מדי פעם אני מתכוון לפרסם כאן ראיונות עם מאיירים ישראלים משפיעים.
הפעם זה השני בסדרה – עם אורה איתן.
פה נחוץ גילוי נאות. אורה ואני חברים קרובים מאז אמצע שנות ה-50, כשלמדנו בבצלאל (אורה למדה שנתיים מתחתיי). מאחר שאני רואה באורה איתן את המאיירת החשובה והמשפיעה ביותר מאלה החיים היום בארץ, אני מבקש מכם הקוראים להאמין לי שאין לזה שום קשר לעובדה שאנחנו חברים.
ההשפעה הגדולה של אורה איתן על האיור הישראלי קשורה גם לכך שאורה הייתה שנים רבות מורה בבצלאל, ורבים מהמאיירים הפעילים כיום בארץ הם תלמידיה או תלמידים של תלמידיה.
בין השאלות והתשובות שילבתי עבודות של אורה. בעיקרון אין להן קשר ענייני לתוכן הראיון, אבל בחלקן יש קשר – בשאלות 1, 2, 6, ו-8.
*******
- אני אוהב מאוד את הספרים שעשית בטכניקה של קולאז'. הייתי שמח אם היית מספרת משהו על הטכניקה הזאת.
הקולאז׳ הומצא על ידי פיקאסו, ומקס ארנסט הביא אותו לשיא ביצירות ובאיורים לספרים.
ב-1966 איירתי לראשונה באמצעות קולאז׳. זה היה מעין קו פרשת מים, ומגבלה טכנית אילצה אותי לכך. עד אז יכולתי לאייר בקו בלבד, בגלל טכניקת דפוס הבלט. בספר זה הוחלפה שיטת הדפוס לאופסט. עטיפת הספר זכתה לצבע מלא, ואילו פנים הספר היו בשחור + צבע נוסף. היה עליי להפריד ידנית את השחור מן הצבע. המספריים יצרו צורות ששוליהן חדים. ניתן לגזור צורות רבות ולבחור את המתאימות ולשלב טקסטורות שונות. אהבתי את ההפתעות בצורות שנחתכו או נגזרו ונפלו על הרצפה ונהגתי להשתמש בהן. עם השנים השתכללו אפשרויות ההדפסה והוזלו, מה שאִפשר משחקים עשירים ומשעשעים.
אימצתי את הקולאז׳ בשמחה בעבודות רבות:
- איירת כמה ספרים שיצאו בחו"ל, ומעניין אותי לדעת משהו על החוויות שלך מהעבודה עם ההוצאות בחו"ל ובמה הן היו שונות מהחוויות בעבודה עם מו"לים ישראלים?
הספר הראשון שאיירתי בארה״ב יצא לאור ב-1993, No Milk! של ג'ניפר אריקסון.
זה היה בעידן הטרום אינטרנטי והיה עליי להגיע לישיבות המערכת בניו יורק, דבר שלא ציער אותי במיוחד. הישיבות היו רציניות ומקצועיות. הן כללו את העורכת הראשית, את המעצב/ת ומישהו מהממונים על ההפקה. לא נזנח שום פרט. אין חפיף ו״יהיה בסדר״. וההפקה לעילא ולעילא. אם הודפס הספר מחוץ לארה״ב, נסעה אחת המעצבות לפקח על ההדפסה.
כשפנו אליי בהצעה לצייר ספר על ג׳ורג׳יה או׳קיף, הביאו אותי לאביקיו שבניו מקסיקו, שם ביקרתי בביתה, במוזיאון שלה ובאתרים בהם נהגה לצייר בשנות זקנתה. די מטורף. הקדמה גדעה את מסעות התפנוקים.
- כמי שלימדה איור יותר מכל מאייר אחר בארץ, האם הייתה לך שיטה או גישה שאת מוכנה לספר עליה?
לא הייתה לי משנה סדורה. ניסיתי לברר ולהגדיר לעצמי מה חשוב למאיירים לדעת ולעשות.
ראשית, חשוב לקרוא טקסטים ללא תיווך וניתוח. עבודת המאייר ממלאת את פונקציית הניתוח והניסוח ומתבטאת בתוצאה.
שנית יש להקנות למאיירים כלים לעבודתם, לחשוף אותם לטכניקות שונות ולשימוש באמצעים רבים ובחומרים שונים.
שלישית, להעניק לחפצים תחושות או רגשות באמצעים חזותיים ללא האנשה.
בשנות השבעים היו הסגנוֹן והסגנוּן נושאים מרכזיים. כדי לא לכפות כללים מסוימים מוסכמים, הבאתי דוגמאות מגוונות של מאיירים מתקופות שונות. לפעמים הצגתי שתי דוגמאות, והסטודנטים ערכו השוואה.
כל אלה בקורס הבסיס. בקורסים המאוחרים לאחר מכן היו מטלות כמו ״גיבור תרבות״, בהן נדרשו להביא לידי ביטוי את הדמות שבחרו עם פרספקטיבה רחבה של מאפייני תקופתו ותרבותו; או תרגיל כמו ״ספר טלפונים״, שבו התבקשו הסטודנטים לבחור באקראי שם מתוך ספר הטלפונים ולהמציא לו דמות וביוגרפיה.
- האם את מרגישה שיש שינוי באיורים שאת עושה היום בהשוואה לאלו שעשית כשהיית צעירה בארבעים שנה?
מאז ומתמיד אופיינה עבודתי בחיפוש טכניקות, עבודה בחמרים שונים ולימוד תיאורטי. ההבדל העיקרי הוא מגוון הכלים והאפשרויות העומדים היום לרשותי. לא תמיד זה יתרון.
- האם יש לך חסימה יצירתית? ואם כן, איך את מתגברת עליה?
גרועה מחסימת מעיים! לא, אין לי דרך להתגבר. אני מטפסת על קירות, מטפסת על המשפחה שלי, על החברים שלי וממלאה פחי אשפה בטונות של ניירות משורבטים. מנסה להפסיק, זוללת שוקולד, ובסופו של דבר משהו מתחיל להיראות כהתחלה של משהו.
- מי היוצרים שהשפיעו עלייך?
תלוי באיזו תקופה.
בילדותי היו ספרים שאיוריהם נחרתו עמוק בזיכרוני: קורות אילנה במעמקי הים מאת רחל כספי עם איורים של צבי מלבנציק:
טיול בארץ וטיול בעולם מאת פרץ רושקביץ.
הפילון הסקרן של רודיארד קיפלינג בתרגומו הנפלא של חנניה רייכמן; משחק פורים מאת לוין קיפניס שצויר בידי נחום גוטמן, יצא בהוצאת מסדה, נמכר ב-50 מיל והודפס בפלשתינה א״י:
101 מעשיות אגדות וסיפורים, בעריכת ז. אריאל עם איוריה של ג׳ניה ברגר. הספר הזה היה ״התנך המלא״ שלי:
מאוחר יותר היו אלה סופרים, יצירות מוזיקליות, ולא פחות יפי הטבע.
ספרים שהשפיעו עליי במיוחד: פר גינט של איבסן, כליל הסוניטות על הדם של טשרניחובסקי (ועוד רבים משיריו), המשוטט והרהורים של ולטר בנימין, קולא ברוניון של רומן רולן.
חלום ליל קיץ של שייקספיר + סרטו של מקס ריינהרדט עם המוזיקה של מנדלסון, סנט טריניאן של רונלד סירל.
- האם לדעתך יש קשר בין הצלחה לאיכות?
אם הכוונה היא להצלחה כלכלית, לאו דווקא. לעיתים קרובות ספרים לילדים נכתבים עם קריצה להורים על נושאים שבאופנה ונהנים מיחסי ציבור מסיביים. הם נמכרים היטב, ועדיין הכמות אינה עושה את האיכות.
אם הכוונה להערכה מצד יוצרים בתחום ואנשי מקצוע, כן. קוראים לזה יוקרה.
- האם יש ספרים שאת אוהבת ולכן חוזרת וקוראת אותם שוב ושוב? ואם כן, האם את מוכנה לגלות אילו הם ולספר משהו על הסיבה שהם קרובים לליבך?
תיאטרון המריונטות של היינריך פון קלייסט; הכל בכל מכל מתוך האגדות הזמיר והשושנה של אוסקר ויילד מעלה בי דמעות בכל פעם שאני קוראת בו, וכן הבלדה מכלא רידינג שלו; פרנסואה ראש גזר של ז׳יל רנאר עם האיורים הנפלאים של פליקס ואלוטון:
לב כלב של מיכאיל בולגקוב; מות איוון איליץ' של טולסטוי; רבות מאגדותיו של הנס כריסטיאן אנדרסן: הזמיר של מלך סין, מלכת השלג, בעוד אלף שנה, הצל ועוד; ספרי תום זיידמן פרויד; גשר סן לואיס ריי של תורנטון ויילדר:
ספרי שירה של דוד אבידן, דן פגיס, נורית זרחי, אברהם בן יצחק ועוד.
- האם חשת פעם חרטה על כך שאת מאיירת ולא ציירת?
הגדרת האיור ברורה: ציור המלווה טקסט. הציור עומד בפני עצמו -עולם בפני עצמו.
על קירות המערה באלטמירה יש ציורים בני כ-18,500 שנה, שנעשו כנראה לצורך פולחן. הסגנון מדייק בייצוג הדימוי, ועם זאת חסכוני ומתומצת. אלפי שנים חלפו. ציורים, פרסקאות וויטראז׳ים ממלאים כנסיות וקתדרלות, לעיתים בלוויית פסוקים, לצורכי פולחן כמובן.
בספר של קלס 680 עמודים. הספר נוצר בין המאה השביעית לעשירית באירלנד. ארבע הבשורות של הברית החדשה כתובים בקליגרפיה מופלאה ומצוירים בעושר צורני וקישוטים.
בספריית הוותיקן נמצא קודקס וירגיליוס מראשית המאה החמישית, ובו איורים לדידו ואניאס של וירגיליוס, חילוני למהדרין. זהו הספר הראשון הכרוך. קדמו לו מגילות נייר או קלף.
האם עתיקותם בלבד הקנתה להם את מעמדם? ואולי הגבולות בין איור לציור אינם כה חדים?
אינני ציירת ואינני מצטערת על כך. ככתוב במדרשי בראשית: העולם נברא במילה.
מילים הילכו עליי קסם מגיל רך, לעיתים לא בשל המשמעות אלא בגלל צלצולן. הייתי מדקלמת אותן כטועמת ממתק לפני השינה.
טקסטים מעירים את דמיוני ומציעים שפע אפשרויות לביטוי חזותי. ההתלבטות ביניהן עיכבה את הביצוע לעיתים קרובות, למגינת ליבם של המזמינים. ההתלבטות היא תכונה אופיינית לי. הבחירה קשה עליי מאוד. הניסויים בטכניקות נעשו כדי למצוא פתרון מתאים לטקסט, לטעמי באותו זמן, ומהצורך לא להשתעמם. השעמום הורג את החיוניות והרגש.
- משהו על סקרנות: אם תגיעי לעיר גדולה ליום אחד ותצטרכי לבחור בין אופרה מצוינת לתערוכת אמנות קלאסית, מצוינת אף היא, במה תבחרי?
אעדיף לשוטט ברחובות, להתבונן באנשים ולמצוא מסעדה של ״מקומיים״.
- מה היחס שלך לביקורת?
מכל השבחים, הקילוסים והפרסים, אני זוכרת את הביקורת שכתב אדם ברוך אחרי שזכיתי במדליה ע״ש בן יצחק במוזיאון ישראל. מאז אני משתדלת לנהוג באדישות. זה כמובן לא מצליח לי. כאשר אני נתקלת באיורים מחוץ למסגרת ההוראה, אני חסרת סבלנות וסובלנות, לבושתי. באופן כללי אני נמנעת מקריאת ביקורות. אינני סובלת תיווך ומעדיפה לחוות בעצמי. גם אנשי מקצוע מובהקים טעו לא פעם. קארל מריה פון-ובר אמר על בטהובן לשמע הסימפוניה החמישית: ״המסכן איבד את זה לגמרי״.
קרל פיליפ עמנואל באך קרא לאביו ״הפאה הזקנה המפודרת״ וגרם להיעלמותו של יוהאן סבסטיאן, עד שפליקס מנדלסון גאל אותו.
אשר לספרים, אין ברירה. יש צורך לקבל מושג כלשהו, וזה מתקבל מהתקציר בצד האחורי או מהמדיה.
- אני מניח שכמורה עזרת לרבים להגיע להישגים ולהתקדם. האם היו גם מקרים שנדמה לך שגרמת נזק לתלמיד?
אני מאוד מקווה שלא. לא השתמשתי בשפה בוטה ולא הצעתי להחליף את האיור בחקלאות אורגנית. עם זאת אני מודעת לכך שאיכות הביקורת הייתה לעיתים מושפעת ממצב בריאותי, או גרוע מכך, מדיכאון.
הריאיון הקודם שהעליתי היה עם ירמי פינקוס.
היא נהדרת ואני רוצה שתראיין אותה שוב,זה היה קצר מידי.
מעניין מאוד
תודה על השיתוף!
רשמתי לי כמה המלצות לספרים…
נהדרת!!!!