשייה הרב והרבנית:
הנה שני איורים למעשייה הילדה בבאר:
שני איורים למעשייה מכשפה, עיבוד לסיפור עמי ותמי:
ושני איורים למעשייה הזקנה הטובה ביער:
זה אולי המקום לספר שההשפעות שיש לציורי ילדים על אמנות הן רחבות מאוד ואנחנו מוצאים אותן גם אצל אמנים אינטלקטואלים וחוקרים כמו פול קליי או ויקטור בראונר או יששכר ריבק. וגם אצל אמנים שנחשבים "עממיים" או "אמני פולקלור", או מה שבאנגלית נקרא "Outsiders" ובעברית אין לזה בדיוק תרגום, כי "חיצוניים" או "זרים" ממש לא עובד.
הסיבה שאת כל היוצרים האלה כתבתי במירכאות, היא כי ברוב המקרים אין להם הגדרות ברורות וגם הזמנים משתנים, ולפעמים ה"אאוטסיידרים" מקבלים מקום טוב בזרמים המרכזיים.
אבל בכל הזרמים האלה ניכרת השפעה של ציורי ילדים, ויש חוקרים שמכלילים בהם גם את ציורי המערות של האדם הקדמון.
אחד המאפיינים של הזרמים האלה הוא שמדובר באמנים או יוצרים שלא למדו באופן מסודר, מה שנקרא "אוטודידקטים" ומכאן שההשפעה שיש לציורי הילדים על העבודות שלהם היא אינטואיטיבית.
במבט שטחי יש כמה הבדלים בדרך שבה ציורי ילדים השפיעו על אאוטסיידרים לעומת הדרך שבה השפיעו על אמני הזרם המרכזי, ובעיקר אמנים חוקרים כמו פול קליי.
ריבק ייצג את הזרם הזה. ואת האמנים שאכנה כאן "האינטואיטיבים" ייצג ביל טריילור.
תולדות חייו של טריילור יישמעו לכם כאילו כתב אותם תסריטאי הוליוודי מדרגה שלישית.
הוא נולד ב-1853 באלבמה למשפחה של עבדים, ואחרי השחרור חי כאיכר שכיר והתחיל לצייר רק בגיל 85.
היו לו ילדים רבים (בערך עשרים, כך נכתב בקורות החיים שלו) מנשים שונות. כשהיה בן 76 הפסיק לעבוד בשדה ועבר למונטגומרי והתפרנס מעבודות שונות עד שפוטר מעבודה בבית חרושת לנעליים ועבר לגור ברחוב.
בשנים האלה, כשהתחיל לצייר ברחוב, ראה אותו יום אחד אמן ומורה לאמנות בשם צ'ארלס שאנון (Shannon). שאנון, שהיה אמן עם תפיסת עולם סוציאליסטית, "גילה" את טריילור וקנה לו ציוד וחומרי ציור. שאנון, שהיום ידוע בעיקר בזכות הגילוי הזה, קנה מטריילור חלק גדול מעבודותיו תמורת חמישה סנט לכל ציור.
בשנת 1982, 33 שנים לאחר מותו של טריילור, מכר שאנון 30 רישומים לאיזה מוזיאון תמורת 10,000 דולר. עשר שנים אחר כך תבעו היורשים של טריילור את שאנון בטענה שהוא רכש את העבודות באופן לא הגון. התביעה הסתיימה כאשר שאנון נתן ליורשים תריסר עבודות, והצדדים פרסמו הצהרה משותפת שבה נכתב על תרומתו הגדולה של שאנון בפרסומו ובתהילתו של טריילור…
אז זה ממש הזמן להציג לכם כמה עבודות של טריילור:
מכיוון שטריילור לא נתן שמות לעבודות שלו, ליד רובן נכתב "ללא כותרת", או תיאור טכני של מה שמצויר כמו "בית חום עם הרבה דמויות וציפורים".
עד היום מתנהלים ויכוחים שקשורים לסמליות ולפרשנות של העבודות שלו. ולפני שאכתוב כמה דברים על ההשפעה של טריילור, זה המקום להביא מעט השוואה בין טריילור ודומיו לבין האיורים של יששכר ריבק.
בשני המקרים מדובר בהפשטה ילדית והקומפוזיציות הן ברמת ה-Layout, דהיינו שכמעט ואין הסתרות וכל אלמנט נראה בבירור, מה שמעיד על כך שאין כמעט שימוש בפרספקטיבה.
יש כמובן שימוש בצורות פשוטות: אצל שני היוצרים הראש האנושי מקבל בדרך כלל צורת עיגול אם כי לא תמיד מדויק.
ריבק משתמש הרבה בעיגול גם כבסיס לציור עצים ולגוף:
אבל הילדיות של ריבק באה לכלל ביטוי בקו של מכחול חופשי, שנראה חובבני ולא מדויק, ואילו אצל טריילור ודומיו (ועוד מעט נראה כמה מ"דומיו") יש נטייה ילדית הפוכה, שאנחנו מכנים אותה "לא לצאת מהקווים":
שמתי לב שהאמנים החוקרים, כמו פול קליי וריבק, מטפלים בעיקר בגוף האנושי, ואילו האמנים האאוטסיידרים משקיעים הרבה בחיות כפי שנראה להלן.
(כן, אני יודע שפול קליי טיפל גם בציפורים ובחתולים).
כמה פרשנים טוענים שאצל טריילור הכלבים הם סמל האלימות בגלל שכנראה היו בילדותו כלבים ששמרו על העבדים.
כמובן שההשוואה בין ריבק לטריילור היא מלאכותית, שכן ריבק בעבודות שהבאתי בחר באופן מובהק בסגנון ילדי כחלק מתפיסה של האוונגרד הרוסי, בעיקר הפוטוריסטי, שברח מהאמנות האקדמית ה"תרבותית". לריבק הייתה תפיסה מעניינת, שכמעט כל המאיירים לא יסכימו איתה, לפיה הילדים (הקוראים) שמחים ונהנים כשהם רואים בספר ציורים ש"גם הם יכולים לצייר".
הציורים של טריילור לא פונים כמובן לילדים והפרשנים טוענים שיש בהם עירוב של זמנים, של שמחה ועצב, של אלימות וחמלה.
כמו שזה מתבטא למשל בציור הזה ששמו "מאורע מרגש, אדם על כיסא":
פרט ליושב על הכיסא יש בציור גם איש עם רובה, אישה זקנה עם מקל, כלב שרודף אחרי ילדה וציפורים ששולטות מלמעלה כמו איזה מלאכים שמנהלים את העולם, שאפשר להעניק להן כל פירוש. אם אתם רוצים מדובר בכל החלומות והמחשבות של היושב.
וכאן אני מביא לכם עוד שלושה אמנים. שניים מהם גם הם ילידי אלבמה וגם הם אפרו-אמריקאים.
הראשון ג'ימי לי סודת:
סודת חי בין השנים 2007-1910. למרות שהיה צעיר מטריילור ב-57 שנים, קל לראות השפעה ברורה שיש לטריילור עליו. אבל רוב הציורים שלו – שצוירו בצבעים מוזרים שהוא רקח מכל מיני חומרים שמצא בבית כמו בוץ, סוכר ומשקאות קלים – הם של חיות. הציורים שלו הם תמימים יותר מהציורים המורכבים והאניגמטיים של טריילור:
עוד יוצר מאלבמה, שצעיר מסודת בשמונה שנים, הוא האיש הזה:
שמו מוסה טוליבר.
הוא נולד בכפר קטן ליד מונטגומרי, העיר שבה חי טריילור, וגם הוא הושפע מטריילור הגדול.
הוא נולד למשפחה של קוטפי כותנה. כשהיה בן 42 נפגעו שתי רגליו בתאונת עבודה והוא התחיל לצייר.
הדמויות שלו עוד יותר ילדיות ותמימות מאלו של טריילור. הראשים הם כמעט תמיד עיגול והקומפוזיציות מאוד פשטניות:
בגלל הפשטות של עבודותיו, ובגלל שהן נמכרו היטב, חיקו קרוביו את העבודות שלו וחתמו בשמו, והיום קשה לדעת אילו הן העבודות המקוריות.
יוצר נוסף, הפעם ממיסיסיפי, הוא אמיט היץ':
היץ' חי בין השנים 2009-1909 ורוב חייו הארוכים היה טבח. גם הוא הרבה לצייר חיות:
נ.ב.
כשאני קורא את הרשומה אני נוכח שהצד התיאורטי שבה הוא לא החלק החזק, אבל היה חשוב לי לפרסם אותה כדי להציג לכם את היוצרים החשובים, ובעיקר את ריבק וטריילור.
תודה על הסבלנות.
וממש בזמן שאני כותב את הרשומה, מגיע אליי לטלפון ציור של יאיר גרבוז, הציור האחרון שצייר:
טריילור מצויין! תודה שהכרת לי אותו.