הסיפורים שמאחורי המגירה

ידידתי תמי ברקוביץ', שפעם עבדה איתי, סיפרה לי שכאשר למדה בקורס למזכירות בארצות הברית, אמרו להם לא לעשות אף פעם במשרד תיק או מגירה עם השם "שונות".

"זאת הדרך הקלה והלא יעילה לתייק. הכול ילך לשם, הסבירו לנו", סיפרה תמי.

לא נשמעתי לעצה החכמה הזאת, ואכן בארכיון הענק שלי יש מגירה שכתוב עליה "איורים שונים".

אחת לכמה שבועות אני מוצא את עצמי יושב מול המגירה העמוסה הזאת ומנסה להעביר ממנה איורים למקומות אחרים.

בכל אחד מהמפגשים האלה עם ה"שונות" אני נוכח שאני מכיר פחות ופחות את מה שיש שם ושוכח למה איירתי את מאות העבודות שמרוכזות שם.

כדי להזכיר לעצמי את מה שעדיין לא נשכח, בעיקר באיורים שסיפור הרקע שלהם יכול לעניין גם אתכם, הקוראים שלי, אני מביא כאן כמה

סיפורים מאחורי ה"שונות".

אין כאן סדר כרונולוגי או כל סדר אחר. לעומת זאת יש, כך אני מקווה, הוכחה לרצון שלי להתנסות בטכניקות ובסגנונות שונים ומגוונים.

 

אירוסול

בעבר העליתי רשימה שנקראה חורים באוזון ובה סיפרתי על ספר בנושא האירוסול שלא יצא לאור.

האיור הזה הוא אחד מדפי הסקיצות לרעיונות לספר. כאלו אני מכין כשאני יושב בקונצרטים או במקום שבו אני נאלץ להמתין למשהו, ובעבר בעיקר בנסיעות ברכבת (לפעמים הייתי נוסע ברכבת לנהריה ובחזרה רק כדי לארגן לעצמי כמה שעות של חיפוש רעיונות).

 

בתיה

הנה עוד דף כזה והפעם עם כמה רעיונות לטור בתיה שהיה לי פעם באחד העיתונים:

בתיה הייתה בת יענה, שהפליאה להמציא קלישאות, אם בכלל יש דבר כזה "להמציא קלישאות". הספר בתיה יצא לאור ב-20 עותקים:

כשיצא, דיברו על זה אז אפילו בחדשות בטלוויזיה.

 

שלמה מספר עגנון

חברי היקר שלמה ניצן העלה בעבר שני מחזות יחיד על סיפורי עגנון. מי שזכה לראות את הפנינים האלה לא ישכח אותם כל חייו. גם אני לא שוכח.

לעומת זאת שכחתי למה עשיתי את הרישום שלעיל. האם זה היה לפוסטר? או לתוכנייה?

 

משכב לצים

בשנת 1981 פנה אלי מאיר שלו שאנסה לאייר לו איורים לספר שבו ריכז מקאמות ארוטיות שפרסם אז במוניטין.

זה היה אחד האיורים שעשיתי:

בסופו של דבר לא איירתי את הספר, ומי שאייר אותו באופן נפלא היה אבנר כץ.

כשמאיר הפך לסופר חשוב, הוא לא הרבה להזכיר את הספר הזה, אבל היו בו מקאמות מקסימות.

 

עם לפיד באיטליה

מעט מאוד מדריכי נסיעות היו כשהייתי צעיר, ואז פרץ יוסף (טומי) לפיד לתחום מדריכי הנסיעות והפך ללהיט גדול. פעם כתבתי רשימת ביקורת על המדריכים שלו, ובעיקר על הפטרונות שהייתה בכתיבה שלו ("למוזיאון הזה אל תלכו לבקר. אני הייתי שם בשבילכם") שלא לדבר על טעויות איומות שהיו במדריכים ההם. הוספתי לזה גם את האיור הזה:

הצעתי את כל זה לחברי אהד זמורה, שהיה אז עורך דבר השבוע. אהד, שהיה חבר קרוב של טומי, החליט לא להדפיס את הרשימה.

 

האיש שידע לעופף

בעבר העליתי כאן בבלוג כמה רשימות על קארל צ'אפק, אחד הסופרים האהובים עליי. יותר מפעם אחת עשיתי סדרת איורים לסיפור האיש שידע לעופף, סיפור נפלא שבו מספר צ'אפק על הישגים מופלאים שנעשים כבדרך אגב ועל "חסימות" בהישגים האלה ברגע שמומחים ואקדמאים נכנסים לתמונה ובאים לבדוק אותם. מי שטרם קרא את הסיפור הזה, זאת הצלחה חמה.

 

גיבורי התנ"ך

בעבר איירתי וכתבתי את סדרת הדמויות הישראליות, שיצאו כפוסטרים בהפקתו של המו"ל עמוס רולניק:

לאחר מכן החלטנו להמשיך את הסדרה עם כמה דמויות תנ"כיות. אם אני זוכר נכון יצאו רק שני פוסטרים כאלה בסדרת גיבורי התנ"ך:

הנה ניסיונות נוספים שלי לאייר את שני הגיבורים האלה:

והנה ניסיון לאייר את שמשון – נדמה לי שהוא לא יצא כפוסטר. לא בטוח.

 

כתם וקו

בערימה של "איורים שונים" יש גם איורים שעשיתי במהלך שיעורים כהדגמה, כמו אלה, שלושה שלבים להדגים חיבור בין כתם לקו:

 

פורטרטים של אהרל'ה בכר

במשך תקופה ארוכה הייתי מאייר לטור של אהרן (אהרל'ה) בכר בידיעות אחרונות.

בעבר העליתי כמה רשומות על האיורים האלה, ובקרוב אעלה עוד אחת.

לאחר מותו של בכר, חברים הוציאו את הספר הזה:

התבקשתי לאייר פורטרט שלו.

כמו שכתבתי לא פעם, אני צייר פורטרטים בינוני, ותמיד נעזר בצילום.

הנה ארבעה ניסיונות:

 

קולאז'ים

למרות שאני אוהב מאוד את טכניקת הקולאז', מעט ספרים עשיתי בטכניקה הזאת. אבל לפעמים, סתם להנאתי, אני חש צורך עז לעשות קולאז'ים. כמה מהם שמורים במגירת איורים שונים:

 

מעתיק רעיונות

גם זה קורה לפעמים.

בהרצאה שאפרים סידון ואני מקיימים לפעמים בנושא הומור ותנ"ך אני מראה רעיונות הומוריסטים שקשורים בתיבת נח.

במקרה זה לקחתי רעיון של קריקטוריסט בשם Hawkins שניסה לתאר כמה חרא נשאר בתיבה לאחר שהחיות יוצאות ממנה, ואיירתי אותה בקו שלי שיתאים למצגת. באיור השארתי כמובן את שמו של הוקינס:

אני מניח שבעתיד אביא עוד מהמגירה הזאת.