לא לבדו – אשנב לפסיכולוגיה חברתית

מדי פעם כשמישהו שואל אותי מה למדת בחיים? אני אומר שבעיקר שני דברים:

א. שיש בעולם עוד בני אדם חוץ ממני.

ב. שיום אחד החיים יגמרו.

*

בשנת 1978, שנתיים לאחר שהחלו הלימודים באוניברסיטה הפתוחה, פנו אליי מנהלי האוניברסיטה הפתוחה בבקשה לאייר כמה ספרי לימוד בנושא הפסיכולוגיה החברתית, עבור קורס שנקרא "לא לבדו".

הנה העטיפה של ספר הקורס שאיירתי, שנחלק למעשה לשלושה ספרים:

הייתי אז בן 38, וזה גם היה גילו של מי שכתב את הספרים, דוקטור (היום פרופסור אמריטוס) יוסף שְוַרְצְוַלְד.

לא הכרתי את הנושא, והקריאה בספרים ריתקה אותי. לפעמים הייתי מתקשר לדוקטור שורצולד או לעוזרת שלו נעמה שדמי ושואל שאלות.

לימים, כאשר הספרים ראו אור, צלצלה אליי ראומה אלדר, שהייתה מוכרת היטב מהרדיו, וכמובן גם מ"השעון הדובר". באותו זמן היא הייתה אחראית על השידורים של "האוניברסיטה המשודרת" וביקשה ממני שאנחה את הקורס ברדיו.

הופתעתי מאוד ואמרתי שאין לי שום השכלה בתחום הזה, ובכלל אני רחוק מעולם האקדמיה כמו המרחק בין כרכור לאוקספורד.

ראומה אמרה: "בסדר, אבל אנא בוא בבקשה ליום הראשון של ההקלטה".

וכששמעתי את השידורים ברדיו הם נפתחו בדברים שלי על העטיפה שציירתי (ראו לעיל).

לימים נפגשתי במקרה עם נעמה שדמי וסיפרתי לה על הפנייה המוזרה והיא אמרה לי: "אני יודעת, לפי השאלות ששאלת את דר' שורצולד הבנו שאתה היחידי שקרא את הספרים".

אין לי מושג כמה ספרי לימוד תמצאו היום, שיש בהם איורים שמטרתם להיות אתנחתא קומית.

בימים בהם האוניברסיטה הפתוחה וקברניטיה חשבו שהומור יעזור לסטודנטים לצלוח את החומר המדעי, למרות שגם אז היו שחשבו שהאיורים שלי מסיחים את דעתם של הסטודנטים מהנושא האקדמי.

במשך 67 השנים בהם אני עוסק באיור הכנתי איורים רבים לספרי מדע פופולאריים, וכוונתי לאיורים מהסוג הזה; כלומר לא איורים דידקטיים אלא "אתנחתות קומיות חזותיות".

אבל ספרי לימוד לא איירתי הרבה.

פרט לשלושת הכרכים של לא לבדו, איירתי לאוניברסיטה הפתוחה גם סדרת ספרים בנושא מבוא לתורת הלשון וגם שלושה ספרים לצה"ל בנושא שדאות.

על שתי הסדרות האלה אספר ברשומות נפרדות.

הפעם אני מביא 23 איורים משלושת הכרכים של לא לבדו.

האיור הראשון היה לפרק הראשון: מפגש ראשון עם הפסיכולוגיה החברתית:

מה שעניין אותי במיוחד בטקסט של דוקטור שורצולד היו הניסויים שנערכו לצורך המחקר והדרך שבה הם הוצגו לשותפים בניסוי.

האיור הבא הוא על "מחקרי שדה ומחקרי מעבדה":

האיור הבא היה פירוש שלי על הקשר בין דעות של נשים לאלה של גברים בנישואין:

וזה איור לפרק אדם במחיצת זולתו:

בנושא המעניין כמה הזולת משפיע על ההתנהגות שלנו, איירתי את זה:

וזה איור לראש הפרק מי אתה, הזולת:

את האיור הבא אפשר להגיד שממש גנבתי מסול סטיינברג, אבל אני לא היחיד. כותרתו היא לפי המעמד, היחס:

האיור הזה הוא לראש פרק בין אדם לחברו:

כמה המיקום הגיאוגרפי משפיע על הקשר בין בני האדם? הנה האיור:

בקטע שעוסק בשלילת צלם אנוש מהזולת מדובר על חשיבותו של "קשר העין". הנה האיור:

באופן טבעי יש מחקרים רבים על אלימות. הנה איור שמתאר את השפעת התקשורת בנושא האלימות:

וזה איור לראש פרק העֶמדה – מורה הדרך הפנימי להתנהגותנו:

עוד איור ברוחו של סטיינברג (מה לעשות, קשה לברוח ממנו):

הכותרת שלו: לפי המעמד היחס או גם זו דרך לעלות בסולם החברתי.

וכאן הכותרת עמדה המעניקה הרגשת כוח:

לפעמים הפתרונות שלי היו די בנאליים, בעיקר כשהם התבססו על תיאור חזותי של משפט מילולי, כמו "אחד בפה ואחד בלב":

וזה איור לראש הפרק על מעשה השכנוע:

האם כדאי להשתמש ביסוד הפחד בפרסום או דווקא ביסוד התקווה? כותרת האיור – ובכל זאת הוא מעשן בשרשרת:

כותרת האיור הבא – סיוע מבחוץ לזיהוי תחושות פנימיות:

עוד פתרון בנאלי לראש הפרק היחיד בקבוצה:

וכאן הכותרת היא לכידות, הכימיה של הקבוצה:

גם אני התלבטתי בחיי הרבה בנושא של "סיעור מוחות". האם התוצאה היא פתרון חכם שהוא סך הכול של המשתתפים או שה"מוח" החזק בחברה משתלט על הקבוצה?

הנה איור שכותרתו סערת מוחות או סערה בכוס מים:

מה מצמיח מנהיגים? לא רק שהטלפון מסמל כאן "תקשורת" אלא הוא גם מסגיר את התקופה:

הנה איור לקביעה המקובלת: כאשר המשאבים מצומצמים, המאבק כמעט בלתי נמנע:

ולסיום – קורבן נוח לפורקן התוקפנות:

לא הבאתי כאן את כל האיורים משלושת הספרים, אבל ניסיתי להראות איך הופכים רעיון מילולי להומור חזותי, תחום שמעניין אותי מאוד במשך כל חיי המקצועיים.