ילדים רעים – אין דבר כזה

אם תקבלו ספר שהגיבור (או הגיבורה) הוא ילד רע, פתחו מייד את העמוד האחרון ויתברר לכם שבסוף הספר הוא או היא יהפכו לטובים.

הילד הרע היחיד שאני מכיר שמתחיל רע ולקראת סופו נשאר רע, ואפילו הרוויח מזה, הוא הילד הרע שכתב מארק טוויין. הנה השורות האחרונות לסיפור הזה, בן שלושת עמודים, שאני מציע לכם לחפש ולקרוא:

מארק טוויין כתב את הסיפור כ-20 שנה לפני שכתב את האקלברי פין, אבל זה לא נכתב לילדים.

הילד הרע שלו לילדים, כגיבור רומן, הוא כמובן האקלברי פין, שנכתב בגוף ראשון. אבל גם הוא כידוע לא נכתב לילדים.

והוא, כמו שאתם יודעים, ילד רע רק בעיני המבוגרים, שכידוע תמיד טועים.

גם הילדות של סנט. טריניאן של רונלד סירל לא חזרו בתשובה עד כמה שזכור לי ונשארו רעות עד הסוף.

אבל גם כאן מדובר בהומור שמיועד למבוגרים, אפילו אם פה ושם הוא הגיע גם לילדים.

לפעמים תמצאו גם ילדים רעים בספר ילדים, כמו זה שכן מימין:

אם לא הכרתם, מדובר בגוטפריד קלפרביין, זה שחוטף פה סטירה מאנטון בספר פצפונת ואנטון. אז תמיד הוא יהיה רק גיבור משנה, שתפקידו להדגיש כמה הגיבור הראשי הוא טוב.

כשאנחנו כילדים קראנו את השיר הילד הרע של לאה גולדברג, שעדיין לא היה ספר, ידענו כבר שיש בעולם ילדים רעים כמו מקס ומוריץ,

שבסופו של דבר מקבלים את העונש שמגיע להם. זוכרים? אופים אותם בתנור…

אז נראה לכם שחשבנו שזה גם מה שיקרה לילד הרע של לאה גולדברג? מה פתאום? הרי ידענו שבארץ ישראל לא אופים ילדים, והילד הרע נגמר כמובן בתקווה שכאשר הוא יגדל, אז הילד הרע, זה שנטפל אליו, יעזוב אותו.

עם כל הכבוד ללאה גולדברג, לדעתי התהליך הוא הפוך. דהיינו, כאשר הילדים מתבגרים, ואפילו מזקינים, הם לא הופכים להיות טובים יותר. אולי מוסר ההשכל שלאה גולדברג רצתה להעביר פה הוא שכאשר אנחנו גדלים, אנחנו לומדים שיש דברים שאסור להגיד, כמו "חמורה".

האיור הזה הוא מהספר הילד הרע שם הפכתי, בעידודו של עוזי שביט מהוצאת הקיבוץ המאוחד, את השיר של לאה גולדברג לספר. הרבה זמן ניסיתי לחפש רעיון איך לאייר את הספר הזה, עד שמצאתי את הצל הזה שנדבק לילד, צל שמסמל ילד רע:

רק מאוחר יותר גיליתי שבספר שבו התפרסם השיר של לאה גולדברג לראשונה, ספר שהכרתי בילדותי, היה איור של אריה נבון עם פתרון דומה:

בעולם שבו גדלתי כילד בכרכור, המילים "ילד רע" נשמעו כמעט בכל בית כמה פעמים ביום, וכולנו הבנו שזה לא אומר שההורים, שחזרו על צמד המילים האלה, חשבו שאנחנו גוטפריד קלפרביין או מקס ומוריץ. ידענו שזה נכון לאותו רגע, או אולי לאותו יום, ושלמחרת נחזור ונהיה אנטון או אמיל.

אפילו הילדים הרעים בספרים רבים – למשל הפסטורים בספר מחניים, וכמובן גם באיזהו גיבור, כלומר הילדים הרעים ששנאנו בהתחלת הספר – הפכו לטובים כאשר באו לבקר את נמצ'ק הקטן לפני מותו…

בכלל, העניין של טוב ורע וההבדל ביניהם לא היה נושא חשוב בילדותנו, לא בבית וכמובן גם לא בבית הספר. אם אני זוכר נכון, הקפידו יותר שנבדיל בין אמת לשקר. לשקר – כלומר לכלי החשוב ביותר בחיים – היה דימוי גרוע שבגרועים.

בילדותנו, "ילד רע", לא היה באמת ילד רע, אלא ילד שעשה מעשה רע. למשל חגי הבן של חתולי מהספר הזה:

אם תצליחו להשיג את הספר הזה של אלי שרייבר (חתולי), חטפו אותו! הוא נדיר והוא גם נפלא.

הנה חגי:

חתולי יודע שילדים לא נבראו מושלמים:

עד כדי כך שבספר הזה:

הוא מספר בין השאר על ילדה שמטביעה את אחיה בכנרת:

ואם בספרי ילדים חתולי מביא לנו ילדים רעים, אז בספר למבוגרים על אחת כמה וכמה.

למשל בספר הזה:

יש סיפור על ענבל:

והאיור הוא זה:

גם יהודה אטלס בספר והילד הזה הוא אני מבין ואפילו מזדהה עם כל מיני דברים שנחשבים ל"רעים". אבל הילד שלו הוא ממש לא ילד רע:

אזכיר כאן עוד ספר שאיירתי ואני ממליץ עליו בחום:

חפשו אותו. הוא נפלא. בהזדמנות אקדיש לו רשומה משלו, אבל בינתיים הנה כמה איורים מתוכו:

מקס ומוריץ, המודל הגרמני של ילדים רעים (שאצל הגרמנים הם נקראים "שובבים") השפיע על יוצרים רבים, ביניהם יורם טהרלב חברי, שכתב בשנת 1977 את הספר הזה:

בו מסופר על זוג הפרחחים שמורחים על אנשים דבש במקום קרם שיזוף:

ועוד מסופר בו שהם מחליפים שלטים:

ויש בו גם סיפור חביב על איך שהם מחליפים מתנות ב"ארמון השמחה":

והילד האחרון מאלה שציירתי שאציג כאן הוא הילד משיר של הארי גרהם (שגם תרגמתי):

זה שיר מהספר הזה:

והנה כמה ספרים מספרות העולם שעוסקים בילדים רעים:

הספר הזה הוא לא על ילדים רעים. זהו ספר שכתבה בת קפהארט, סופרת עיתונאית וחוקרת, על חייה של המוציאה לאור אורסולה נורדסטרום מהוצאת הארפר אנד רו, שערכה והוציאה לאור ספרי ילדים שבהם כיכבו ילדים "לא תקניים", כמו למשל מקס מהספר ארץ יצורי הפרא:

אורסולה נורדסטרום נחשבת למו"לית ששינתה את פני ספרי הילדים באמריקה.

הספר הבא שאציג הוא זה:

דייוויד שנון הוא סופר אמריקאי שנולד ב-1959, כשהיה בן חמש הוא כתב ואייר את הספר הראשון שלו, כשבכל עמוד הייתה המילה לא! לימים הוא הפך אותו לספר ילדים מצליח.

"כשהייתי ילד", מספר שנון, "אהבתי מאוד את אוליבר טוויסט, אבל הדמות האהובה עליי לא הייתה אוליבר, אלא דווקא ארטפול דודג'ר, וגם בסרטי וולט דיסני הנבלים היו בעיניי יותר מגניבים".

אני מניח שגם אתם מבינים שהספר הזה, שזכה במדליית קלדקוט על איור ספרי ילדים, מסתיים בזה שהאימא אומרת דווקא "כן" – "כן, דייוויד, אני אוהבת אותך".

הספר יצא בעברית בהוצאת זמורה ביתן בשנת 2000.

הספר הבא:

מתחיל אומנם בכך שמרתה בת השישה חודשים נשכה את סבא כריסמס ועשתה עוד דברים רעים, אבל בהמשך הוא הופך לפנטזיה, כאשר סוכנות בין-כוכבית, שמטרתה להפוך ילדים רעים לטובים, שולחת את הסוכן פרד לנסות ולתקן אותה…

והנה עוד ספר על ילדה רעה:

כאן מדובר בילדה שסבא שלה היה גנגסטר אמיתי, והילדה קלודין חשבה שהיא תמשיך את העסק המשפחתי.

מי שכתבה ואיירה את הספר היא שרה לאריבייר שלמדה תיאטרון וסיימה תואר שני בעבודה סוציאלית. יש להניח שאת העלילה לספר הזה חיברה בהשראת ילדים ומשפחות בהן טיפלה.

הספר הבא נועד לגדולים יותר:

ארתור סי. גקלי היה מאייר שאייר המון עטיפות ספרים בשנות ה-40 וה-50. מישהו לקח בשמו עטיפות ספרים מהעבר והפך אותן לפרודיות על הילדים הקטנים הרעים.

הנה עוד שניים לדוגמה:

הספרים זכו כמובן לביקורות רעות ממבקרים, שטענו שאסור להוציא איורים כאלה מהקשרם…

הספר הבא:

הוא אחד מסדרת הספרים המצליחים של דייוויד ווֹליאמס וטוני רוס, שכתבתי עליהם בעבר.

והספר האחרון שאציג יצא גם בעברית:

ג'ורג'י האקט המסכן! הוא באמת משתדל להיות ילד טוב. זה לא הוא ששפך את הדיו על כל הכיתה. זה החתול: ג'ורג'י רק קשר לו את צנצנת הדיו לזנב. והאם אפשר להאשים אותו שהתחפש לאינדיאני וקרקף את הפאה מראשו של מנהל בית הספר? הרי בסופו של דבר המנהל הזמין פאה חדשה ואיכותית, והכול היה רק לטובה. ג'ורג'י מספר על הרפתקאותיו בשפה משובשת ובחן כה רב, עד שהקוראים מתאהבים בו יותר ויותר עם כל תעלול מסמר שיער שהוא מעולל.

הספר הזה נכתב בשנת 1880 (כדי לקבל מושג, זה היה ארבע שנים לאחר שנכתב תום סויר וארבע שנים לפני שנכתב האקלברי פין).

הסופרת היא מטה ויקטור, שחיה בין השנים 1885-1831. היא נחשבת לסופרת שכתבה את רומן הפשע האמריקאי הראשון.

בעשרות הספרים שכתבה היא השתמשה בהמון שמות עט בדויים, הנה כמה מהם:

קורין קוּשמן • אלינור ל. אדוארדס • וולטר ט. גריי • גברת אורין ג'יימס • רוס קנדי • לואיס לה-גראנד • גברת מארק פיבודי • סיביל המזמרת • גברת הנרי תומס.

*

ולסיום, מה קורה כשמלבישים לילד רע פיג'מה?

אני מניח שהרבה מכירים את המפעל הזה "פיג'מה", שמעניק חינם ספרים לילדי הגנים.

מישהי שבעבר ניהלה את "פיג'מה" אמרה לי שהילד הרע הוא אחד הספרים שהיא הכי אהבה מספרי פיג'מה. שמחתי מאוד. ואז היא הוסיפה: "וזה גם הכישלון הכי גדול שלנו…" "מה זה כישלון?" שאלתי. "הרי נותנים את הספרים בחינם, ובשוק הספר הזה הצליח?"

"אל תשאל", היא אמרה "אילו תגובות איומות קיבלנו מההורים. דברים כמו: 'אז זה מה שאתם מלמדים שם בגן? להיות ילדים רעים?' והיו גם גננות שהחזירו את הספרים להוצאת פיג'מה".

מתברר שבשוק החופשי קנו את הספר אנשים שידעו מי זאת לאה גולדברג, ואילו בין הגננות וההורים יש מעטים כאלה, והמילים "ילד רע" מפחידות ומרתיעות אותם.